|
אבו עבאס
מֻחַמַּד זַיְדַאן (בערבית: ⓘⒾ; 10 בדצמבר 1948–8 במרץ 2004), הידוע גם בשמות אַבּוּ עַבַּאס (אבו אל-עבאס) (أبو العباس) ומֻחַמַּד עַבַּאס (محمد عباس), היה המייסד והמנהיג של ארגון הטרור החזית לשחרור פלסטין. ביוגרפיהלפי מקורות שונים, נולד בכפר טמרה,[1] או בצפת, או במחנה הפליטים אל-ירמוכ בדמשק. רקע פוליטיבשנת 1968 הצטרף זיידאן לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בהנהגת אחמד ג'יבריל. ב-1977 התגלעו חילוקי דעות רציניים בין החזית העממית - המפקדה הכללית, אש"ף וסיעות פלסטיניות אחרות שבסיסן בלבנון. זיידאן, שהתנגד למעורבות הסורית במלחמת האזרחים בלבנון, עזב את החזית העממית והקים את החזית לשחרור פלסטין (חש"פ), אשר בהמשך התפצלה לשלושה פלגים נפרדים ואחר כך חזרה והתאחדה. הפלג של זיידאן בחש"פ, אשר היה הגדול ביניהם, העביר את מפקדתו לתוניסיה. מעורבות בטרורמאז הקמתה בשנת 1977 הייתה חש"פ בהנהגתו של עבאס חברה באש"ף, והיא קיבלה תמיכה הן מאש"ף והן מתנועת הפת"ח של יאסר ערפאת. שלא כחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית, חש"פ תמכה במשא ומתן לשלום בין הפלסטינים לבין ישראל. זיידאן נבחר לוועד הפועל של אש"ף בשנת 1984 וייצג את המועצה הלאומית הפלסטינית בשנת 1989 בעת המשא ומתן לשלום עם ישראל. הוא היה אמנם מבוקש על ידי ישראל בשל מעורבותו בפעילות חבלנית עוינת נגדה במהלך שנות השבעים, השמונים והתשעים, אולם בשנות התשעים התירה לו ישראל לנוע בחופשיות ברצועת עזה עקב תמיכתו בשיחות השלום. התקפת הטרור הבולטת ביותר שזיידאן עמד מאחוריה הייתה הפיגוע בנהריה, שבו רצחה חוליה בראשותו של סמיר קונטאר בנהריה באפריל 1979, את בני משפחת הרן, דני (בן 28) ובתו עינת (בת 4), כאשר בתו השנייה, יעל (בת שנתיים), נספתה אף היא באותו אירוע. במאי 1990 היה אבו עבאס ממתכנני הפיגוע לאורך מישור החוף, כאשר שלח את ספינות המחבלים שיצאו מלוב בכדי לבצע טבח המוני בישראל, מודעין מדויק על תכנון הפיגוע הגיע לישראל, דבר שהוביל ל"מבצע אבק דרכים", בהם סיכלה ישראל את ניסיון הפיגוע בחיסול 4 מחבלים ובלכידתם של 12 נוספים שהגיעו בשתי ספינות לישראל דרך הים. חטיפת האונייה אקילה לאורו
במהלך שנות השמונים ביצעה החש"פ פיגועים מגבול לבנון, הן נגד יעדים אזרחיים והן נגד יעדים צבאיים בצפון ישראל. עם זאת, הפעולה שבעטייה נודע אבו עבאס לשמצה במערב היא חטיפת אוניית התענוגות האיטלקית "אקילה לאורו". במהלך החטיפה נורה למוות הנוסע היהודי המרותק לכיסא גלגלים לאון קלינגהופר והושלך אל הים. פעולה זו גרמה לזעזוע בינלאומי ולהפעלת לחץ רב על אש"ף. אבו עבאס לא היה בין החוטפים, אך הגה ותכנן את הפעולה. לאחר החטיפה, תחת לחץ מדיני אדיר מצד ארצות הברית ומצד איטליה, גירשה תוניסיה את זיידאן מתחומה. הוא נמלט לבגדאד, שם העניק לו סדאם חוסיין מקלט מפני הסגרה לאיטליה. הוא נשאר בעיראק ופיקד על החזית לשחרור פלסטין, שהתאחדה מחדש בשנת 1989, עד שכוחות הקואליציה הדיחו את סדאם משלטונו ב-2003. איטליה, שממשלתה הניחה בעבר לאבו עבאס לעזוב את תחומיה בלי לעוצרו, ועקב כך נפלה הקואליציה של ראש הממשלה בטינו קרקסי, העמידה אותו לדין. הוא נשפט בהיעדרו ונגזרו עליו חמישה מאסרי עולם על חלקו בחטיפת האונייה אקילה לאורו. כמו כן, הוא היה מבוקש בארצות הברית בגין טרור, פיראטיות ורצח. בשנת 1996 הוא התנצל על חטיפת אקילה לאורו ועל רצח לאון קלינגהופר ותמך בשיחות השלום בין הפלסטינים לבין ישראל; ההתנצלות נדחתה הן על ידי ממשל ארצות הברית והן על ידי משפחתו של קלינגהופר, אשר עמדו על כך שהוא יועמד לדין. מוות בכלאב-15 באפריל 2003 נתפס זיידאן על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית בעיראק כאשר ניסה להימלט מבגדאד לסוריה. איטליה ביקשה מארצות הברית את הסגרתו, וב-9 במרץ 2004 הודיע הפנטגון כי זיידאן מת יום קודם לכן מוות טבעי בכלא האמריקני. החזית לשחרור פלסטין האשימה את האמריקאים ברצח מנהיגה. שלטונות ארצות הברית הסכימו למסור את גופתו של זיידאן לסהר האדום הפלסטיני כדי שייקבר בעיר רמאללה, אולם ישראל התנגדה לקבורתו שם, ובסופו של דבר הוא נקבר בבית קברות בדמשק. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
