|
בלט בולשוי
בלט בולשוי (ברוסית: Балетная труппа Большого театра, מילולית: "להקת הבלט של תיאטרון בולשוי") היא להקת בלט קלאסי בעלת שם בין-לאומי, השוכנת בתיאטרון בולשוי במוסקבה, רוסיה. להקת בלט הבולשוי נוסדה בשנת 1776, והיא בין להקות הבלט הוותיקות ביותר בעולם. עם זאת, שמה יצא לתהילה בעולם כולו רק בראשית המאה ה-20, כשמוסקבה הייתה לבירת ברית המועצות. מאז ועד היום, להקת הבולשוי מוכרת כאחת מלהקות הבלט הראשונות במעלה בעולם. יש לה סניף אחד בבית הספר לתיאטרון ובלט של בולשוי בז'וינווילי, ברזיל. היסטוריההאזכור המוקדם ביותר של בלט הבולשוי נמצא ביצירת בית ספר למחול לבית יתומות במוסקבה בשנת 1773.[1]ב-1776, שכרו הנסיך פיוטר וסילייביץ' אורוסוב ויזם התיאטרון האנגלי מייקל מאדוקס את שירותיהן של רקדניות מבית הספר כחלק מלהקת התיאטרון החדשה שלהם.{תחילה הופיעה הלהקה באתרים בבעלות פרטית, ובהמשך רכשה את תיאטרון פטרובסקי, העתיד להיבנות מחדש, עקב שריפות ופיתוח כושל, כתיאטרון בולשוי הנוכחי. אף כי רקדנים אורחים באים והולכים מלהקות בלט יוקרתיות אחרות, כגון מריאינסקי ותיאטרון הבלט האמריקאי, רוב רקדני הלהקה הם בוגרי האקדמיה. ב-1989 היה מייקל שאנון רקדן הבלט האמריקאי הראשון שסיים את האקדמיה של בלט הבולשוי והצטרף ללהקת הבולשוי.[2] על אף המספר הרב של בלטים מפורסמים שהעלה, התקשה בלט הבולשוי לעמוד בתחרות מול המוניטין של הבלט הרוסי האימפריאלי, כיום בלט מריאינסקי מסנקט פטרבורג. רק עם מינויו של אלכסנדר גורסקי כמנהל בלט בשנת 1900 החלה הלהקה לפתח את זהותה הייחודית, בהפקות מהוללות של בלטים חדשים או מחודשים, בהם דון קישוט (1900), קופליה (1901), אגם הברבורים (1901), הנערה הסוררת (1903), ז'יזל (1911), "לה קורסר" (1912) ו"הבייאדרה" (1917). [3] העדפת ההנהגה הסובייטית לנושאים מוסרניים פשטניים באמנויות באה לביטוי במינויו של יורי גריגורוביץ' כמנהל ב-1964.[4] גריגורוביץ' החזיק במשרה עד 1995, אז החלה שורה של מנהלים, בהם בוריסב אקימוב, אלכסיי רטמנסקי, יורי בורלאקה וברגיי פילין להביא ללהקה רעיונות ביצוע למחולות מודרניים יותר. בשנת 2000 פתח בלט הבולשוי את אקדמיית הבלט הראשונה שלו מחוץ לרוסיה, בז'וינווילי, ברזיל.[5][6] מבנה הלהקהבלט הבולשוי היא אחת הלהקות הגדולות בעולם, עם כ-220 רקדנים. הלהקה פועלת בשיטה היררכית, בדומה לאלה הנהוגות בלהקות בלט אחרות חשובות באירופה, כשרקדנים בכירים מדורגים כראשיים, ומטה בסדר החשיבות דרך סולן/סולנית מוביל/ה, סולן/סולנית ראשון/נה, סולן/סולנית ולבסוף, רקדני ורקדניות הלהקה (corps de ballet). רפרטואר
שערוריות ציבוריותהבלרינה אנסטסיה וולוצ'קובה טענה, שרקדניות נדרשות לשכב עם פטרונים עשירים. היא אמרה: "זה קרה בעיקר עם הלהקה, אבל גם עם הסולניות. [...] אני קיבלתי הזמנות חוזרות ונשנות אל מיטותיהם של אוליגרכים."[7] הרקדנית האמריקאית ג'וי וומארק חזרה על טענה זו כשעזבה את הלהקה אחרי שנאמר לה, שכדי להבטיח לעצמה תפקידי סולו, היא חייבת או לשלם $10,000 או "ליזום יחסים עם פטרון." [8] בינואר 2013, נפלה על הלהקה עוד שערורייה, כשהאחראי על התפאורות סרגיי פילין היה קורבן להתקפה בחומצה גופריתית.[9] רקדן הבולשוי פאבל דמיטריצ'נקו הורשע בארגון ההתקפה ונידון לשש שנות מאסר. הסיבות להתקפה כללו שחיתות בתוך הלהקה.[10] ב-2014, הוכרז על היעלמותה של רקדנית הבלט אולגה דמינה בת ה-25 בנסיבות מסתוריות. בספטמבר 2020 הודיעו חוקרים רוסים, שהם סבורים שייתכן ודמינה נפלה קורבן לקשר סחיטה שיזם מלחאז דז'אבוייב, שעמו הייתה בקשר ואשר שימש לכאורה כ"מנהל עסקיה".[11] ביולי 2017 ביטל תיאטרון בולשוי את הצגת הבכורה של בלט על הרקדן הסובייטי רודולף נורייב, שהיה הומוסקסואל מוצהר. המנהל הכללי טען, שההופעה בוטלה בגלל איכות ריקוד ירודה; עם זאת, הרקדנית הראשית מריה אלכסנדרובה טענה, שהיה זה הסימן הראשון ל-"תקופה חדשה" של צנזורה. [12] הייתה זו הפעם הראשונה שהצגה בוטלה באופן כזה מאז נפילת ברית המועצות, והיא הציתה שמועות בנוגע למניע למעשה.  אישים ידועי-שםרקדני עבר
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
