ביולי 1941נכנסוהגרמנים לדרוהוביץ'. שולץ הועסק על ידי הגסטפו בקטלוג ספרים מוחרמים ובציור. מפקד הגסטאפו בעיר, פליקס לנדאו, התפעל מכישרונו של שולץ והורה לו לעטר את חדרו של בנו בציורים מתוך אגדות עם גרמניות. למרות הבטחתו להגן עליו, הוא נרצח ב-19 בנובמבר1942 על ידי הנאצים.
מסופר כי אויבו של פליקס לנדאו, קצין האס אס קארל גינתר, רצח את שולץ רק משום שהפסיד לפליקס במשחק קלפים ורצה להקניטו ולפגוע בו. כשנפגשו שני הקצינים אחר כך, אמר גינתר: הרגתי את היהודי שלך. ועל כך הוא נענה: יפה, עכשיו אני אהרוג את היהודי שלך. סביב הסיפור הזה בנה הסופר דויד גרוסמן את גרעין ספרו 'עיין ערך: אהבה'.
לפי גרסה אחרת[1], היה זה לנדאו שקודם ירה ביהודי שעבד אצל גינתר, ולאחר זמן הרג גינתר, בתגובה, את היהודי של לנדאו - ברונו שולץ, ברחוב בדרוהוביץ' ב-19 בנובמבר 1942.
בכנס 120 שנה ללידתו ו-70 שנה למותו של ברונו שולץ, סיפר דויד גרוסמן כי לאחר כתיבת 'עיין ערך: אהבה' פגש בתלמידו של שולץ, וזה סיפר כי באחד הימים ראה קבוצה של אנשים נורים על ידי הנאצים. כשניגש לקחת מאחת הגופות את הלחם שנפל מכיס מעילה, ראה שזהו מורהו האהוב ברונו שולץ.[דרוש מקור] עדותו של התלמיד מחלישה את אמינותו של סיפור הנקמות של לנדאו וגינתר.
שולץ החל לכתוב בשנת 1925/6. קובץ סיפוריו הראשון, "חנויות קינמון", הושלם בדרבונה של המשוררת דבורה פוגל, שהייתה חברתו לעט וארוסתו. הוא פורסם ב-1934 וקצר שבחים. הקובץ השני, "בית-מרפא בסימן שעון-החול", הופיע ב-1937, וזכה באות הצטיינות מטעם האקדמיה הפולנית לספרות.
הרומן "המשיח", שנכתב בין השנים 1937–1939, והרומן "השיבה הביתה", שנכתב בגרמנית ונשלח לתומאס מאן, אבדו. גם גורלן של יצירות אחרות לא נודע מעולם.
ברונו שולץ חתום על התרגום לפולנית של "המשפט" מאת קפקא, שהופיע ב-1936, אך למעשה תרגמה את הספר ארוסתו של שולץ, שרצתה להקנות בכך יוקרה לתרגום שלה.
באביב 2001 נחשפו ציורי הקיר של שולץ בבית בעיירה דרוהוביץ' שבאוקראינה. בעוד הרשות המקומית דנה בהקמת מוזיאון באתר, הוברחו הציורים לישראל על ידי צוות של מוסד יד ושם. העברת הציורים בוצעה בהסכמת תושבי העיירה ובעבור תשלום צנוע (כמאה דולרים), אך ללא תיאום עם ממשלת אוקראינה[2]. בשנת 2007 הודה מוסד יד ושם בנכונות הקבילה האוקראינית כי הציורים הוצאו משטחה במרמה[3]. בעקבות ביקורו של נשיא אוקראינהויקטור יושצ'נקו בישראל בחורף 2007, חתם משרד החוץ הישראלי בראשית שנת 2008 על הסכם עם אוקראינה, שלפיו הציורים יירשמו ויוכרו כנכסי תרבות אוקראיניים, ויושאלו ליד ושם לעשרים שנה[4]. לאחר שעברו הליכי שחזור ושימור, מוצגים הציורים במוזיאון לאמנות של "יד ושם" החל מחודש פברואר 2009[5].
