|
כוח דלתא
כוח דלתא (באנגלית: Delta Force) או כוח משימה ירוק[1] (Task Force Green) ובשם הרשמי הכוחות המיוחדים ה-1 לפריסה מהירה - דלתא (באנגלית: 1st Special Forces Operational Detachment-Delta, SFOD-D) או קבוצת יישומים קרביים (Combat Applications Group, CAG) היא יחידת עילית בכוחות המבצעים המיוחדים של ארצות הברית. מפקד היחידה הוא קצין בדרגת קולונל. היחידה מהווה את המרכיב היבשתי בפיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים (JSOC) לצד המרכיב הימי - צוות שש (DEVGRU) והמרכיב האווירי - הטייסת הטקטית המיוחדת ה-24. למרות שייעודה העיקרי הוא לוחמה בטרור, בעיקר נגד יעדים בעלי ערך גבוה (HVT), כוח דלתא גם מבצע משימות בשיתוף עם סוכנות הביון המרכזית ועם השרות החשאי של ארצות הברית. בעת הצורך, משמשים לוחמי היחידה כמאבטחי אישים של קצינים בכירים במדינות בהן מתקיימת לחימה, כמו אפגניסטן וסוריה. מידע כלליכמעט כל המידע אודות היחידה מסווג מאוד ופרטים אודות משימות או פעולות ספציפיות בדרך כלל אינם זמינים בפומבי. היחידה פועלת במתחם סגור ומבודד בבסיס פורט בראג, צפון קרוליינה. המתקן הוא מהמתקדמים מסוגו בעולם, וכולל מתקני אימונים רבים ומגוונים המאפשרים דימוי של תרחישים מגוונים. לוחמי היחידה מכונים "מפעילים" (Operators), מושג שבהמשך השתרש בקרב לוחמי היחידות המיוחדות של זרועות הצבא האחרות. הופעההיות שהפנטגון רוצה לשמור על האופי החשאי של לוחמי היחידה, וכדי למנוע זיהוי, לוחמי היחידה בדרך כלל אינם לובשים מדים, לרוב גם בפעילות מבצעית, ותספורתם אינה תקנית. כשהם לובשים מדים הם ללא סימנים מזהים כמו תג שם או סמל יחידה, אך לעיתים הם עונדים את סמל פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים (JSOC). בעת פעילות ברחבי העולם, לוחמי היחידה מתאימים את הופעתם לפי הדרישות המבצעיות - בפעילות מבצעית הם לובשים מדי צבא (בין אם רגילים ובין אם מסוגים מיוחדים) או בגדים אזרחיים בסגנון מקומי, ובעת חניכה והדרכה של כוחות מקומיים הם לובשים מדים של צבא המדינה המארחת. לוחמי היחידה הם מהאנשים הבודדים בכל כוחות הביטחון בארצות הברית המורשים לנוע עם נשק אישי בכל מקום כולל בטיסות פנים ארציות, כלי שיט וכניסה לאתרים מאובטחים ומוגבלים. גיוס ומסלול הכשרהכוח דלתא מגייס את חייליו מכל זרועות הצבא, אך מקורותיו העיקריים כוללים את הכומתות הירקות ואת חטיבת הריינג'רים - שניהם מצבא היבשה. על פי מודעות ה"דרושים" בעיתוני צבא ארצות הברית (שם היחידה עצמה לא נכלל בהם), על המועמדים להיות חיילים בצבא ארצות הברית, בעלי דרגות של E-4 (מקביל לרב"ט בצה"ל) עד E-8 (מקביל לרס"ר), עם ותק של לפחות שנתיים וחצי בשירות הכוחות המזוינים של ארצות הברית, ועומד בתנאי הכושר של הצבא. הגיבוש ליחידה ידוע כגיבוש הקשה ביותר בכל זרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית, והוא כולל ניווט מתגלגל הנמשך מספר ימים של תנועה רצופה בשטח קשה, וכן מבדקים מנטליים רבים. לאחר הקבלה, עוברים הלוחמים קורס בן 6 חודשים במסגרת היחידה (OTC). ההכשרה כוללת צליפה, חבלה, לוט"ר, ואבטחת אישים. במהלך האימונים הם עוברים בחינות פסיכולוגיות רבות ומקיימים קשר מוגבל ומינימלי עם חברים ובני משפחה. לרוב הם פועלים לבדם. השלב הסופי של האימון והתנאי האחרון להסמכת הלוחם הוא "ועדת המפקד" בה עומד הלוחם בפני ועדה הכוללת את מפקד היחידה וקצינים בכירים בה, ובה נבחנים שיקול דעתו והלך רוחו של הלוחם במצבים בעיתיים וחריגים במיוחד בהם עשוי הלוחם לעמוד. חוסר ניצולכפי שניתן לראות בפירוט שבהמשך, במהלך שני העשורים הראשונים לקיומה היחידה כמעט ולא זכתה לפעילות מבצעית משמעותית למעט מלחמה אחת ומספר מבצעים גדולים. למרות שקיימת הילה מסתורית סביבה ורק אחוז קטנטן מהמבצעים שלה נחשף, בפועל היחידה כמעט ולא זכתה ליישם את מגוון היכולות והכשירויות העצום שלה עד לתחילת המלחמה העולמית בטרור בשנת 2002. הסיבות לכך מתחלקות בין חוסר ידיעה והבנה של אותן יכולות וכישורים על ידי בכירי הממשל, לבין חוסר תעוזה של מספר נשיאים ושרי הגנה. אפילו בתחילת המלחמה באפגניסטן שלאחר מתקפת הטרור 9/11, רק מספר קטן של לוחמי היחידה פעל ברחבי המדינה. נקודת השינוי העיקרית הייתה מלחמת האזרחים שפרצה בעיראק לאחר מלחמת עיראק ב-2003, בה נוצר עומס אדיר ולא פרופורציונלי על לוחמי יחידה שבתורו הביא לשדרוג משמעותי ביכולות ובאמצעי הלחימה והציוד. משימותעל היחידה מוטלות משימות ייעודיות לרוב כנגד יעדים בעלי ערך גבוה:
מבנההיחידה שהוקמה בהשראת "שירות האוויר המיוחד" (SAS) הבריטי, מורכבת משמונה "פלוגות". מפקד פלוגה הוא קצין בדרגת לוטננט קולונל (סגן אלוף) כל טייסת פשיטה מונה כ-75–85 לוחמים בשלוש פלגות:[2] שתי פלגות קומנדו התקפיות ופלגת סיור המתמחה בצליפה ותצפיות. מפקד פלגה הוא קצין בדרגת רב-סרן.
היחידה נתמכת על ידי הרגימנט האווירי למבצעים מיוחדים ה-160 של הצבא ועל ידי הטייסת הטקטית המיוחדת ה-24 של חיל האוויר, וכן על ידי יחידות סודיות ושקופות נוספות כמו "יחידת הסיוע למשימות" (MSA) שהיא יחידת מודיעין מסווגת במיוחד. מפקדי היחידהעל היחידה פיקדו בין היתר צ'ארלי "המסתער" בקווית' (1977–1980), ג'יימס פסקל (1980–1982), שרמן וילפורד (1982–1985), ויליאם גריסון (1985–1989), פיטר שומייקר (1989–1992), ויליאם בויקין (1992–1994), ברנרד מק'קבי (1994–1996), אלדון ברג'וול (1996–1998), גרי הארל (1998–2000), ג'יימס שוויטרס (2000–2002), רון ראסל (2002–2003), בנט סקוליק (2003–2005), אוסטין מילר (2005–2007), מארק אוניל (2009–2011), ג'יימס ג'ררד (2011–2013), כריסטופר דונהיו (2013–2015), ג'ספר ג'פרס (2018–2021). היסטוריההקמת היחידההכוח הוקם לאחר שמספר אירועי טרור (בין היתר חטיפת מטוס אייר פראנס ב-1976 שקדמה למבצע יונתן) בשנות ה-70, הובילו את ממשל ארצות הברית להורות על הקמת "יחידת מדף" שתהיה זמינה להתמודד עם אירועים מסוג זה, בעיקר פיגועי מיקוח. למעשה מספר גורמים בממשל ובצבא כבר העלו את הרעיון למודל של יחידה כזו כבר בשנות ה-60 של המאה ה-20. צ'ארלי "המסתער" בקווית', קצין מהכוחות המיוחדים של צבא היבשה האמריקאי (הכומתות הירוקות) חזר לארצות הברית לאחר שירות של שנה כנספח צבאי ביחידת ה-SAS הבריטית. לאחר חזרתו חיבר דו"ח מפורט בו הוא התריע כי לצבא האמריקאי אין יחידה המקבילה ל-SAS. הכומתות הירוקות, לדבריו, שהיוו את הגורם הדומיננטי בין הכוחות המיוחדים של צבא ארצות הברית, התמחו בלוחמה לא קונבנציונלית, אולם בקווית' זיהה את הפער בקיום צוותים עצמאיים, מאומנים היטב, שיתמחו בפשיטות מורכבות במיוחד ומבצעי לוחמה בטרור. הוא תידרך מספר גורמים במחלקת ההגנה ובצבא, אך הללו התנגדו לקיום יחידה מחוץ למסגרות הקיימות של הכומתות הירוקות. בקווית' נלחם במשך מספר שנים אולם לאחר שאיום הטרור גבר במחצית השנייה של שנות ה-70 של המאה ה-20, הורה הפנטגון לבקווית' לייסד את היחידה. בקווית' העריך שייקח ליחידה החדשה כשנתיים כדי "להבשיל" למוכנות מבצעית. בהתאם לזאת, הוקמה יחידה זמנית קטנה בשם "Blue light" תחת קבוצת הכוחות המיוחדים ה-5 של הכומתות הירוקות, שתופקד בינתיים על תחום הלוחמה בטרור, עד ש"דלתא" תהיה מבצעית ומוכנה לגמרי בתחילת שנת 1980. ביום בו הפכה יחידת דלתא למבצעית, נחתמה פקודת הפירוק ליחידה זו. שנים רבות לאחר מכן, ובמיוחד הודות להשתתפות היחידה בסרט הקולנוע מת לחיות 2, התפתחה אגדה אורבנית שיחידה זו כביכול עדיין קיימת. היחידה התמקמה בבית המעצר הישן (Stockade) של הבסיס, כאשר כל תא מעצר שימוש חדר ציוד לצוות לוחמים. קורס האימון המבצעי (OTC - Operator Training Course) הראשון של היחידה נערך בחודשים אפריל-ספטמבר 1978, המדריכים היו לוחמים ותיקים בוגרי מלחמות קוריאה ווייטנאם ביחידות המיוחדות של צבא היבשה. מתוך הבנה שהקורס נועד להקנות יכולות, כשירויות וידע עבור טווח רחב במיוחד של משימות, שולבו בו הכשרות על ידי סוכנויות ממשלתיות כמו FBI, CIA, השירות החשאי ויחידת האבטחה של מחלקת המדינה. מספר חברות תעופה תרמו מטוסי נוסעים מדגמים שונים כדי לאפשר ללוחמים ללמוד את המבנה שלהם לעומק לצורך חילוץ בני ערובה. בשנה שאחריו נערכו שני קורסים נוספים, שבסיומם הגיע הסד"כ של היחידה לעשרות בודדות של לוחמים שכבר אפשרה להפעיל אותם במבצעים אמיתיים. מספר שעות לאחר שהסתיים האימון האחרון בחודש נובמבר 1979 והיא הוכרזה רשמית כמבצעית, פרץ משבר בני הערובה באירן. מבצע טופר העיט
ב-4 בנובמבר 1979 נחטפו 53 עובדי שגרירות ארצות הברית בטהראן. הפנטגון הטיל על יחידת דלתא לבצע את הפשיטה לשחרורם, בלילות ה-24-25 וה-25-26 באפריל 1980, ב"מבצע טופר העיט". המבצע בוטל בגלל תקלה מבצעית שהתרחשה על אדמת איראן, שבמהלכה התרסקו או ננטשו כמה ממסוקי כוח הפשיטה ומספר אנשי צוות נהרגו. התחקיר לאחר המבצע הצביע על כ-23 כשלים.[4] בעקבות התחקיר הוקם פיקוד המבצעים המיוחדים של ארצות הברית וכן פיקודים ייעודיים בכל הזרועות שתפקידם "להכשיר ולהפעיל את מערך כוחות המבצעים המיוחדים של ארצות הברית לביצוע מבצעים מיוחדים. בין היתר הוקם ה-JSOC, פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים (Joint Special Operations Command) וכוח דלתא הוכפף לו. מלחמת המפרץ
בעקבות פלישת צבא עיראק לכוויית השכנה כדי לשהתלט על שדות הנפט שלה, יצאה קואליציה בין לאומית בהנהגת ארצות הברית למבצע "סופה במדבר" כדי לגרש את הצבא העיקרי ולשחרר את המדינה הכבושה. מנהיג עיראק סדאם חוסיין ידע שהקואליציה השברירית שהורכבה ממספר מדינות נאט"ו לצד מדינות מערביות אחרות ואף ארצות ערב, תתפורר במידה וישראל תצטרף ללחימה. כדי לגרור את ישראל לעשות זאת החל צבא עיראק לשגר טילי קרקע קרקע אל עבר ישראל, כאשר השיגור בוצע ממשגרים נייחים (שהושמדו בימים הראשונים) וכן ממשגרים ניידים שהסתובבו ברחבי המדבר כשהם מסתתרים ביום ונעים ומשגרים בלילה. מפקד הקואליציה, הגנרל נורמן שווארצקופף הורה לכוחות המיוחדים של ארצות הברית (דלתא ואריות הים) ושל בריטניה (SAS) לסרוק את שטחי השיגור במערב עיראק ולהשמיד או לעכב את שיגורי הטילים. ככל הידוע, למרות המצוד הנמרץ שאף עלה בחייהם של מספר לוחמים לא הושמד אפילו משגר או טיל אחד. מבצע נחש גותי
ב-3 באוקטובר 1993 תקף כוח של היחידה, מגובה בכוחות ריינג'רס ומסוקים של החטיבה ה-160 (במסגרת כח משימה ריינג'ר), בניין במוגדישו בו שהו מספר בכירים בארגונו של מוחמד פראח איידיד - מנהיג של מיליציה קיצונית שהתנגדה לתוכנית הסיוע של האו"ם ורצתה להשתלט על המדינה. לאחר ששני מסוקי בלק הוק התרסקו ברחובות העיר מוגדישו, הסתבך הקרב ונהפך לקרב חילוץ. היחידה איבדה כ-6 לוחמים בקרב מוגדישו. מבצע חירות מתמשכת
כחלק מהמלחמה שהחלה בשנת 2001 היחידה הייתה מעורבת בהתקפה של נאט"ו נגד אל-קאעידה והטאליבאן. כוח דלתא הייתה בין הגורמים המובילים בניסיונות ללכידת בכירי הטליבאן ואל-קאעידה. אחת הפעולות היא תקיפת רגימנט הריינג'רס (75th Ranger Regiment) על שדה התעופה בקנדהאר, שתפיסתו היוותה מטרה חשובה לתחילת ההתקפה[5]. תפקידו של כוח דלתא במבצע הייתה תקיפת מפקדתו של מולה עומאר, מנהיג הטליבאן, אך המולה לא היה במקום[6]. על פי ריאיון עם רס"ן טום גריר בתוכנית "60 דקות" של רשת CBS, כוח משולב של דלתא וכוחות מיוחדים בריטיים רדף אחר אוסמה בין לאדן וחבורת מאבטחיו ברכס הרי טורה בורה ליד הגבול ההררי עם פקיסטן. המרדף והקרבות נמשכו מספר ימים, אך לבסוף בין לאדן נעלם - לפי גריר, גם על ידי עזרה מצד לוחמים אפגנים שפעלו יחד עם הכוח שלו. מערה שנחשדה כי הוא מסתתר בה הופצצה בכבדות. חצי שנה לאחר מכן בוצעו סריקות במקום על ידי כוחות אמריקאיים וקנדיים, אך הגופה לא נמצאה. באוקטובר 2004 פרסם בין לאדן קלטת וידאו בה נשא נאום, והוכיח סופית שלא נהרג. על פי המרואיין בכתבה, בין לאדן נפצע בכתף בהפצצות, אך נמלט אל פאקיסטן בסיוע משפחה מקומית.  ב-2009 פורסם שהיחידה, ביחד עם ה-DEVRGU, פגעה בסדרת מבצעים ברשת גרילה שכונתה "ח'קאני", שקשורה לטליבאן, בגבול שבין אפגניסטן לפקיסטן. מבצע אנקונדה
המבצע נערך במרץ 2002, על ידי כוחות ארצות הברית כחלק מן הלחימה באפגניסטן. המבצע נועד ללכוד את בכירי אל-קאעידה והטליבאן, שהתרכזו בעמק שאח אי-קוט במזרח המדינה, על ידי כיתורם וחסימת דרכי נסיגתם מהעמק לעבר פקיסטן. על פי ספרו של ניילור "יום שלא טוב למות בו", כוח דלתא פעל באפגניסטן במסגרת "כוח משימה 2", גוף שאיגד תחת פיקודו מספר יחידות, ארגונים וגופים "שחורים", כלומר לא-רשמיים, על מנת ללכוד מטרות "ערכיות". הגרעין המבצעי של הכוח נקרא כוח משימה "ירוק", כשבעצם מדובר בפלוגה מכוח דלתא. למרות שבינואר 2002 הפלוגה הוחלפה בכוח משימה "כחול" (יחידת אריות הים), כוח דלתא היה מעורב במבצע החל מאיסוף המודיעין, ההחלטה להתרכז בעמק עצמו, דרך שליחת צוותי סיור לאיתור מטרות ואיסוף מודיעין על העמק - שמוקמו בנקודות שולטות על העמק, אספו מודיעין עבור כוחות חיל הרגלים שבתוך העמק והכווינו את חיל האוויר האמריקאי לסיוע אווירי קרוב נגד האויב. מבצע חירות לעיראק
היחידה פעלה במערכה האמריקנית בעיראק החל משנת 2003. ע"פ פרסומים שונים, לוחמים של היחידה חדרו לתוך בגדאד כשהם מוסווים, על מנת לבצע פעולות שונות, כמו השגת מודיעין או הכוונת פצצות חכמות של חיל האוויר. לוחמי היחידה היו מעורבים בחיסולם של בניו של סאדם חוסיין, עודאי וקוסאי, בלכידתו של סאדם חוסיין עצמו בדצמבר 2003, וכן בחיסולו של אבו מוסעב א-זרקאווי ב-2006, מפקד אל-קאעידה בעיראק. במהלך כל תקופת הנוכחות האמריקאית בעיראק בין השנים 2003-2011 ביצעו לוחמי היחידה מאות מבצעים, כולל פשיטות לחילוץ בני ערובה וכן מארבים והתנקשויות בטרוריסטים איסלמיים. בעיה בלתי צפויה איתה נאלצה היחידה כגוף ארגוני להתמודד הייתה עזיבת לוחמים ותיקים ומנוסים לטובת תפקידי אבטחה בשוק הפרטי, שהציעו משכורות עתק של עשרות אלפי דולרים לחודש עבור משימות בסיכון גבוה במיוחד. מבצע קיילה מולרב-26 באוקטובר 2019 ניהל כוח דלתא את מבצע קיילה מולר, פשיטה במחוז אידליב בסוריה סמוך לגבול טורקיה-סוריה כדי לתפוס את מנהיג המדינה האיסלאמית (דאעש) אבו בכר אל-בגדאדי.[7][8] אל בגדדי התאבד במהלך הפשיטה באמצעות חגורת נפץ, לאחר שהוקף על ידי לוחמי הכח במנהרה מתחת למתחם שבו שהה וסירב להיכנע גם כאשר כלב תקיפה נשלח פנימה כדי להכריע אותו. הפשיטה התרחשה לאחר מאמצי מודיעין של האגף לפעולות מיוחדות של ה-CIA במטרה לתפוס את אל-בגדאדי. הכוחות הסוריים הדמוקרטיים סיפקו תמיכה ישירה ורחבה במבצע. מבצעים נוספים
בתרבות הפופולרית
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
