רעידה עוקבת

המונח "אפטרשוק" מפנה לכאן. לערך העוסק במשמעויות אחרות, ראו אפטרשוק (פירושונים).

רעידה עוקבת (באנגלית: Aftershock) היא רעידת אדמה המתרחשת לאחר רעידת אדמה קודמת, המכונה "רעידת אדמה ראשית" (באנגלית: Main Shock). הרעידה העוקבת מתרחשת תמיד באותו אזור של רעידת האדמה העיקרית והיא תמיד בגודל קטן יותר בסולם ריכטר. אם גודל הרעידה העוקבת גדולה יותר מהרעידה הראשית, מתחלפים המונחים והרעידה העוקבת היא זו שתחשב מעתה כרעידה הראשית ואילו הרעידה "הראשית" תיקרא "רעידה מקדימה" (Foreshock). רעידות עוקבות הן רעידות אדמה קטנות יותר הנוצרות בקרום כדור הארץ על מישור ההעתק של הרעידה הראשית.

מרבית הרעידות העוקבות ממוקמות מעל לכל אזור הקרע ומתרחשות לאורך מישור ההעתק עצמו או לאורך העתקים נוספים באותה יחידת הנפח שהושפעה על ידי המאמץ שנקשר ברעידה הראשית. באופן טיפוסי, הרעידות העוקבות ממוקמות עד למרחק הזהה לאורך הקרע ממישור ההעתק.

התבנית של הרעידות העוקבות עוזרת לאשר את גודל השטח שעבר החלקה במהלך הרעידה הראשית. ברעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004) וברעידת האדמה בסצ'ואן (2008), תפוצת הרעידות העוקבות מראה שמוקד רעידת האדמה נמצא למעשה באחד מקצותיו של אזור ההחלקה, דבר המצביע על א-סימטריה חזקה בהתפשטותו של הקרע.

נמצאו מספר חוקים אמפיריים הקשורים למגניטודה ולתדירות של רעידות עוקבות:

אחת מצורות ההצגה של חוק אומורי מקשרת בין הדעיכות בקצב הרעידות העוקבות לזמן שעבר מאז הרעידה הראשית ולפיו קצב הרעידות העוקבות דועך בקצב הופכי לזמן לפי הנוסחה הבאה:

${\displaystyle n(t)={\frac {K}{c+t}}}$

כאשר-

• ${\displaystyle n(t)}$ הוא קצב רעידות האדמה שנמדד בזמן מסוים לאחר הרעידה הראשית
• k מייצג את המשרעת
• c מייצג את זמן תחילת ה"מערכת"

גרסה מודרנית ושימושית יותר כיום היא של הסייסמולוג היפני טוקוג'י אוטסו (Tokuji Utsu) ולפיה:

${\displaystyle n(t)={\frac {k}{(c+t)^{p}}}}$

כאן p מייצג את קצב הדעיכה והוא נופל בדרך כלל בטווח שבין 0.7-1.5.

לפי משוואות אלה, קצב הרעידות העוקבות דועך במהירות עם הזמן. קצב הרעידות העוקבות פרופורציונלי להופכי של הזמן מאז הרעידה הראשית. לפיכך, לא משנה מהו הסיכוי להתרחשותה של רעידה עוקבת ביום הראשון, ביום השני הסיכוי כבר יהיה מחצית מכך, ביום השלישי כשליש וכן הלאה, כש- p=1.

נוסחאות אלה והצבת נתונים בהן משקפות רק את מרבית רעידות האדמה אך שלא את כולן שכן זהו חוק אמפירי ואין לו די אחיזה במציאות.

חוק בת' מתאר התנהגות של רעידות עוקבות ולפיו גודל הרעידה העוקבת הגדולה ביותר יהיה פי 1.2 קטן יותר מגודל הרעידה הראשית^[1][2].

רצף רעידות עוקבות יתאים לרוב ליחס גוטנברג-ריכטר המתייחס לקשר בין העוצמה למספר רעידות האדמה באזור מסוים בפרק זמן נתון.

${\displaystyle \!\,N=10^{A-bM}}$

כאשר:

• N מייצג את מספר האירועים המתרחשים בעוצמה מסוימת
• M מייצג את המגניטודה המינימלית
• A ו- b הם קבועים

במילים אחרות, ישנן הרבה רעידות עוקבות חלשות ומעט חזקות.

רעידות עוקבות מסוכנות ביותר עקב היותן בלתי צפויות וחזקות וביכולתן להגביר את הנזק לו גרמה רעידת האדמה הראשית. לדוגמה, מבנים שזועזו ברעידת האדמה הראשית עלולים לקרוס כתוצאה מהרעידה העוקבת. לרעידות אדמה גדולות יש רעידות עוקבות בעוצמה גבוהה שיכולות להימשך חודשים ואף שנים רבות. דוגמה לכך היא רעידות האדמה בניו מדריד (1812-1811) במזרח ארצות הברית, שהתרחשו באזור של שקט סייסמי יחסי, שרעידות עוקבות שלהן עדיין מתרחשות מפעם לפעם על פי חוק אומורי שלעיל. באזורים סייסמיים פעילים ישנן אלפי רעידות אדמה חלשות בשנה, שרובן אינן מורגשות ולפיכך רצף הרעידות העוקבות מסתיים כשקצב רעידות האדמה חוזר למה שהיה לפני רעידת האדמה הראשית.

יש ורעידת אדמה גדולה מתרחשת על מישור העתק שלא היה ידוע קודם לכן, ולא הופיע על המפות הגאולוגיות. רק ניטור הרעידות העוקבות, שמתרחשות תמיד על אותו מישור העתק של הרעידה העיקרית, אִפשֵר את מיפויו של השבר הנעלם שגרם לרעידת האדמה הגדולה. כך היה ברעידת האדמה במפרץ קליפורניה מקסיקו (2010)^[3], וברעידת האדמה בקליפורניה (יולי 2019)^[4] ובעוד.

באופן דומה לרעידות עוקבות, ישנן לעיתים גם רעידות אדמה בגדלים משתנים לפני בואה של רעידת האדמה הראשית (Foreshocks), ומדענים רבים מקווים למצוא את הדרך להעריך באמצעותן מתי תתרחש ומה תהיה עוצמתה.

• רעידה מקדימה

• רעידה עוקבת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)