דלקת לבלב

דלקת לבלב

תחום	גסטרואנטרולוגיה
מיקום אנטומי	לבלב
טיפול	propanthelinium
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	775867
MeSH	D010195

דלקת לבלב (באנגלית: Pancreatitis) היא דלקת ברקמת הלבלב. הדלקת יכולה להיות חריפה (דלקת לבלב חריפה) שהיא תולדה של סיבות מגוונות או דלקת לבלב כרונית, המתהווה לרוב בשל שתיית אלכוהול כרונית.

ערך מורחב – דלקת לבלב חריפה

דלקת חריפה של הלבלב אשר יכולה להכיל גם רקמות פרי-פנקריאטיות. הדלקת מופיעה בשכיחות של 1:4000.

• אבני מרה - מהווים 45% מהסיבות להתפתחות דלקת לבלב חריפה
• גידולים – גידול בלבלב או גידול אמפולרי
• טפילים – כגון התולעת השטוחה Clonorchis sinensis
• אנומליות התפתחותיות
• דיברטיקולה דואודנלית פרי-אמפולרית
• היפרטנסיביות של השריר הסוגר על שם אודי (Sphincter of Odi)

• אלכוהול – מהווה 35% מכלל הסיבות להתפתחות דלקת לבלב חריפה

• תרופות – למשל סטטינים, חומצה ואלפרואית, ותרופות להורדת לחץ דם מסוג Ace Inhibitors
• סיבות מטבוליות – היפרגטריגליצרידמיה (יתר טריגליצרידים בדם), היפרקלצמיה (יתר סידן בדם) או אי-ספיקה כלייתית מתקדמת
• טראומה – פגיעה קהה בבטן, פגיעה אאטרוגנית (פרוצדורות פולשניות כגון ERCP)
• זיהומים – זיהומים נגיפיים כגון חזרת, נגיף הקוקסאקי, הנגיף הגורם לדלקת כבד נגיפית מסוג B; זיהומים חידקיים כגון ליגיונלה וסלמונלה; זיהומים פטריתיים כגון אספרגילוס; זיהומים טפיליים כגון טוקסופלזמה
• סיבות וסקולריות
• אידיופתי – סיבה לא ידועה (10–20% מכלל המקרים)

הלוקים בדלקת הלבלב מתלוננים לרוב על כאב בטן, העלול להיות חמור, ועלולים לא להגיב לטיפול אנלגטי. הכאב לרוב מוחמר בשכיבה ומקרין לגב. הדלקת יכולה לגרום לחסימת מעיים כאשר היא מתפשטת למעי הדק. החולה מתלונן לרוב גם על בחילות, הקאות וחום.

במהלך הדלקת יש שחרור של חומרים רעלניים שונים מהלבלב, כגון אנזימי לבלב, חומרים ואזואקטיביים (המשנים את קוטר כלי דם) דוגמת קינין (Kinin, מרחיב עוצמתי של כלי הדם) ותוצרים רעלניים (אלסטאז, פוספוליפאז A2). חומרים אלו עשויים לגרום לגירוי כימי ולתרום להתפתחות נוזל עשיר בחלבונים למרווח השלישי (third space), היפו-וולמיה ותת-לחץ דם. בנוסף, החומרים עשויים להגיע למחזור הדם ולתרום להתפתחות נקרוזה של רקמת שומן תת-עורי ולנזק end-organ כגון הלם, אי-ספיקה כלייתית ואי-ספיקה נשימתית. כאשר מתרחש דימום לבלבי במהלך תהליך הדלקת, ניתן להבחין בסימן על שם טרנר (Turner's sign) ובסימן על שם קולן (Cullen's sign).

הפרעות מטבוליות שכיחות במהלך הדלקת החריפה, ומתבטאות בהיפוקלצמיה (כתוצאה מהיפואלבומינמיה, רמה נמוכה של אלבומין), היפרגליקמיה וחמצת.

התפשטות מקומית של הדלקת יכולה להשפיע על איברים סמוכים ולגרום לדלקת רפידת הקיבה (גסטריטיס), לדלקת התריסריון (דואודניטיס), לפקקת (תרומבוזיס) של וריד הלבלב, נקרוזה של המעי הגס ולחץ חיצוני על צינור המרה המשותף (common bile duct) ואף לגרום לחסימה מרתית.

אסופות נוזל חוץ-לבלבי נוצרות כאשר מופרש נוזל אל מחוץ הלבלב מהלבלב או מרקמות סמוכות. בנוסף, ייתכן גם היווצרות פסידו-ציסטות לבלביות ומורסה לבלבית. הטיפול בפסידו-ציסטות ובמורסות מצריך לעיתים קרובות ניקוז כירורגי, אנדוסקופי או רדיוגרפי. תיתכן גם היווצרות נצור (Fistula) לבלבי כתוצאה מפגיעה בתעלת המרה, דבר אשר מצריך הכנסת סטנט אנדוסקופי.

האבחנה מתבססת על נוכחות כאב בטן, ונתמכת בעלייה ברמת העמילאז והליפאז בדם פי שלושה מהנורמה. עליית רמת הליפאז היא ספציפית יותר לדלקת הלבלב, בעוד שעלייה ברמת העמילאז יכולה להתרחש גם במצבים נוספים שאינם קשורים ללבלב. ניתן להיעזר גם בטומוגרפיה ממוחשבת (CT) כדי להתקדם באבחנה (הגדלת לבלב, שינויים דלקתיים לבלביים ואסופות נוזל חוץ-לבלבי), אם כי 15–30% מהצילומים הם תקינים בעת האבחנה.

75% מהחולים ישתפרו במצבם אחרי טיפול תמיכתי; 25% יסבלו מסיבוכים; שיעור התמותה עומד על 5–10%. מוות בשלב מוקדם מתרחש לרוב בשבועיים הראשונים של המחלה, וקשור בפגיעה תפקודית קשה ורב-מערכתית, בעוד שתמותה בשלבים מתקדמים של המחלה קשורה בסיבוכי זיהום מקומי או מערכתי.

ניתן להעריך את חומרת המחלה באמצעות הקריטריונים על שם רנסון (Ranson's Criteria) או באמצעות מערכת ניקוד הנקראת APACHE. קריטריוני רנסון:

• בזמן הקבלה לבית החולים או בזמן האבחון:
  • גיל מעל 55
  • ספירת תאי דם לבנים מעל 16,000
  • רמת גלוקוז בדם מעל 200 מ"ג
  • רמות לקטט דהידרוגנאז (LDH) הגבוהות פי 2 או יותר מהנורמה
  • רמות אלנין טרנסאמינאז (ALT) הגבוהות פי 6 או יותר מהנורמה
• במהלך 48 השעות הראשונות:
  • ירידה במעל 10% ברמת ההמטוקריט
  • רמת סידן בדם מתחת ל-8 מ"ג
  • עלייה ברמת השתנן בדם בלפחות 5 מ"ג
  • לחץ חמצן עורקי מתחת ל-60 מ"מ כסף
  • Base Deficit מתחת ל-4 מיליאקוויוולנט לליטר
  • הפרשת נוזל המוערכת במעל 600 מ"ל

אין טיפול מסוים שהוכח כיעיל. במהלך הטיפול משתמשים בחומרים המאפשרים מנוחה ללבלב (סומטוסטטין, קלציטונין, גלוקגון, שאיבה נזוגסטרית, חסמי היסטמין 2) או במעכבי אנזימים (אפרוטינין, גבקסט מזילאט). עם זאת, טיפולים אלו לא הוכחו כמשפרים פרוגנוזה או כמורידים שיעורי תמותה.

כל החולים צריכים לקבל טיפול תמיכתי צמוד הכולל שיכוך כאב מתאים, נוזלים ותמיכה תזונתית בעת הצורך. סיבוכים יטופלו באמצעות אבחון ב-ERCP (הדמיית רנטגן של הצינורות המובילים אל התריסריון מן הכבד, כיס המרה והלבלב) או בהוצאת אבני מרה המלווה בכריתת כיס המרה.

ערך מורחב – דלקת לבלב כרונית

פנקראטיטיס כרונית יכולה לנבוע כתוצאה מחסימה לא שלמה של צינורות הלבלב, הנמשכת זמן רב. כתוצאה מכך הלבלב בעל אזורים פיברוטיים נרחבים, וקשה להבדיל בין מצב זה לבין קרצינומה של הלבלב- נראה כמו גידול ממאיר.

מדיה וקבצים בנושא דלקת לבלב בוויקישיתוף

• דלקת לבלב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)