עיטור לנין
עיטור לנין (ברוסית: орден Ленина) היה העיטור הגבוה ביותר בברית המועצות. העיטור נוסד בשנת 1930. העיטור קרוי על שמו של המנהיג הראשון של ברית המועצות - ולדימיר איליץ' לנין. העיטור הוענק לאזרחים על שירות יוצא דופן למדינה ולחיילים על הפגנת אומץ לב יוצא מגדר הרגיל. בסך הכול עד לפירוקה של ברית המועצות הוענקו 431,418 עיטורי לנין.[1] עד לשנת 1934, בה הונהג תואר גיבור ברית המועצות, היה זה העיטור הגבוה במדינה. מקבלי תואר גיבור ברית המועצות, קיבלו עם "כוכב הזהב" גם את עיטור לנין. כמו כן קיבלו עיטור זה גם מקבלי התואר "גיבור העמל הסוציאליסטי" (המקביל האזרחי ל"גיבור ברית המועצות"). בדומה לעיטורים סובייטים רבים, הוא הוענק לא רק לאנשים אלא גם לערים, ארגונים, מפעלים, מוסדות ציבור, יחידות צבאיות ועיתונים. היסטוריהמחשבות על יסוד עיטור חדש החלו עוד בשנת 1926. בשנה זו הוצע לתת לבעלי ארבעה עיטורי הדגל האדום עיטור נוסף והוא יהיה העיטור הגבוה במדינה. בתחילת 1930 הדיונים התחדשו ובאביב הוצע תיאור העיטור. ב-6 באפריל 1930 הוחלט על סדר הענקת העיטור.
הענקותעיטור לנין הוענק לראשונה ב-23 במאי 1930 לעיתון "קומסומולסקאיה פראבדה", עיתון של הקומסומול. האות השני הוענק למפעל לייצור נורות. רק הענקה השלישית בוצע לבן אדם - הבל ינוקידזה, מדינאי סובייטי (כעבור כמה שנים, ב-1937, הוא הוצא להורג במהלך הטיהורים הגדולים). כבר בשנת 1936 העיטור הוענק בפעם השנייה - לטייס ואלרי צ'קאלוב. בשנת 1939 בעל שלוש הענקות היה טייס ולדימיר קוקינאקי. בשנת 1935 העיטור הוענק לילדה בת 11 - אוספת כותנה מטג'יקיסטן. הענקת העיטור לאזרחים זרים בוצע לראשונה בשנת 1931. השיאנים בקבלת העיטור הם:
בשנים 1944–1957 היה נהוג להעניק את העיטור לקצינים לאחר 25 שנות שירות. לברנטי בריה היה בעל 5 הענקות, אך הוצא להורג באשמת בגידה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים |