|
אריה יצחקי
אריה יצחקי (נולד ב-3 בספטמבר 1944) הוא איש מערכת הביטחון, היסטוריון צבאי וסופר, העוסק בעיקר במלחמות ישראל בעת החדשה. פרסם עשרות ספרים העוסקים במלחמות ישראל מקום המדינה ועד למלחמת יום הכיפורים. ביוגרפיהאריה יצחקי נולד בתל אביב, שירת ביחידה קרבית מובחרת שמטרתה הייתה לאבטח את הקמ"ג, והשתתף בכל מלחמות ישראל בין השנים 1967–1992. לאחר שירותו בצה"ל למד היסטוריה כללית באוניברסיטת תל אביב. במשך שנים הציג עצמו כבעל תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן. אולם, תחקיר של עיתון "הארץ" מצא כי אין לו תואר אקדמי מאוניברסיטה זו. ב-1995 אישר יצחקי בסופו של דבר כי אין לו תואר דוקטור מאוניברסיטת בר-אילן, אך טען כי קיבל את התואר מאוניברסיטת ניופורט בארצות הברית. אולם תחקירים עיתונאים גילו כי אוניברסיטה זו היא בית חרושת לתארים וניתן לרכוש ממנה תואר דוקטור תמורת תשלום[1]. היה חוקר במחלקת היסטוריה במטכ"ל ומנהל ארכיון המחלקה. עוסק במחקר תולדות צה"ל ותולדות ארץ ישראל. פרסם 40 ספרים, עשרות חוברות ודפדפות ומאות מחקרים בנושאי תולדות ארץ ישראל וידיעת ארץ ישראל. הרצה בנושא מורשת קרב והיסטוריה צבאית בבית הספר המרכזי לחינוך של צה"ל, ובקורסי פיקוד (בה"ד 1, קק"ש, וקורס טיס) היה העורך הראשי של "מדריך ישראל" במהדורה הראשונה (1978), כתב את פרקי מלחמות ישראל וביטחון ישראל בשלושת כרכי אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל. בשנים 1972–1976 היה מנהל מחלקת ההדרכה בחברה להגנת הטבע וחבר מזכירות החברה. בשנים 1983–1993 היה חבר הדירקטוריון של רשות הגנים הלאומיים ושימש כסגן יו"ר הדירקטוריון. בשנים 1994–1995 היה ראש אגף הצעירים והנוער במפלגת צומת והקים את תנועת הנוער נצ"ח (נוער ציוני חלוצי). בשנים 1997–2004 היה מדריך בכיר בקורסי מורי הדרך של משרד התיירות. היה תקופה קצרה מרצה מן החוץ במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. בשנים 1990–2005 היה מרצה במכון אבשלום. מאז 1970, הוא מדריך טיולים בישראל ומחוצה לה ומרצה במכללות ברחבי ישראל. יצחקי יזם הקמת כמה אנדרטאות ואתרי מורשת קרב ברחבי ישראל. הוא הקים, עם רס"ן דוד אלעזר, בשנת 1968 את עמותת ההורים השכולים של קרבות לטרון, ויחד הניחו את היסוד לאתר ההנצחה הגדול "יד לשריון" בלטרון. עבד על חמישה פרויקטים עם חניכיו בקורס קציני חינוך של צה"ל: שיפוץ וסימון "דרך בורמה", פריצת וסימון ציר רכס שיירות, סימון ושילוט ציר המשלטים בפארק קנדה, שילוט הציר מביריה לצפת, ושילוט הקרב על ניצנים, וארבעה פרויקטים של הנצחה עם עמותות: אנדרטת קרב תל מוטילה באלמגור, אנדרטת קרב משלט 219 באזור מודיעים (יחד עם דוד שניר), הקמת השילוט החיצוני באתר גבעת התחמושת בירושלים ושיפוץ אתר "המשלט המערבי" באילניה בשיתוף עם בא"ח גולני. היה יו"ר העמותה להנצחת המושבה משמר הירדן (2015-2017). בתקופה האחרונה פועל להקמת אנדרטה באזור חושניה ברמת הגולן להנצחת חטיבת השריון 9 שבלמה את השריון הסורי במלחמת יום הכיפורים. מחקריו מתרכזים בהיסטוריה של צה"ל וכוחות המגן העבריים (1878–2018) תוך מיקוד על מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים. מחקרו המקיף הוא על קרבות לטרון והמערכה על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות יצא לאור כספר ב-1982[2]. בספרו, "בעקבות לוחמים - מדריך לאתרי גבורה", הוא כולל את אתרי הלחימה העיקריים למן תקופת ארגוני השומר וניל"י, דרך מאבקי ארגוני המגן העבריים: ההגנה, אצ"ל ולח"י בתקופת המנדט הבריטי ועד 40 שנה למדינת ישראל. חקר את פרשת היעלמותם של כ"ג יורדי הסירה, בעיקר לאחר שמצא את עדותו של יוסף קוסטיקה, המסתערב של הפלמ"ח בטריפולי (לבנון). מסקנתו הייתה שהספינה הגיעה סמוך לחוף, הורידה סירה ובה שמונה מאנשי הצוות, שהחלה לנוע מזרחה. באותו זמן פגע פגז צרפתי בספינה שהתפוצצה לרסיסים. גם אנשי סירת החלוץ נהרגו, וגופותיהם נפלטו לחוף. יצחקי מסר את המידע לעיתונאי "ידיעות אחרונות" עמיר רפפורט וזה פרסם אותו בעיתונו[3]. אין לתיאור זה אישוש מכל מקור אחר. בשנת 2007 החל בפרסום סדרת ספרים "עושים צדק היסטורי", במסגרתה פרסם שלושה ספרים:
בשנת 2007 פרסם גילוי על רצח שבויים מצריים בידי צה"ל, לפיו לוחמים מסיירת שקד היו מעורבים ברצח חיילים מצרים בגזרת פורט סעיד במלחמת ששת הימים. מפקד הסיירת, בנימין בן אליעזר, הכחיש את הדברים[4]. בנוסף פרסם מאמר בו קרא לחקור פשעי מלחמה נגד חיילים ישראלים שביצע צבא מצרים במלחמת יום הכיפורים[5]. מתמקד במחקר אסטרטגי עדכני ומתמחה בסוגיית הנשק הגרעיני האיראני. חולק בתקיפות על הפרסומים הרשמיים של קהילת המודיעין הישראלית בנושא, וטוען כי איראן היא מדינה עם נשק גרעיני ומשנת 2011 בעלת יכולת לשגר ראשי קרב גרעיניים על גבי טילים בליסטים[דרוש מקור]. חיים אישייםמרעייתו הראשונה נולדו לו שלושה ילדים[6]. לאחר מותה ממחלה בשנת 1991, התחתן עם רעייתו השנייה, דתיה יצחקי, ששימשה כדוברת המועצה האזורית חוף עזה, בתקופה שקדמה לפינוי גוש קטיף. השניים התגוררו בכפר ים שבגוש קטיף ונולדו להם שלושה ילדים. הם נמנו עם המתנגדים החריפים לתוכנית ההתנתקות ואף ארגן את הקמת מאחז מעוז הים שהוקם על שטח מלון חוף הדקלים שננטש כמה שנים קודם לכן[7]. יצחקי פונה לאחר שהתבצר חמוש על גג ביתו[8], וזאת לאחר שאיים על חיילים וכוחות הביטחון ברמקול שאם הם יפרצו אל הבית, תהיה שפיכות דמים[9]. לאחר ההתנתקות עבר להתגורר בהתנחלות אפרת שבגוש עציון. בעשור השני של המאה ה-21, הוא מתגורר בקיבוץ נווה ים שבמועצה אזורית חוף הכרמל. מספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
