רות קלינוב
רות קְלינוב (Klinov; 13 בפברואר[1] 1929 – 19 בדצמבר 2015) הייתה פרופסורית לכלכלה באוניברסיטה העברית. התמחתה בכלכלת עבודה וכלכלת חינוך. זכתה בפרס נפתלי למדעי הכלכלה והחברה, יחד עם פרופ' נדב הלוי, על ספרם המשותף "ההתפתחות בכלכלת ישראל". הייתה חברה בוועדת דוברת. ביוגרפיהקלינוב נולדה בברלין שבגרמניה, להורים שנמלטו ב-1920 מפרעות דיניקין באוקראינה. הוריה ברחו דרך הגבול לרומניה וחצו את נהר פרוט. אחותה הגדולה הייתה המשוררת והמתרגמת רינה קלינוב (1922 - 2016). אביה, ישעיהו קלינוב[2] היה עיתונאי ששימש ככתב של עיתוני יידיש ברחבי העולם ושל “הארץ” בעברית, והיה מיודד עם ז’בוטינסקי שהעסיקו בעיתונו. ב-1948 מונה לראש המינהל לעיתונות, הסברה, שידור וקולנוע במשרד הפנים. אמה, רחל, הייתה בעיקר אשת חברה ומארחת. הבית שימש מקום מפגש לאנשי אינטליגנציה יהודים מרוסיה – שחקנים, סופרים ועוד.[3] ב-1933 עלתה לישראל עם משפחתה, כאשר הוריה ברחו מאימת הנאצים, המשפחה התיישבה בתל אביב. בסוף שנות ה-30 עברה עם משפחתה לירושלים בעקבות עבודתו של אביה. בשנת 1946 גויסה לפלמ״ח [דרושה הבהרה]. הייתה בהכשרת דגניה ב', שירתה בפלוגה ג' של הגדוד השלישי בחטיבת יפתח, ושימשה אלחוטנית בפלוגה. היא נאסרה על ידי הבריטים ב-4 בדצמבר 1947, כשהייתה בדרכה להקמת עמדה ליד המרכז המסחרי בירושלים.[4] במאי 1948 השתחררה מהכלא, ולא חזרה לפלמ״ח. בשנת 1964 קיבלה תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודה בנושא "הכדאיות הכלכלית של ההשקעה בחינוך בישראל". בשנת 1966 הצטרפה לסגל האוניברסיטה העברית. ב-1969 הועלתה לדרגת מרצה בכירה, וב-1995 לפרופסור חבר. ב-1997 פרשה כפרופסור אמריטה. במשך שנים רבות כיהנה כיו"ר הוועד המנהל של התיכון ליד האוניברסיטה.[5] היא הייתה פעילה למען זכויות הערבים ופעילה אקטיבית ב"מחסום ווטש".[דרוש מקור] הייתה גרושה ואם לשניים. נפטרה ב-2015, בגיל 86, ונקברה בקיבוץ עינת.[6] ספריה
פרסומים נבחרים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|