החברה הוקמה בשנת 1949 על ידי שותפות של חברת "הארגז" וחברת "אמפא". המפעל הראשון של החברה שכן בשכונת ביצרון[3] בתל אביב בניהולו של עמרם כהן. המפעל השתמש בידע ומנועי מקררים שנרכשו מחברת "פילקו" מארצות הברית[4]. בהמשך השקיע איש העסקים האמריקאי סטיב שלום בחברה, והבעלות הייתה בשלושה חלקים שווים יחד עם חברת "הארגז" וחברת "אמפא"[5]. בסוף שנות ה-50 המפעל הגיע לכושר ייצור של 25,000 מקררים בשנה שנמכרו בישראל וב-25 ארצות בעולם[6]. חברת "אמפא" הקימה מערך של טכנאי שירות למוצרי אמקור והייתה המפיצה הבלעדית של המוצרים[7][8].
בסוף שנות ה-60 נכנסה לתחום האנרגיה הסולארית, ייצור דודי שמש וקולטי שמש[12]. מוצרים אלו שווקו בהצלחה גם מחוץ לישראל, בארצות דרום אירופה (בעיקר יוון ואיטליה) ובדרום אפריקה[13].
בשנות ה-80 הרחיבה החברה את פעילותה, החלה לייצר גם מדיחי כלים[14], הקימה הוצאת ספרים בשם "אמהד" והחזיקה בחברת "אורדע" לייצור משחקי קופסה. ב-1987 גם חנכה מפעל אלקטרוניקה שיצר מוצרים בתחומי הציוד הרפואי והגרפיקה הממוחשבת[15]. בשנת 1988 נקלעה החברה לקשיי נזילות עקב התחרות הגוברת עם מוצרים מיובאים והתחרות הגוברת מול מפעל המקררים של תדיראן, שהוקם מספר שנים קודם[16], עקב כך מכרה שני מגרשים שהיו ברשותה[17]. עם זאת בשנת 1991 הוכרזה "אמקור" כמונופול בתחום המקררים, על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים, עקב נתח השוק הגדול שלה (שיעור המכס הגבוה הגן עליה מפני יבוא, ולמעשה רק תדיראן הייתה המתחרה העיקרית שלה)[18].
בסוף שנות ה-90 קבוצת אמקור העסיקה 950 עובדים וכללה בנוסף למפעל המקררים עוד 4 מפעלים: מפעל למזגנים, דודי חשמל, דודי שמש וקולטי שמש בבית שמש, מפעל למנועים חשמליים בירושלים, מפעל למערכות טיהור אוויר ויוניזציה בחולון ומפעל מקלחונים ואביזרים לאמבטיה ברחובות. קבוצת אמקור נקלעה למשבר עקב פתיחת השוק ליבוא מתחרה וביטול מכסי מגן לתוצרת הארץ. היא החלה למכור, לסגור חלק מהפעילות ולהעביר את הייצור מחוץ לישראל[19]. בשנת 1998 הגיעו חובות אמקור לעשרות מיליוני שקלים, והוחל בתוכנית הבראה שכללה פיטורי 250 מבין 950 עובדיה ומימוש הנדל"ן של החברה[20]. ואף הוגשה בקשה לפירוק החברה[21]. באותה עת ניסה איש העסקים שלמה אייזנברג לרכוש את החברה[22], אך חלק מבעלי המניות התנגדו למכירה[23].
בשנת 2000 נסגר מפעל אמקור בתל אביב והחברה מכרה מקררים מיובאים המיוצרים על ידי קבלני משנה, חלקם תוצרת ארצות הברית[24]. בנוסף הקימה מפעל מזגנים בסין[25]. פעילות המזגנים נוהלה באמצעות חברת נפרדת בשם "אמקור אינטרנשיונל"[26].
מיזוג "תדיראן-אמפא"
באפריל 2001 הוקמה קבוצת "תדיראן-אמפא" על ידי מיזוג פעילויות של "תדיראן מוצרי צריכה", "אמקור" ו"אמפא שירות", לקבוצה אחת שעוסקת בייצור, יבוא ושיווק של מקררים, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ביתיים, ושירות למזגנים, מקררים ומוצרי חשמל. באותה עת, "תדיראן-אמפא" הייתה בבעלות "נחושתן השקעות" (50%), שבשליטת אנשי העסקים לוי קושניר ואורי קויאטק, וחברת אמפא (50%) שבשליטת אשר ושלומי פוגל[27]. "תדיראן מוצרי צריכה" הייתה בבעלות "נחושתן השקעות" (42%) וחברת מיזוג האוויר העולמית קרייר (Carrier) שהחזיקה ב-58% מהמניות, אותם רכשו בשנת 1999 מקונצרן "כור". "תדיראן מוצרי צריכה" עסקה בעיקר בפיתוח, ייצור, ייבוא ושיווק מזגנים, וכן פיתוח וייצור מקררים (בקבלנות משנה ל"תדיראן-אמפא" במפעל המקררים בעפולה)[28].
בשנת 2005 חזר חלק מהייצור של מקררי אמקור לישראל, למפעל המקררים בעפולה, שבמקור ייצר את מקררי תדיראן, שהייתה המתחרה העיקרית של אמקור[29]. המפעל שבאותה עת העסיק 25 עובדים קלט 40 עובדים נוספים. "תדיראן-אמפא" הרחיבה אותו בהשקעה של 3 מיליון דולר והוא ייצר מקררים תחת שני המותגים "אמקור" ו"תדיראן"[30].
מיזוג עם קריסטל
בשנת 2006 רכשה המתחרה, חברת "קריסטל מוצרי צריכה", את הפעילות והמלאי של חברת "תדיראן-אמפא" בתחום מוצרי החשמל הלבנים, תמורת 75 מיליון ש"ח. בנוסף מוזגה פעילות "שירות קריסטל" לתוך "תדיראן-אמפא" שהפכה לחברת שירות ותיקון למזגנים ומוצרי חשמל בלבד[31].
בשנת 2009 רכשה "קריסטל" גם את "תדיראן מוצרי צריכה" תמורת 16 מיליון שקל מתאגיד קרייר (שהחזיקה אז במלוא הבעלות). במסגרת העסקה הפכה קריסטל, באמצעות תדיראן, למפיצה הבלעדית של מזגני תדיראן, קרייר וטושיבה בישראל. פעילות ייצור המזגנים של החברה הייתה אמורה לעבור ממפעל תדיראן בעפולה לסין, אך בסופו של דבר נשארה בישראל[32]. בשנת 2011 שינתה חברת "קריסטל מוצרי צריכה" את שמה ל"תדיראן הולדינגס בע"מ", אך המשיכה לשווק מקררים תחת המותג אמקור.
בשנת 2012 עבר מפעל אמקור דודי שמש לאזור התעשייה מישור אדומים, לאחר שקודם נמכר לקבוצת משקיעים[33].
בשנת 2013 נסגר מפעל המקררים בעפולה עקב עלויות הייצור הגבוהות, ומקררי "אמקור" מיובאים על ידי תדיראן הולדינגס[34].
כחברת נדל"ן מניב
לאחר מכירת פעילות הייצור שלה נותרה אמקור עם הנדל"ן שלה, שכללו את שטח המפעלים שלה לשעבר בשכונת ביצרון בתל אביב ובהרצליה. אמקור מכרה את שטח המפעל בתל אביב, בסוף שנת 2000 לחברת "רד בינת נכסים" מקבוצת רד-בינת, לטובת הקמת מתחם משרדים להיי-טק, אך הרכישה בוטלה בעקבות ההאטה בענף[35]. ב-2004 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בתל אביב המרת חלק מזכויות הבנייה במתחם ממשרדים למגורים[36]. בשנת 2005 נכנסה חברת ג'ורדאש ישראל של האחים נקש לבעלות ב"אמפא", חברת האם של "אמקור", כולל פעילות הנדל"ן[37].
בשנת 2017 נאלצה אמקור לשלם פיצוי של 8 מיליון שקל לרוכשי דירות ב"מגדלי סנטרל פארק", לאחר שלא גילתה לחברי קבוצת הרכישה שניהלה את הפרויקט, כי בכוונתה לחבר את החניון שלהם לחניוני מכבי-אסותא ומגדל אמפא[40].
פעילויות נוספות
חברת אמקור פעלה, בנוסף למקררים, בתחומים נוספים באמצעות מספר חברות בנות[41], בהן:
"אמרון" - מפעל למוצרי טיהור אוויר ויוניזציה. המפעל הוקם בשנת 1952, במקור כמפעל להרכבת מקלטי רדיו של חברת "אמרון" מארצות הברית ברחוב שנקר באזור התעשייה של הרצליה[6]. בשנת 1959 השיקה לראשונה בישראל רדיו טרנזיסטור בשם "אמרונית" (עד אז ייצרה מקלטי רדיו עם מגבר מנורות)[42]. במאי 1986 הוקם במפעל פס ייצור למכשיר נייד לזיהוי קרינה גרעינית, בעקבות אסון צ'רנוביל[43]. בשנת 1988 הוקם במפעל אמרון קו ייצור למכשירי טלוויזיה, באמצעות ידע ורכיבים שנרכשו מחברת שניידר בגרמניה[44]. בשנת 1998 חתמה החברה על הסכם שיווק למוצרי טיהור אוויר עם חברת תמי 4[45] אך שנה אחר כך נסגר המפעל, המבנה נהרס והמגרש נמכר[46].
"פליז אמקור" - מפעל ליציקות אלומיניום ופליז ששכן במתחם "אמקור" בחולון. המפעל יצר מסחטות מיץ, מכונות אספרסו, מטחנות ומוצרים נוספים[47]. בשנת 1999 המפעל נהרס והמגרש נמכר[46].
"אמאץ, חברת אמקור לאמאיל וצפוי" - המפעל הוקם בשנת 1953, כמפעל עזר למפעל המקררים, לשם צפוי גוף המקרר באמייל. בשנות ה-60 החל לייצר כלי בית ומטבח מאמייל[48][49]. בסוף שנות ה-60 החל לייצר גם דודי שמש וקולטי שמש[50].
"רדמונד אמקור" - מפעל למנועים חשמליים שהיה ממוקם ברחוב אהליאב בשכונת רוממה בירושלים והוקם בסוף שנות ה-50[6]. המפעל מוזג עם מפעל "מנועי גלאון" של קיבוץ גלאון הנמצא ליד קריית גת בשנת 1999, החברה הממוזגת קיבלה את השם גל-רד (גלאון - רדמונד) והמפעל בירושלים נסגר[51]. בשנת 2000 הועבר הייצור למפעל שהוקם בסין. שטח המפעל, שנמכר ב-1999 תמורת כ-32 מיליון ש"ח, נמכר שוב ב-2013 תמורת כ-140 מיליון ש"ח, ליזם שבנה במקום שכונת מגורים לציבור החרדי[52].
"אמנור אמקור" - מפעל למזגנים מפוצלים שהיה ממוקם בבית שמש. בשנת 1999 חברת "פרג", שנשלטה על ידי קבוצת שיכון ובינוי, הקימה מיזם משותף עם אמקור, בו מוזגה פעילות הייצור ופעילות השיווק של המזגנים של שתי החברות, שכללה מזגנים מפוצלים רצפתיים ועיליים ומזגנים מיני מרכזיים[53]. במסגרת ההסכם נסגר מפעל "אמנור אמקור" ועובדיו פוטרו. פעילות הייצור המשותפת התבצעה במפעל פרג באזור התעשייה עטרות בירושלים[54]. שיכון ובינוי רכשה את השליטה בחברה בסוף שנת 1998[55]. ב-2004 רכשה "פרג" גם את מפעל המזגנים "עצמה" של קיבוץ עין צורים. מפעל "פרג" נסגר ב-2007 והחברה הפכה לשלד בורסאי[56]. השטח בן 30 הדונם, שעליו היה ממוקם מפעל "אמנור אמקור" בבית שמש ליד תחנת הרכבת, נמכר בכ-4 מיליון דולר לאחים יהודה ורוני נפתלי שהקימו עליו מרכז קניות של רשת "ביג" שבבעלותם[57].
"אוניטרול אמקור" - מפעל למקלחונים ואביזרים לאמבטיה שהיה ממוקם ברחובות והוקם בשם "אוניטרול" בשנת 1966 על ידי ג'רום קניג[58]. המפעל נרכש על ידי "אמקור" בשנת 1981[59]. בשנת 2000 המפעל נסגר והמגרש נמכר תמורת 5.6 מיליון דולר[60].
"אמקור אנרגיות סולריות" - מפעל לייצור דודי חשמל, דודי שמש וקולטי שמש, החברה הוקמה בשנת 2000 כמיזוג של קו מוצרי האנרגיה הסולארית (דודים סולאריים וחשמליים וקולטי שמש) של מפעל "אמנור אמקור" ופעילות דומה של חברת אשטרום[61]. חברת "אשטרום" הייתה בעלת השליטה בחברה המשותפת שנמכרה לאחר מספר שנים למשקיעים פרטיים.
״אמקורם״ (ראשי תיבות של "אמקור לייצור רכיבים מדויקים") מפעל שהוקם בחולון, החל לפעול ב-1971 ועסק בייצר רכיבים לתעשיית התעופה. בין השאר עבור מטוסי ה"ג'ט קומנדר, "וסטווינד" ו"ערבה" של התעשייה האווירית לישראל, ובן חלקי חילוף לחיל-האוויר[62].
בנוסף החזיקה בחברות בנות בארצות הברית ובאירופה שעסקו בשיווק מוצרי החברה מחוץ לישראל.
