|
פטר דנוב
פטר קונסטנטינוב דנוב (בבולגרית Петър Константинов Дънов; 11 ביולי 1864, ניקולאבה, האימפריה העות'מאנית – 27 בדצמבר 1944, סופיה, ממלכת בולגריה), היה פילוסוף ומורה רוחני בולגרי של כ-40,000 תלמידים להם העניק 8,200 הרצאות. דנוב נודע גם כמשורר ומלחין שהלחין מוזיקה מיסטית לכ-75 שירים שלו ושל אחרים. חייו והרצאותיובשנת 1872 למד דנוב בבית-ספר יסודי שנסגר בגלל המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). לאחר שחרור בולגריה מהשלטון העות'מאני, קיבל תעודת בגרות מבית הספר התיכון לבנים בוורנה. בשנת 1886 למד תאולוגיה בבית הספר אמריקני המתודיסטי בסבישטוב. במשך שנתיים לימד בבית הספר היסודי. בשנת 1888 נסע לארצות הברית. בשנת 1890 סיים לימודי תאולוגיה בניו ג'רזי. ב-1893 סיים לימודיו בפקולטה לתאולוגיה באוניברסיטת בוסטון. בשנת 1894 סיים שנת לימוד בתחום הרפואה. פגש בארצות הברית תנועה בשם צלב הוורד. בגיל 31 בשנת 1895 שב לבולגריה ועד שנת 1899 חי בבדידות בוורנה, והקדיש חייו לעבודה הרוחנית. פגש אחות רוחנית בשם מריה שלאחר מכן הייתה תלמידתו. בשנת 1896 פרסם את ספרו הראשון: "מדע וחינוך" בוורנה. בספרו זה מעמיד את האדם במרכז הדרמה של העולם, ומכין את הבסיס לתרבות החדשה. על-סמך הספרים שנכתבו עליו, בשנת 1897, בגיל 33, זכה להארה. ומכאן ואילך היה המייסד והמורה הרוחני של האחווה הלבנה שהקים. באותה שנה הוא פרסם חוברת הנחשבת לעקרונות הברית השלישית, שתבוא לאחר הברית החדשה. היא תורתו. דנוב החל לכתוב את "עשר העדויות של אלוהים", ואת "הבטחת האלוהים" ב-1899. וכן את "שיחות עם רוחו של אלוהים", "ברית עם הרוח", ועוד. בשנת 1900 ערך את המפגש הראשון של האחווה הלבנה. ומאותה שנה עד 1942 קיים את המפגש השנתי בחודש אוגוסט, במקומות שונים בבולגריה. וליד האגמים בהרי רילה בשנים 1926–1941. תלמידיו הרבים ממשיכים להיפגש בהרי רילה, בחודש אוגוסט, ולרקוד את ריקוד הפנוריתמי שיצר. בשנים 1901–1912 ערך סיורים והרצאות על הפרנולוגיה של העם הבולגרי. הרצאתו הראשונה הייתה בסופיה בשנת 1914 על "האדם", וסדרת הרצאות על העקרונות הבסיסיים של תורת האחווה. הרצאותיו נמשכו חודשים רבים. בשנת 1917 קיים הרצאותיו מפברואר עד סוף יוני. בשנים 1917–1918 דנוב הוגלה על ידי הכנסייה והמשטר מסופיה לוורנה, ונאסר עליו לשוב לבירה ולקיים הרצאותיו. בוורנה הוא פגש את תלמידו הידוע ביותר, אומרם מיכאל איבנהוב. ורק בשנת 1920 חזר להרצות. בשנת 1922 פתח את בית הספר של האחווה הלבנה האוניברסלית. מאותו תאריך ועד דצמבר 1944, קיים הרצאותיו כל בוקר. דנוב הסביר החל משנת 1923 את תורתו באולם שנבנה במיוחד עבורו בסופיה. ובשנת 1927 הוא ייסד את הכפר (אשראם) הנקרא "איזגרבה" (זריחת שמש), והתגורר בו. הוא התחיל לבנות את תפיסתו לדרכו של התלמיד לצד המורה הרוחני. והציג בפני תלמידיו את ריקוד "הפנוריתמי" ב-1934. בשנת 1936 חבר ממפלגת "הברית הדמוקרטית הבולגרית" הכה את דנוב, מכות קשות ביותר, וגרם לו שטף דם במוח, ובעקבותיו שיתוק. למרות מחלתו הקשה, הוא יצא למחנה על ההרים ליד שבעת האגמים באזור הרי רילה ובחודש אוגוסט החלים לחלוטין ממחלתו. תלמידתו הידועה בישראל היא אביבה אורשלום. הסופר והוגה הדעות שלמה קאלו[2] מזכיר את דנוב בכמה מספריו. ריקוד הפנוריתמי המיסטיקה והרוחניות אלה הם המרכיבים העיקריים לכל שיריו ולמוזיקה שהלחין עבורם. חלקם הפכו לבסיס לריקוד הפנוריתמי[3] שאורכו כ-60–65 דקות. דנוב הקים את האחווה הלבנה האוניברסלית ואת בית הספר ללימודי החיים, האהבה, האור, החוכמה והאמת. בבית הספר הזה, עד היום רוקדים קרוב ל-900 איש בשלושה מעגלים, כולם לבושים לבן, ובמעגל המרכזי מנגנת תזמורת ושרה מקהלה את מילותיו. הריקוד פתוח לכל הבאים בחודש אוגוסט, על פסגת ההרים, ליד האגם השני באגמי רילה. במקורו, הריקוד נועד לביצוע בזוגות, אך דנוב בעצמו נהג לרקוד אותו לבדו, במרכז המעגל. בסרט וידאו נאמר שדנוב ייצג את עמוד האש, כמו זה המוזכר בתורה, ואילו המעגל של ההמונים ייצג את השכינה. היות שדנוב יצר את ריקוד הפנוריתמי, הוא גם הדגים אותו. בכך מימש את דוגמתו האישית, שהיא הבסיס לדבריו. הריקוד מחולק לשלושה חלקים. בחלק הראשון ההכנה לקראת הסרת מכשולי העבר, וכניסה אל האביב. בחלק השני ההכנות נושאות את הפרי והאדם נכנס אל החיים החדשים, שזה האביב והקיץ. ואילו בחלק השלישי האדם חי בהרמוניה עם כל כוחות הטבע. למעשה יש גם חלוקה לארבע עונות השנה. הריקוד מיועד לממש את כל הידע, החוכמה והאהבה שרוכש התלמיד במשך השבוע, כדי לממשם בזמן הריקוד. הריקוד מאפשר קשר עם הטבע בדומה לסולם יעקב, בהתאחדות עם אנרגיות חיים הבאות מהקוסמוס וממלאות את גופו של הרוקד. כך הרוקד, מתמלא אור, ומעניק את הידע, החוכמה, האמת והאהבה שבתוכו למען ההרמוניה ביקום. דנוב והקהילה היהודית
השפעת התנועה בקרב יהודי בולגריהתורתו של דנוב, לימדה שלום, אהבה ו"אחווה לבנה", בשילוב מאפיינים טקסיים מן המזרח, ותפסה אחיזה גם בקרב מספר אינטלקטואלים יהודים, אם כי מרבית חסידיו היו נוצרים אורתודוקסים[4]. הרב דניאל ציון מסופיה, חבר בית הדין הרבני וגם רבה ה"שני" של העיר שהיה מיסטיקן ותאולוג, קיים קשרים ענפים עם חברי התנועה והיה חבר קרוב של אחד האישים הבולטים בה, הקולונל ליובומיר לולצ'ב (בבולגרית: Любомир Лулчев). לולצ'ב היה גם ידידו הקרוב ויועצו הלא רשמי של המלך בוריס השלישי. קשריו של הרב ציון עם התנועה הרוחנית, שנתפשה כנוצרית, היו לצנינים בעיני מנהיגי הקהילה. בקרב בני הקהילה נפוצו שמועות שהרב ציון היה חבר בסתר בתנועתו של דנוב[5][6], לאחר תום מלחמת העולם השנייה השתתף הרב, יחד עם תלמידיו של דנוב ואינטלקטואלים אחרים בעריכת כתב העת הדתי פילוסופי "סווטלינה" (אור), בבולגרית: светлина. פעילותו המשותפת עם אנשי דת נוצרים גרמה שוב למורת רוח בקרב מנהיגי הקהילה והוא נאלץ בלחצם להפסיקה[7]. מאבקו כנגד רדיפות היהודיםעם פרוץ מלחמת העולם השנייה החלה הממשלה הבולגרית לנקוט בצעדים אנטי יהודיים. ב-15 בינואר 1941 הועבר החוק להגנת האומה, שדמה במתכונתו לחוקי נירנברג לאישור המלך בוריס השלישי. ארמון המלך הוצף בעשרות מברקי מחאה ובקשות לפגישות, אך המלך נאות להפגש רק עם הקולונל לולצ'ב, לו היה מוכן להקשיב תמיד, אם כי לא בהכרח פעל לפי עצותיו. המלך בוריס היה בעל תפישה מיסטית והושפע מתורתו של דנוב[6]. לולצ'ב כתב למלך מכתב כנגד החוק, שהסתיים באזהרה בדבר גורלם הזהה של בוריס ואביו פרדיננד הראשון. בהמשך, לולצ'ב בא לפגישה אל מורהו דנוב, שביקש ממנו לפעול אצל המלך לביטול החוק. לולצ'ב ביקש, המלך הבטיח לתקן את החוק, אך לא עמד בהבטחתו והוא פורסם ב-23 בינואר 1941[4]. ב-9 במרץ 1943 נכשל ניסיון גירוש יהודי בולגריה "הישנה" אל מחנות ההשמדה בזכות מאבק עיקש שניהלו מנהיגי הקהילה בסיוע פוליטיקאים ובראשם דימיטר פשב, אנשי דת ובראשם המטרופוליטים סטפן וקיריל ואנשי ציבור נוספים. לאחר לחץ גרמני, הסכים המלך לגרש את יהודי העיר סופיה לערי שדה מרוחקות וב-21 במאי נחתם צו הגירוש. ראשי הקהילה היהודית, הסתייעו ברב דניאל ציון, שפנה אל ידידו הקולונל לולצ'ב בבקשת עזרה. לולצ'ב פנה אל המלך, אך הגירוש יצא אל הפועל[8]. בספר שיצא לאור בהוצאת "פרוזבטה" צרפת, שהוא אוסף של הרצאותיו של המורה אומרם מיכאל איבנהוב[9] מתאר איבנהוב את קשריו של פטר דנוב עם המלך פרדיננד הראשון, אביו של בוריס ולאחר מכן עם המלך בוריס III. בוריס היה מלך אהוב מאוד בניגוד לאביו. "הוא העריך מאוד את המורה (דנוב) ורצה לתקן את טעותו של אביו ולכן הזמין אותו לפגישות בארמונו. הוא הקשיב לעצותיו, ותמיכתו של דנוב במהלך מלחמת העולם השנייה, חיזקה אותו על מנת למנוע גירוש יהדות בולגריה למחנות ההשמדה". ב-2024 הגישה עמותת "בית מורשת יהדות בולגריה ביפו", בשם ארגוני יוצאי בולגריה בישראל, בקשה ליד ושם להכרה בדנוב כחסיד אומות העולם. מספריו באנגלית, במקור נכתבו בולגרית
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
