|
ציקלוספורין
ציקלוספורין (בלועזית: Cyclosporine) היא תרופה מדכאת חיסון. היא משמשת לטיפול במחלות ומצבים בהם נדרש דיכוי חיסוני, כמו מחלות אוטו-אימוניות או לאחר השתלות איברים, כדי למנוע את דחיית השתל. בנוסף היא משמשת כטיפול בתסמונת העין היבשה במתן תוך-עיני בטיפות. תופעות הלוואי השכיחות של תרופה זו הן לחץ דם גבוה, כאבי ראש, בעיות בכליה, ריבוי שיער גוף והקאות. תופעות לוואי נוספות כוללות סיכון מוגבר לזיהומים, עקב האפקט מדכא החיסון של התרופה, בעיות כבד ועלייה בסיכון ללימפומה. בשל תופעות הלוואי והשלכותיהן מנוטרת רמת התרופה באופן שגרתי בחולים הנוטלים אותה. שימוש בזמן ההריון עלול לגרום ללידה טרם המועד ומשקל לידה נמוך, אך לא מומים מולדים.[1] הדיכוי החיסוני של התרופה מושג על ידי הפחתת פעילות לימפוציטים. הציקלוספורין נקשר לציקלופילין, קולטן הנמצא בתוך נוזל התא, פעולה זו מונעת אקטיבזציה של חלבון בשם קלצינורין ובכך נמנע ייצור של ציטוקינים דלקתיים על ידי לימפוציטים מסוג T.[2] החומר בודד לראשונה ב-1971 מהפטרייה Tolypocladium inflatum ונכנס לשימוש רפואי בשנת 1983.[3] התרופה נמצאת ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי. שימוש רפואיציקלוספורין אושרה על ידי ה-FDA לטיפול במחלת השתל נגד המאכסן המתרחשת בהשתלת מח עצם וכדי למנוע דחיית איברים במקרים של השתלת כליה, לב או כבד.[4] היא משמשת לטיפול גם בדלקת מפרקים שיגרונית ופסוריאזיס ובמחלת בלוטות המיבומיאן ותסמונת שגרן. בנוסף להתוויות אלו משמשת התרופה לטיפול בדלקת עור אטופית, דלקת קרנית ולחמית אטופית (אטופיק קרטוקוניונקטיביטיס), מחלת קימורה, פיודרמה גנגרנוסום, סרפדת כרונית, מסטוציטוזיס מערכתית, כיבים שנובעים מדלקת אינטרסטיציאלית של שלפוחית השתן, ובטיפול בדלקת הענבייה ממקור לא זיהומי.[5] תופעות לוואיתופעות הלוואי של התרופה עשויות לכלול הגדלת חניכיים, הגברת צמיחת השיער, פרכוסים, כיבים פפטים, דלקת לבלב, חום, הקאות, בלבול, שלשול, היפרכולסטרולמיה, קוצר נשימה, היפואסטטזיה, נמלול (בייחוד בשפתיים), גרד, יתר לחץ דם, עלייה ברמות אשלגן, התרופה היא נפרוטוקסית העלולה לפגוע בתפקודי כבד וכליה, תחושת שרפה בקצות האצבעות ועלייה בסיכון לזיהומים ויראליים ופטרייתיים. ציקלוספורין גורם לעלייה בלחץ דם משום שהוא גורם להיצרות כלי דם כלייתיים ועלייה בספיגה החוזרת של נתרן. מתן התרופה למושתלי כליה קשורה בהיפראוריצמיה, ובמקרים מסוימים - לשיגדון.[6] ציקלוספורין מופיע בקבוצה 1 של חומרים מסרטנים של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן.[7] המשמעות היא שחשיפה לחומר עלולה להוביל להתפתחות סרטן, ובייחוד קרצינומת תאי קשקש של העור ולימפומה שאינה הודג'קין.[8] קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
||||||||||||||||||||
