|
כרכ
כַּרַכּ (ערבית الكرك) היא עיר בירדן השוכנת מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת כרכ. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. מקובל לזהותה עם קיר מואב, בירתה של ממלכת מואב הקדומה, הנקראת בתנ"ך גם קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ. ליד מרכז העיר שוכנת מצודת כרכ הצלבנית. היסטוריהלפי המקרא, קיר מואב נוסדה בתקופת התנחלות שבטי מואב במזרח ים המלח, ושימשה כבירת הממלכה המואבית החל מכיבוש צפון מואב על ידי סיחון ועד גלות מואב על ידי אשור, במשך רוב תקופת העצמאות המואבית. בתנ"ך מוזכרת קיר מואב מספר פעמים: במצור על העיר במהלך מלחמת ישראל ויהודה במואב, שהסתיים בנסיגת הצרים בגלל "קצף" גדול על ישראל[2]; הריגתו של רצין מלך ארם והגליית עירו דמשק לקיר על ידי תגלת פלאסר מלך אשור[דרוש מקור: לכך שקיר וקיר מואב זה אותו מקום][3]; ומספר נבואות על חורבנה הסופי של קיר מואב. משא מואב של ישעיהו פותח במילים:
ירמיהו מקונן על חורבן העיר:
המפורסם בין המלכים שישבו בעיר הוא מישע, שכתב את מצבת מישע, המתארת את ניצחונו על מלך ישראל. הזיהוי של קיר מואב עם כרכ מסתמך על תרגום יונתן בן עוזיאל שתרגם "כרכא דמואב", וההנחה הרווחת היא שמהשם הארמי התגלגל השם היווני חרכמובה (Χαρακμωβα) והשם ערבי כרכ[4]. יש החולקים על זיהוי זה, לאור שני אזכורים לעיר בנבואות ישעיהו וירמיהו הבאים בסמיכות לאזכור אזורים הקשורים בתעשיית יין, בעוד אין עדויות ארכאולוגיות לתעשייה כזאת באזור כרכ. כמו כן, בישעיהו מוזכרת קיר מואב לצד בסמוך לפסוק המזכיר את חשבון הצפונית[5][6]. לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריות בבל, פרס, האימפריה המוקדונית של אלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית הייתה העיר ידועה בשם חרקה. היישוב היהודי בעיר פרח במשך כל תקופה זו. האזור התחיל להיות מוקד לנדידת הנבטים מחצי האי ערב, והעיר עברה לשליטתם. הרומאים הגיעו אליה רק בשנת 105. בתקופת האימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והיא הפכה לעיר נוצרית ומרכז מחוזי. בתקופת הצלבנים עלתה חשיבות העיר, והחל בשנת 1142 בנה פולק מלך ירושלים את מצודת כרכ, מבצר ליד העיר. המבצר עבר לידיו של רנו משטיון, בזכות נישואיו ליורשת רוזנות עבר הירדן, אטיינט דה מיי. בשנות השמונים של המאה ה-12 ניסה צלאח א-דין מספר פעמים לכבוש את המבצר, ללא הצלחה. ניסיון אחד היה במהלך נישואיו של בנו החורג של רנו. הסולטאן כיבד את האירוע והמתין לסיום הטקס כדי להמשיך בהרעשת העיר[דרוש מקור]. המבצר נפל לידי המוסלמים לאחר נפילת הצבא הצלבני בקרב קרני חטין. בשנת 1263 האזור נכבש על ידי הממלוכים, וב-1514 עבר לידי העות'מאנים. בשנת 1812 דיווח יוהאן לודוויג בורקהרדט שבכרכ 550 משפחות, 400 מוסלמיות ו-150 נוצריות. ויליאם פרנסיס לינץ', שביקר בעיר בשנת 1848, דיווח על כ-300 משפחות, רובן נוצריות. בשנת 1880, בעקבות סכסוך בין הנוצרים למוסלמים בכרכ, עברו הנוצרים לחורבות מידבא והקימה שם את מאדבא המודרנית. בתחילת המאה ה-20 ניתנו הערכות שונות, שהגבוהה שבהם הייתה כ-10,000 נפש, לגבי מספר התושבים בעיר. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הוערכה אוכלוסיית העיר בכ-4000 נפשות[7]. ניסיון התיישבות יהודית בשלהי המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי בולגריה, תוך חתירה להתיישבות בארץ ישראל. הוקמו אגודות בערים השונים ונוצרו גרעיני התיישבות שהחלו בהתיישבות פזורה בחורן ובהמשך ביבנאל ובהר-טוב. ב-1896 הזמין המושל העות'מאני של אזור כרכ, חילמי פאשה, את שבתאי חזקיה, מראשוני מתיישבי הר-טוב, והציע לו לרכוש אדמה לצורך ייסוד מושבה יהודית בסמיכות לעיר. השלטונות העות'מאנים נתבקשו להקצות בחינם אדמה ל-600 משפחות יהודיות מבולגריה שעתידות היו להתיישב בגרעין ההתיישבות כארבעה קילומטרים מהעיר. התוכנית אושרה בוועדה המקומית והועברה לאישור מינהלת הווילאייט בדמשק. לאחר קבלת האישור בדמשק הועברה התוכנית לאישור הסולטאן עבדול חמיד השני. נציגי המתיישבים הגיעו לאיסטנבול ונפגשו עם הווזיר הגדול סעיד פאשה כדי לשכנעו בנחיצותה. לבסוף הביע הווזיר את תמיכתו בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות בלבד ותמיכה כספית של גרוש וחצי ליום לכל מתיישב למשך שנה. בסיוע בני קהילת פלובדיב ודוד שלמה ערב מסופיה שולמה מקדמה בסך 500 לירות עות'מאניות לצורך התנעת התהליך. אך בה בעת החלו מהומות באיסטנבול שכללו פגיעה באוכלוסייה הארמנית ולכן הווזיר הגדול הודיע לנציגי המתיישבים על דחייה זמנית של הטיפול בבקשתם. בהמשך הועבר המושל העות'מאני של כרכ לתפקיד מושל סלוניקי והתוכנית ירדה סופית מהפרק. שבתאי חזקיה השתקע בכרכ, פתח בה חנות מכולת, בהמשך היגר לתל אביב ושם הלך לעולמו[8]. בשנת 1900 נמסר בלוח ארץ ישראל של אברהם משה לונץ שבעיר 12 אומנים יהודים השוהים בה ללא משפחותיהם. יצחק בן-צבי סיפר שבשנות ה-20 של המאה ה-20 התגוררה בכרכ משפחה יהודית אחת, אך כבר בשנות ה-30 לא היו בעיר יהודים[7]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
