|
דילמה רוסף
דִילְמָה ואנה רוּסֵף (בפורטוגזית: Dilma Vana Rousseff ג'יוומה ואנה רוסף; נולדה ב-14 בדצמבר 1947) היא כלכלנית ופוליטיקאית הפעילה במפלגת הפועלים של ברזיל. רוסף כיהנה כנשיאת ברזיל בשנים 2016-2011. ביוני 2005 מונתה לראש מטה נשיא ברזיל לואיז אינסיו דה סילבה, והייתה לאישה הראשונה בברזיל בתפקיד זה. נשיא ברזיל הצביע על רוסף כמחליפתו, והיא אכן ניצחה בבחירות לנשיאות ברזיל בשנת 2010.[1] אביה של רוסף היגר לברזיל מבולגריה, ואמה מורה. משפחתה מן המעמד הבינוני גבוה התגוררה בבלו הוריזונטה. היא תמכה בדעות סוציאליסטיות כבר בנעוריה, ולאחר הפיכת 1964 בברזיל היא הצטרפה לתנועות גרילה עירוניות שמאלניות אשר לחמו בדיקטטורה הצבאית. בשנת 1970 נתפסה בידי השלטונות ונכלאה עד לשנת 1972, קיימים דיווחים שאף עונתה בכלא.[2] לאחר שחרורה מן הכלא שיקמה את חייה בריו גראנדה דו סול יחד עם בעלה קרלוס אראוז'ו. היא החלה לעבוד בשרות הציבורי ובשנת 1986 מונתה למנהלת אגף הכספים של עיריית פורטו אלגרה. בין השנים 1991–1993 שימשה כשרת האוצר של מדינת ריו גראנדה דו סול. לאחר מכן עמדה בראש משרדי האנרגיה, המכרות והתקשורת בתקופת שני ממשלים. בני הזוג היו פעילים באמנסטי אינטרנשיונל וביסודה של מפלגת העבודה הדמוקרטית, והשתתפו במספר מסעות בחירות של המפלגה. בשנת 2001 היא הייתה חלק מקבוצה שפרשה מן המפלגה והצטרפה למפלגת הפועלים. בשנת 2002 הצטרפה רוסף לוועדה האחראית למדיניות האנרגיה של המועמד לנשיאות, לולה, אשר לאחר בחירתו הזמינה להצטרף לממשלתו כשרת האנרגיה. בשנת 2005, לאחר שערוריית שחיתות בממשל, אשר הביאה להתפטרות ראש מטה הנשיא ז'וֹזֶה דִירסֶאו, קיבלה רוסף את התפקיד, ונשאה בו עד ל-31 במרץ 2010, כאשר פרשה במטרה להתמודד על משרת נשיא ברזיל. בשנת 2015 נבחרה לקדנציה שנייה לנשיאות, אך באפריל 2016 אישר הבית התחתון של הקונגרס להתחיל בהליך הדחתה באשמת שימוש לא חוקי בכספים.[3] ב-12 במאי 2016 החליט הסנט בהצבעה להשעות אותה מתפקידה למשך עד 6 חודשים. ב-31 באוגוסט אותה שנה החליט הפרלמנט הברזילאי להדיח אותה רשמית מתפקידה ברוב של 61 תומכים מול 20 מתנגדים. [4] ילדותה ונעוריה דילמה רוסף נולדה ב-14 בדצמבר 1947, בבלו הוריזונטה, במדינת מינאס ז'ראיס, בברזיל. אביה, פטר רוסב (לימים התאים את שמו לאוזן הפורטוגלית והתקרא פדרו רוסף), היגר לברזיל מבולגריה ועסק בעריכת דין ויזמות. אמה, דילמה ג'יין סילבה, הייתה מורה בבית ספר. אביה שהיה פעיל במפלגה הקומוניסטית הבולגרית בשנות ה-20, ברח ממולדתו בשנת 1929 לאחר שנרדף פוליטית והשתקע בצרפת. בשנות ה-30 היגר לברזיל לאחר שהתאלמן, וזמן קצר אחר כך היגר לבואנוס איירס. הוא שב לברזיל כמה שנים מאוחר יותר והתיישב בסאו פאולו, שם הצליח בעסקיו. בעת טיול הוא פגש בדילמה סילבה, אשר הייתה בת לחוואים ומורה צעירה בריו דה ז'ניירו. הם התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים: איגור, דילמה, וזנה. איגור, אחיה הבכור של דילמה, הוא עורך דין. המשפחה התגוררה בבית גדול בו עבדו שלושה משרתים, וקיימה מנהגי חיים אירופים. ילדי הזוג זכו לחינוך קלאסי, שיעורי פסנתר וצרפתית. אבי המשפחה נפטר בשנת 1962, עת דילמה הייתה בת 15. דילמה התחנכה עד גיל 15 בפנימיה לבנות, שנוהלה על ידי נזירות, ובה תלמידות דיברו עם המורים בעיקר בצרפתית. בשנת 1964 דילמה עברה לבית ספר תיכון ציבורי שבו הייתה פעילות פוליטית ערה של תלמידים נגד הדיקטטורה הצבאית בברזיל. לטענתה, בעת לימודיה בתיכון עלתה מודעותה למצב הפוליטי בברזיל. בשנת 1967 היא הצטרפה לארגון "מדיניות העובדים" (בפורטוגזית: Política Operária) אשר נוסד בשנת 1961 כפלג של המפלגה הסוציאליסטית הברזילאית. עד מהרה נתגלעו חילוקי דעות בין החברים בארגון באשר לדרך הנכונה ליישום רעיונות הסוציאליזם, חלקם תמכו במאבק מדיני, בעוד אחרים תמכו במאבק מזוין. דילמה הצטרפה לתומכים במאבק מזוין ונעשתה חברה ב"מפקדת השחרור הלאומי" (פורטוגזית: Comando de Libertação Nacional - Colina). בתקופת פעילותה בארגון זה פגשה את בעלה קרלוס גלנו לינהארס, המבוגר ממנה בחמש שנים, שהיה אף הוא פעיל בארגון. הם נישאו בשנת 1968 בחתונה אזרחית, לאחר זוגיות שנמשכה שנה. פעילותה במחתרתדילמה השתתפה בפעולות גרילה של מפקדת השחרור הלאומי של ברזיל (Colina) וקידמה רעיונות מרקסיסטיים בקרב חברי ארגוני עובדים ובתפקידה כעורכת העיתון The Piquet. על פי דיווחים, רוסף ידעה להשתמש בנשק, להתעמת עם המשטרה, והכירה טקטיקות גרילה שונות. עד תחילת שנת 1969 ביצע הארגון במסגרתו פעלה רק כ-12 פעולות גרילה וכלי נשקו היו מוגבלים. פעולות אלה הסתכמו ב-4 מקרי שוד בנקים, גנבת מכוניות והטמנת שתי פצצות, כל הפעולות הסתיימו ללא נפגעים. ב-14 בינואר 1969 נעצרו מספר פעילים במחתרת בעת שוד בנק, ושאר החברים התכנסו כדי להחליט כיצד לשחררם מן המעצר. עם שחר פשטה המשטרה על הבית בו היו חברי המחתרת והתפתח קרב יריות במהלכו נהרגו שני שוטרים ונפצע שוטר נוסף. מאותה עת החלו רוסף ובעלה לעבור בין דירות מסתור שונות מדי לילה, מחשש פן התגלתה זהותם. בחודש מרץ 1969 פשטה המשטרה על דירת בני הזוג, אולם לא מצאה דבר, לאחר שהם דאגו להשמיד מבעוד מועד כל מסמך הקשור למחתרת. שבועות מספר אחר כך נמלטו מבלו הוריזונטה לריו דה ז'ניירו. אותה עת הייתה דילמה רוסף בת 21 וסיימה 4 סמסטרים של לימודים בבית הספר לכלכלה באוניברסיטה הפדרלית של מינאס ז'ראיס. לאחר זמן קצר בריו נשלח קרלוס על ידי המחתרת לפורטו אלגרה בעוד דילמה נותרה בריו, כשהיא עובדת בניסיונות לארגן את תשתית הארגון ופגישות החברים בעיר. באחד מן הכינוסים הללו פגשה עורך דין בשם קרלוס פרנקלין פייזאו דה אראוז'ו, בן 31, והתאהבה בו. אראוז'ו עמד בראש קבוצת מתנגדי שלטון בשם המפלגה הקומוניסטית הברזילאית (Partido Comunista Brasileiro) אשר נתנה מקלט לבעלה של רוסף בפורטו אלגרו. במצב דברים זה נפרדו בני הזוג בהבנה הדדית. אראוז'ו היה בנו של עורך דין בולט בתחום דיני העבודה. הוא ביקר במדינות שונות באמריקה הלטינית ואף נכלא למספר חודשים בשנת 1964. הוא הצטרף למאבק המזוין בשנת 1968 לאחר פרסום צו שלטוני הידוע בשם AI-5 (Ato Institucional Número Cinco) אשר הגביל את חירויות הפרט בברזיל במטרה לדכא פעולות מחאה אזרחיות נגד שלטון הדיקטטורה. בתחילת 1969 הוא החל דן באפשרות לאחד את הקבוצה שבראשה עמד עם ארגון קולינה ועם ארגון החזית העממית המהפכנית (Vanguarda Popular Revolucionária - VPR). רוסף הייתה נוכחת בכמה מן הפגישות לבחינת אפשרות האיחוד, אשר הושלם לאחר שתי ועידות והוביל ליצירת החזית המהפכנית החמושה פלמרס (Vanguarda Armada Revolucionária Palmares - VAR Palmares). דילמה רוסף הייתה בין מנהיגי הארגון החדש, לטענת המשטרה היא הובילה שביתות במשק ותכננה מעשי שוד בנקים, אף שהיא הכחישה את המעשים שיוחסו לה. בין השאר נטען כי היא שתכננה ב-18 ביוני 1969 גנבת כספת אשר הייתה שייכת למושל סאו פאולו בה היו 2.5 מיליון דולר אמריקאי. ארגון VPR שמר על אחדותו זמן קצר בלבד. בחודש אוגוסט 1969 התגלעו מחלוקות בין מנהיגי הארגון בין אלה שתמכו במאבק מזוין, לבין אחרים, ובהם רוסף, אשר צידדו בפעילות לגיוס תמיכה עממית. בחודש ספטמבר התפצל הארגון לשניים, לאורך קו המחלוקת. לאחר הפיצול נשלחה רוסף לסאו פאולו כדי להבטיח את שמירת מצבור הנשק של הארגון. מעצרהאיש הארגון, ריביירו, אשר נהג להיפגש עם רוסף 3 פעמים בשבוע, נתפס על ידי המשטרה. לאחר שעונה, הוא גילה מקום מפגש עם איש מחתרת אחר וב-16 בינואר 1970 הוכרח ללכת למפגש עמו תחת מעקב משטרתי סמוי. מיד לאחר מעצר איש המחתרת הנוסף, הופיעה במקום דילמה רוסף מבלי שהדבר תוכנן. מיד כשהבחינה בהתרחשות ניסתה לעזוב, אולם היא נעצרה ובחיפוש שנערך עליה נמצא נשק. על פי דיווח של עצורה אשר חלקה עמה את תא המעצר היא עונתה על ידי הצבא במשך 22 יום, בין השאר בחישמול. במהלך חקירתה היא גילתה את מקום הימצאם של חלק מאנשי המחתרת. חודשים מספר אחריה נעצר אף בעלה קרלוס אראוז'ו, ותקופה מסוימת הם נכלאו באותו בית סוהר, שם נפגשו ואף תכננו לשקם את נישואיהם לאחר שחרורם. רוסף הועמדה לדין, הורשעה ונידונה לשש שנות מאסר. בעת שניתן פסק הדין בערעורה, ועונשה קוצר לשנתיים מאסר, היא כבר בילתה שלוש שנים בכלא. בנוסף נשללו זכויותיה האזרחיות לבחור ולהיבחר למשך 18 שנים. בחודש דצמבר 2006 החל הליך של קביעת פיצויים לרוסף ול-18 אסירים אחרים, על תקופת מאסרם ושלילת זכויותיהם. בסוף שנת 1972 שוחררה רוסף מן הכלא. במהלך שנות מאסרה היא איבדה ממשקלה וחלתה במחלת בלוטת התריס. היא שבה לתקופת מה לעיר מולדתה ושהתה עם משפחתה ולאחר מכן עקרה לפורטו אלגרה, שם ריצה קרלוס אראוז'ו את החודשים האחרונים בכלא. בחודש יוני 1974 שוחרר קרלוס מן הכלא. הקריירה הפוליטיתקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||
