|
הרמון הרמון (בערבית: חרים حريم מהמילה حرم; בטורקית: Harem), הוא אגף בארמון המשמש למגורי נשותיו ופילגשיו של המלך (ולפעמים גם אנשי ממשל אחרים). תופעה זאת הייתה ידועה בכמה ממלכות בעת העתיקה. נשות ההרמון חיו בדרך כלל במסגרת ההרמון עצמו ולא הורשו לצאת לבדן מעבר לחומותיו. הגברים היחידים שעמם הן היו נפגשות, מלבד סריסים, היו המלך (או בעל ההרמון) אביהן ואחיהן. ידוע כי לבבלים ולפרסים הקדמונים היו הרמונות. בביולוגיה משתמשים במילה הרמון כדי לתאר בעלי חיים המתקבצים בלהקות של נקבות תחת זכר שליט, כמו אצל האריה, אריות הים ופיל הים. אטימולוגיההמילה הרמון היא מילה יחידאית בתנ"ך המופיעה בפסוק בספר עמוס "וְהִשְׁלַכְתֶּ֥נָה הַהַרְמֹ֖ונָה".[1] משמעות המילה לא ברורה אבל ברור שהשלכה להרמון היא ענישה לנשות שומרון. על פי רוב הפרשנים מדובר בשם של מקום. [2] יש שראו בה מילה זהה למילה ארמון בהחלפת האותיות א' ו-ה'. יש שפירשו שמדובר בחלק הארמון המיועד לפילגשי המלך.[3] פירוש זה נתקבע בעברית המודרנית כנראה בהשפעת המילה הלועזית Harem. מקור המילה מן השורש ה.ר.מ או לחלופין ח.ר.מ, שהקשרו בערבית (וכן בעברית) הוא של דבר אסור, מקודש או מרוחק, מה שאכן בא לידי ביטוי במגורי הנשים, שהיו נפרדים ומוצנעים משאר הארמון. במקראבתורה (ב"חוק המלך") נאסר על המלך ריבוי נשים, לפי הפסוק בספר דברים: ”ולא ירבה לו נשים” (י"ז, טז). חרף זאת, שלמה המלך נודע ב-700 נשותיו ו-300 פילגשיו.[4] במגילת אסתר מתוארים אחדים מנוהלי ההרמון 'בית הנשים' של מלך פרס אחשוורוש, שעם המתגוררות בו נמנו ושתי ואסתר (המלכה). האמון על הרמונו של אחשורוש היה הסריס הגי. בימינובימינו ההרמונות החלו להיעלם ברוב הארצות המוסלמיות, אף שעדיין יש שייח'ים עשירים ושליטים שיש להם הרמונות גדולים[דרוש מקור]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים |
