מבצע כוח מאוחד

מבצע כוח מאוחד
Operation Allied Force

מערכה: מלחמת קוסובו
מלחמה: מלחמות יוגוסלביה
תאריכים	24 במרץ 1999 – 10 ביוני 1999 (79 ימים)
מקום	קוסובו
תוצאה	ניצחון לנאט"ו: הקמת כוח קוסובו, נסיגת כוחות יוגוסלביה מקוסובו
שינויים בטריטוריות	הפרדה דה-פקטו של קוסובו מיוגוסלביה
הצדדים הלוחמים נאט"ו נאט"ו צבא שחרור קוסובו הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה מפקדים נאט"ו וסלי קלארק ארצות הברית ג'ון ו. הנדריקס סלובודן מילושביץ' דרגוליוב אוידאניק נבוישה פבקוביץ' כוחות נאט"ו: 1,031+ כלי טיס, כ-30 כלי שיט ארצות הברית: 5,100 114,000 חיילים 20,000 שוטרים 1,270 טנקים 825 נגמ"שים 1,400 תותחים 100 משגרי טילי קרקע-אוויר 14 מטוסי קרב אבדות 2 חיילים הרוגים 3 מטוסי סילון 2 מסוקים 46 כטב"מים 3 חיילים שבויים 1,008–1,200 הרוגים 120 טנקים 220 נגמ"שים 450 תותחים 121 כלי טיס

מבצע כוח מאוחד (באנגלית: Operation Allied Force) הוא שם קוד שניתן בנאט"ו למבצע הפצצות רחב היקף ומאסיבי על הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה, שנמשך מ-24 במרץ ועד 10 ביוני 1999 ונחשב לחלק חשוב במלחמת קוסובו. "כוח מאוחד" היה המבצע רחב-ההיקף הראשון בהיסטוריה של נאט"ו, לאחר מבצע כוח מכוון (Operation Deliberate Force) שבוצע במלחמת בוסניה במהלך ספטמבר 1995.

מטרותיה המוגדרות של נאט"ו היו לאלץ את הממשלה הסרבית להביא לקץ מלחמת האזרחים בקוסובו בין הצבא של הרפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה וכוחות פרה-צבאיים סרביים לבין צבא שחרור קוסובו. ממשלת יוגוסלביה טענה כי היא הגנה על המיעוט הסרבי בקוסובו מפני התקפות של צבא שחרור קוסובו. מחלקת המדינה של הממשל האמריקני הגדירה בעבר את צבא שחרור קוסובו כארגון טרור.

ניהול המלחמה מצד כוחות נאט"ו מהווה דוגמה למהפך המחשבתי שנקרא Revolution in Military Affairs, או RMA, שבבסיסו ניצבה הגדרה של המלחמה כ"מבצע לוגיסטי להשמדת מטרות", כלומר הכרעה חדה בקרב באמצעות מאמץ האש בלבד, ללא תמרון יבשתי.

ב-27 במרץ 1999 הופל מטוס F-117 בשמי סרביה, בידי יחידת נ"מ של צבא סרביה שהפעילה סוללת נ"מ מדגם S-125 נייבה. במאי 1999 הופל על ידי כוחות הנ"מ הסרביים מטוס F-16 שהוטס על ידי דייוויד גולדפיין. בשני המקרים נטשו הטייסים את המטוסים וחולצו מאזור הקרבות על ידי יחידות איתור וחילוץ.

ניסיון מדינות נאט"ו לזכות לאישור מועצת הביטחון של האומות המאוחדות לשימוש בכוח נגד יוגוסלביה לא זכה להצלחה בשל איום רוסיה להטיל וטו על כל החלטה כזו. מחשש לטבח עם, הסכימו מדינות אירופה לפתוח במבצע הצבאי, לראשונה בלי אישור בינלאומי זה. במהלך המבצע ספגה הממשלה האיטלקית ביקורת מבית,^[1] וסקר שנערך במרץ הראה כי יותר מ-50% מהאיטלקים מתנגדים להפצצות.^[2] מחאות הושמעו גם מכיוון יוון וצרפת שקראו לשוב למשא ומתן ולחדול מההפצצות.^[3]

פעילי זכויות אדם טוענים כי מלחמה זו לא הייתה חוקית כל עיקר, היות שהחלה ללא אישור בינלאומי ובכך הפרה את פרק ז' במגילת האומות המאוחדות ואת אמנת וינה 1969.^[4][5]

ב-10 ביוני הסכימה הממשלה היוגוסלבית בראשות הנשיא סלובודן מילושוביץ' להסיג את כוחות הצבא מקוסובו. ב-12 ביוני כוחות נאט"ו ואו"ם נכנסו לקוסובו למשימת שמירת שלום והגנה על האזרחים מפני כוחות סרביים. ביקורת פנימית על המצב הכלכלי הובילה להדחתו של מילושוביץ' ב-5 באוקטובר 2000. במהלך הסכסוך נהרגו באימונים (מחוץ לשדה הקרב) רק שני חיילי נאט"ו.^[6] מצבא יוגוסלביה נהרגו בין 132–169 חיילים וכ-300 נפצעו.^[7] מספר ההרוגים האזרחים היה גבוה יותר ועמד על כ-500.^[8]

מדיה וקבצים בנושא מבצע כוח מאוחד בוויקישיתוף

• משה עברי סוקניק, האם לקחי קוסובו מבשרים ירידה בלוחמת התמרון המסורתית ביבשה?, מערכות 368 (1999) עמ' 26–27
• דו"ח בית הדין הפלילי הבינלאומי ליוגוסלביה לשעבר, על הפצצות נאט"ו.