|
שמואל צבי דנציגר
רבי שמואל צבי דנציגר (תר"כ, 1860 - כ"ט בתשרי תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923) היה האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות אלכסנדר, הוא כיהן כאדמו"ר בין השנים תר"ע - תרפ"ד (1910 - 1923) נחשב בזמנו לאחד מגדולי אדמור"י פולין, וחסידיו נאמדו בעשרות אלפים. ביוגרפיהנולד בעיירה טורצ'ין שבווהלין (כיום אוקראינה) לרבי יחיאל דנציגר, ממלא מקומו של רבי דוב בעריש מביאלה שהיה ממלא מקומם של רבי מנחם מנדל מוורקא ורבי יצחק מוורקא. לאחר פטירת אחיו הישמח ישראל בשנת תר"ע (1909) ללא ילדים, הוכתר על ידי רוב חסידי אחיו לאדמו"ר. עד הכתרתו כאדמו"ר, השתדל להסתיר את מעשיו, אך לאחר שהחל לכהן כאדמו"ר רבים הסתופפו בצילו. התאפיין בהנהגה רחימאית, היה ידוע כאוהב ישראל ועניו, תפילותיו היו ברגש רב בבכי ובתחנונים, ועשרות אלפי חסידי אלכסנדר שהיו פזורים בכל פולין קיבלו עליהם את הנהגתו. יסד את 'ישיבת בית ישראל' (על שם אחיו) באלכסנדר (אלכסנדרוב בשמה הפולני). ישיבה זו הייתה הראשונה מרשת הישיבות שנפתחו לאחר פטירתו על ידי בנו ברחבי פולין. ייסוד ישיבה לבחורים היה חידוש בזמנו, ועד אז היה נהוג בפולין שהבחורים לומדים ב'שטיבלאך'. נפטר ביום שלישי כ"ט בתשרי תרפ"ד, ולמחרת הובא לקבורה בעיירה אלכסנדר לצד אביו ואחיו. דברי תורתו נדפסו בספר "תפארת שמואל" על התורה ומועדים. הספר נלקט מהמאמרים שנאמרו בעריכת שולחנו בליל שבת ובסעודה שלישית. בשונה מספרו של אחיו, ספרו מבוסס על דרך חסידות פשיסחה, ובו דברי חסידות עמקניים המבוססים על תורת הקבלה, אבל גם נדפס בשפה פשוטה ומותאמת להמון עם. לאחר פטירתו הוכתר בנו הבכור רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר כאדמו"ר הרביעי בשושלת חסידות אלכסנדר, וכיהן עד מלחמת העולם השנייה, בה נרצח בטרבלינקה. בנו רבי שרגא פייבל מראדוםבנו בכורו היה רבי שרגא פייבל מראדום. בעת מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ד, התקדם הצבא הגרמני עד לקרבת העיר ראדום, בליל מוצאי שבת אחד, לקח רבי שרגא פייבל סידור ונר ויצא ביחד עם עוד חסידים למרפסת דירתו לקידוש לבנה, שכנים נוצרים העלילו עליהם לפני מפקדי הצבא הרוסי, שהם איתתו כביכול לאויב הגרמני, וקלגסי הצאר הרוסי עצרו אותם מיד. משנודע הדבר בעיר החלה השתדלות פעילה של אנשים נכבדים אצל השלטונות הרוסיים כאשר כולם העידו כי העצורים הם אנשים חפים מכל פשע, ומושלה הצבאי של העיר הבטיח לחקור בדבר, והיהודים חשבו שישמור את דברו ולא פנו לערכאה גבוהה יותר. אולם אותו רשע לא עמד בדיבורו. השכם בבוקר הובאו השלשה בפני בית דין צבאי שמצאם אשמים בריגול, ונשפטו למוות בתליה, ופסק הדין הוצא לפועל מיד באותו יום, יום ה' כי תצא י״ב אלול[1]. משפחתו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
