|
אמילי דייוויסון
אמילי ויילדינג דייוויסון (באנגלית: Emily Wilding Davison; 11 באוקטובר 1872 – 8 ביוני 1913) הייתה מורה ופעילה בתנועה הסופרג'יסטית בבריטניה[1]. דייוויסון הצטרפה לארגון זכויות נשים "איגוד הנשים החברתי והפוליטי" (WSPU) תחת הנהגתה של אמלין פנקהרסט. היא הייתה חברה מיליטנטית בארגון, נעצרה לעיתים תכופות ונאסרה תשע פעמים. במהלך מאסריה נהגה לשבות רעב ואולצה לעבור הזנה בכפייה ארבעים ותשע פעמים[2]. ב-4 ביוני 1913 חדרה למסלול מרוץ סוסים בדרבי באפסום (Epsom), ונרמסה תחת סוס דוהר שהיה שייך למלך בריטניה, ג'ורג' החמישי. בעקבות התאונה סבלה מפגיעות חמורות אשר הובילו למותה ארבעה ימים מאוחר יותר[3]. ישנה מחלוקת האם דייוויסון נכנסה למסלול בכוונה להתאבד או במטרה לתלות את דגל התנועה הסופרג'יסטית על רסן הסוס[4]. ביוגרפיהאמילי ויילדינג דייוויסון נולדה בשנת 1872, בת למרגרט וצ'ארלס אדוארד דייוויסון[5], בני המעמד הבינוני-גבוה באנגליה בבלקהית', מחוז קנט, אנגליה. אביה היה איש עסקים ואמה עקרת בית. כשנישאו הוריה אמה הייתה בת 19, אביה היה אלמן בן 49 ואב ל-9 ילדים מנישואיו הראשונים. בנוסף לאחיה החורגים היו לה שתי אחיות ואח[6]. דייוויסון החלה ללמוד בשנת 1885 בבית ספר תיכון פרטי לבנות "קנסינגטון" (Kensington)[7] ובשנת 1891 זכתה במלגה ללימודים במכללת "רויאל הולווי" (Royal Holloway), מכללה לנשים המהווה חלק מאוניברסיטת לונדון[8], שם למדה ספרות ושפות זרות. ב-14 בינואר 1892 נאלצה לעזוב את לימודיה בעקבות מות אביה וכיוון שאמה לא יכלה לממן את שכר הלימוד[7]. דייוויסון החלה לעבוד כאומנת פרטית עד שהצליחה לחסוך מספיק כסף כדי לחזור ללימודים. באפריל 1895 החלה ללמוד ביולוגיה, כימיה, וספרות אנגלית באוניברסיטת אוקספורד ועברה את מבחני סוף התואר בהצלחה יתרה[9]. כיוון שבאותה תקופה נשים לא הורשו לקבל תעודת בוגר מאוניברסיטת אוקספורד, עברה דייוויסון לאוניברסיטת לונדון, שם סיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1908[10]. בנוסף, דייוויסון עבדה כמורה במשך שלוש עשרה שנים בין השנים 1895-1908[11]. מאבק מיליטנטי בשנת 1906 דייוויסון הצטרפה לאיגוד הסוציאל-פוליטי לנשים תחת הנהגתה של אמלין פנקהרסט[12]. בשנת 1908 התעצמה פעילותה בתנועה הסופרג'יסטית עד שלבסוף עזבה את עבודתה כמורה והקדישה מלוא מרצה למען התנועה[7]. היא צברה מוניטין בתור אחת הסופרג'יסטיות המיליטנטיות ביותר[13]. פעולותיה נעו בין זריקת אבנים ועד הצתה[14]. בשנת 1908 הייתה בין המארגנות של ההפגנה הגדולה בהייד פארק[15]. במרץ 1909 דייוויסון נעצרה בזמן שניסתה למסור עצומה לראש הממשלה הרברט הנרי אסקווית'. היא נמצאה אשמה בגרימת הפרעה ונאסרה לחודש ימים. ארבעה חודשים מאוחר יותר נאסרה שוב בשל ניסיון להיכנס לאולם בו נערכה הרצאה של שר האוצר דייוויד לויד ג'ורג'. היא פתחה בשביתת רעב ושוחררה לאחר חמישה ימים[9]. סופרג'יסטיות רבות היו נוהגות לשבות רעב במהלך מעצרן וזאת מפני שהממשלה סירבה להכיר בהן כאסירות פוליטיות[16][17]. בספטמבר 1909 נאסרה לתקופה של חודשיים בעקבות השלכת אבנים אך שוחררה כעבור יומיים וחצי של שביתת רעב[18]. באוקטובר, לאחר שחרורה מהכלא, נתפסה משליכה אבנים יחד עם מרי ליי (Mary Leigh) וקונסטנס לייטון (Constance Lytton), על כרכרה של אדם אותו זיהו בטעות כשר האוצר לויד ג'ורג'. בעקבות זאת נאסרה לתקופה של חודש ימים ונשפטה לעבודת פרך בבית הסוהר במנצ'סטר (HM Prison Manchester), הידוע בכינויו "סטרנג'ווייס". במאסר זה פתחה בשביתת רעב ובתגובה בבית הסוהר החליטו להזינה בכפייה. בניסיון להתנגד להזנה בכפייה, חסמה את דלת תאה בעזרת מיטה. לאחר מספר ניסיונות לפרוץ את דלת התא, הכניסו השומרים זרנוק דרך חלון התא והציפו אותו במי קרח. לבסוף נשברה דלת התא בעקבות לחץ המים, דייוויסון נלקחה לבית חולים ונאלצה לעבור הזנה בכפייה. היא שוחררה לאחר שמונה ימים במאסר[9]. בנובמבר 1910 נאסרה לתקופה של חודש בגין השלכת אבנים ושבירת חלון בבית הנבחרים. היא פתחה בשביתת רעב, אולצה לעבור הזנה בכפייה ושוחררה כעבור שמונה ימים[18]. באפריל 1911, בלילה שלפני מפקד האוכלוסין, הסתתרה בבית הנבחרים שבארמון וסטמינסטר במטרה לרשום את בית הנבחרים ככתובתה ובכך לחזק את הטענה כי נשים ראויות לזכויות פוליטיות שוות לגברים[19]. בדצמבר 1911 נעצרה בשל גרימת הצתה לתיבות דואר ונאסרה למשך שבוע. בינואר 1912 נעצרה בשל הצתת תיבות דואר ונאסרה לתקופה של חצי שנה בבית הסוהר "הולוויי" (HM Prison Holloway)[18]. בניסיון להתחמק מהזנה בכפייה ניסתה לשים קץ לחייה פעמיים. בפעם הראשונה קפצה מגרם מדרגות בגובה של כ-10 מ', בפעם השנייה קפצה ממרפסת בגובה של כ-15 מ'. בעקבות קפיצתה השנייה, נזק רב נגרם לראשה ולעמוד השדרה, נזק שהוביל לכאבים אשר ליוו אותה עד סוף חייה[20]. מאוחר יותר הסבירה את מעשיה בטענה כי
[16]. בנובמבר 1912 נאסרה ל-10 ימים בשל תקיפה של כומר אותו זיהתה בטעות כשר האוצר לויד ג'ורג', אז פתחה בשביתת רעב ושוחררה כעבור ארבעה ימים[21]. ישנן השערות רבות לגבי תקרית זו וייתכן כי לא הייתה האחראית למקרה ונטלה את האשמה במטרה להגן על סופרג'יסטית אחרת[18]. מעצריה
מרוץ הדרבי ב-4 ביוני 1913 הלכה לדרבי של אפסום (Epsom Derby) יחד עם מרי ריצ'רדסון (Mary Richardson) והן נעמדו בסמוך לגדר המסלול[7]. בשעה 15:10, בסיבוב האחרון של המירוץ, נכנסה דייוויסון למסלול ונעמדה מול הסוס של המלך ג'ורג' החמישי. היא הניפה ידיה בניסיון לתפוס את רסן הסוס אך נרמסה ונחבלה קשות, שקעה בתרדמת והובלה לבית החולים באפסום (Epsom Cottage Hospital) כשהיא סובלת מזעזוע מוח[22]. בבית החולים מתה מפצעיה כעבור ארבעה ימים, ב-8 ביוני. סיבת המוות שנקבעה הייתה תאונה[23]. בזמן האירוע, רכב על גבי הסוס הרברט ג'ונס (Herbert Jones), יליד אפסום, שהתפרסם בעקבות זכייתו בדרבי של שנת 1909. בעת הפגיעה בדייוויסון נתפסה רגלו ברגלית האוכף והוא נגרר על המסלול[23]. ג'ונס נאלץ לפרוש בשנת 1923 בשל שטף דם בריאה. ב-17 ביולי 1951 נמצא על ידי בנו כשהוא מת מדליפת גז במטבח דירתו. ניתוח לאחר המוות קבע כי הייתה זו התאבדות כתוצאה מרקע נפשי מעורער. הסברה היא שהוא מעולם לא התאושש מהתקרית בדרבי[9]. מניעיה למעשהלאורך השנים הייתה מחלוקת בין היסטוריונים בנוגע למניעיה של דייוויסון בהתפרצותה למירוץ הסוסים[24]. יש הסבורים כי כוונתה הייתה לשים קץ לחייה, בעוד שאחרים סבורים שניסתה לתלות דגל על רסן הסוס ובכך להעלות את מודעת הציבור למאבק התנועה הסופרג'יסטית לשוויון נשים וזכות ההצבעה[3]. לאחר התאונה נמצאו על גופה שני דגלים של התנועה הסופרג'יסטית, בארנקה נמצא כרטיס רכבת חזור לתחנת ויקטוריה וכרטיס לאירוע פסטיבל הקיץ של התנועה שתוכנן לאותו הערב[23]. ריצ'רדסון, חברתה ושותפתה למאבק שנכחה בתקרית, אמרה לאחר התאונה כי דייוויסון רכשה כרטיס חזרה ברכבת כך שהתכוונה בבירור לשוב מהדרבי[25]. מרוץ הסוסים תועד על ידי שלושה צלמים[26]. כחלק מתחקיר לקראת סרט טלוויזיה ששודר בערוץ 4 הבריטי, הועברו חומרי הצילום המקוריים לפורמט דיגיטלי. בעקבות התחקיר התגלה כי מיקומה לפני התקרית אפשר לה לראות את המסלול באופן ברור[24]. ניתוח הסרטון מראה שדייוויסון ניסתה להושיט את ידיה לכיוון הרוכב כשהיא אוחזת בבד לבן. ככל הנראה, רצתה לנופף בדגל התנועה הסופרג'יסטית ולהצמידו לאוכף של סוס המלך, אולם העניין השתבש והיא מצאה את מותה תחת רגלי הסוס הדוהר[27]. לאחר מותה אמרה פנקהרסט:
ההלוויה ב-14 ביוני 1913 ארגן האיגוד הסוציאלי-פוליטי לנשים טקס לוויה לזכרה של דייוויסון[29]. בטקס שנערך בשכונת בלומסברי בלונדון, השתתפו אלפי סופרג'יסטיות שהתבקשו ללבוש בגדים בצבעים שחור, סגול או לבן וכן עשרות אלפי אנשים[17]. ב-15 ביוני נלקח ארונה לקבורה בחלקה המשפחתית בבית הקברות "מריה הקדושה" במורפת' אשר בנורת'מברלנד. היא נקברה בסמוך לאביה שמת בשנת 1893. על מצבת הקבר נרשם מוטו האיגוד הסוציאלי-פוליטי לנשים: "מעשים, לא מילים" ("Deeds, Not Words")[30]. דייוויסון הפכה למרטירית הראשונה של התנועה הסופרג'יסטיות[31]. מורשת דייוויסון קיפחה חייה למען המאבק. בתחילה לא נראה כי התקרית העלתה את מודעות הציבור לתנועה הסופרג'יסטית בכלל ולמאבק למען שוויון זכויות לנשים בפרט. הציבור ראה בה אישה שאינה בריאה בנפשה וההתעניינות בשלומו של הרוכב הייתה גדולה יותר מההתעניינות בשלומה[3][32]. המלכה מרי שלחה מכתב לרוכב בו היא מאחלת לו החלמה מהירה מהמפגש עם "האישה האכזרית והמשוגעת"[15]. בשנת 1918 החליטה הממשלה הבריטית להעניק זכות בחירה לנשים. "חוק ייצוג העם 1918" העניק זכות בחירה לנשים מעל גיל 30, ובלבד שהיו נשואות, או בעלות רכוש, או בעלות זכות בחירה באוניברסיטה[33]. זאת בשעה שכל הגברים מעל גיל 21 קיבלו זכות בחירה. שוויון הצבעה מלא ניתן עשור מאוחר יותר, בשנת 1928, לכלל הנשים מעל גיל 21. דייוויסון היא הדמות עליה מבוססת האופרה "אמילי" (Emily), שנכתבה על ידי טים בנג'מין (Tim Benjamin)[34]. דמותה מופיעה בסרט "סופרג'יסטיות", שיצא לאקרנים בדצמבר 2015. את דמותה מגלמת השחקנית נטלי פרס (Natalie Press). כמו כן, היא הנושא בשיר "אמילי דייוויסון" של זמר הרוק גרג קיהן (Greg Kihn)[35]. בנוסף, חבר הפרלמנט הבריטי טוני בן (Tony Benn) הצמיד לוח הנצחה לזכרה על ארון המטאטאים בו הסתתרה בליל מפקד האוכלוסין[36]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
