מבחינה היסטורית, קדם ליין החם כפי שהוא מוגש כיום, יין רומי בשם קונדיטון, ויין מתובל קר כמו קלארה, אשר הוגש בתקופת ימי הביניים. בימי הביניים, יין שהחמיץ קלות היה עדיין ראוי כך לצריכה. כיום, נעשה שימוש ביינות תקינים (אם כי בדרך כלל זולים ומאיכות ירודה יותר). היין החם נפוץ בחלקים נרחבים של אירופה - מצפון איטליה ועד לסקנדינביה, בשמות שונים:
וריאציות על המונח יין חם: ברומנית: vin fiert ; באנגלית: Mulled wine ; צרפתית: vin chaud; איטלקית: vin brulé
יין חם מורכב בדרך כלל מיין אדום (אם כי לעיתים נעשה שימוש ביין לבן), אשר מוסיפים לו תבלינים: קינמון, ציפורן, גרידת לימון, כוכב אניס. בנוסף, ממתיקים את היין, לעיתים בדבש. לא מרתיחים את היין כשמחממים אותו, על מנת לא לפגוע בריכוז האלכוהול. לעיתים מוסיפים ליין החם "חיזוק" אלכוהולי, בדמות ליקר כגון רום או אמרטו.
