|
עדה לאבלייס
אוגוסטה עדה קינג, הרוזנת מלאבלייס (באנגלית: Augusta Ada King, Countess of Lovelace; 10 בדצמבר 1815 – 27 בנובמבר 1852) הייתה מתמטיקאית וסופרת אנגליה הידועה בתור המתכנתת הראשונה, שכתבה תוכנית למנוע האנליטי, מחשב מכני שהמציא צ'ארלס בבג' ושבפועל לא נבנה. רשימותיה על המנוע כוללות את מה שמוכר כאלגוריתם הראשון שנועד להתבצע על ידי מכונה. מסיבה זו, היא מתוארת כמתכנתת המחשבים הראשונה בעולם.[1] קורות חייה לאבלייס היא בתם של הלורד ביירון ואשתו אן איזבל ביירון ונחשבת לבתו החוקית היחידה של לורד ביירון. אביה, שציפה ל"בן מפואר", התאכזב כשלאבלייס נולדה.[2] הוריה נפרדו זמן קצר לאחר לידתה והיא גדלה במשפחת אמה ולא הכירה את אביה, שביקש שאחותו תקבל דיווח על רווחתה.[3] ביירון נפרד מאשתו חודש לאחר לידתה של עדה ועזב את אנגליה לנצח ארבעה חודשים מאוחר יותר. ביירון נפטר ממחלה בזמן מלחמת העצמאות היוונית (1824) כאשר עדה הייתה בת שמונה. היותה של עדה בתו החוקית היחידה של המשורר הרומנטי השנוי במחלוקת הפך אותה לדמות מפורסמת בחברה הוויקטוריאנית. אמה של עדה אן, שאפה לנתקה ממורשתו של אביה, הסתירה ממנה את דיוקנו עד יום הולדתה העשרים ולא רצתה שתתעניין בכתיבה, אולם עודדה אותה ללמוד מתמטיקה ולוגיקה.[3] חייה של עדה לאבלייס היו רוויים חולי, החל מילדותה המוקדמת. בגיל שמונה חוותה כאבי ראש שערפלו את ראייתה ולזמן מה היא הייתה משותקת מהתקף של חצבת ומרותקת למיטה למשך כשנה.[4] לאבלייס זכתה מילדותה לחינוך פרטי במתמטיקה. בין מוריה הפרטיים הייתה המתמטיקאית הסקוטית מרי פיירפקס סומרוויל ובשלב מאוחר יותר גם הלוגיקאי אוגוסטוס דה מורגן. לאבלייס נפטרה בגיל 36 לאחר טיפולי הקזת דם מרובים שעברה בעקבות מחלת סרטן הרחם שבה חלתה. היא השאירה אחריה שני בנים ובת; בתה, ליידי אן בלנט, התפרסמה כמטיילת במזרח התיכון ומקימה של חווה להרבעת סוסים ערביים. המנוע האנליטילאבלייס וצ'ארלס בבג' ניהלו תכתובות רבות. היא הוקסמה מתכנון המנוע האנליטי שלו, שנועד להיות מכונת חישוב משוכללת הרבה יותר ממנוע ההפרשים שבנה לפני כן. תוכנית המנוע האנליטי נכתבה בצרפתית על ידי המתמטיקאי האיטלקי לואיג'י מנבראה (אנ'), לפי הרצאותיו של בבג'. לאבלייס תרגמה את המאמר של מנבראה לאנגלית והוסיפה לו פרק נרחב של הסברים והערות. מטרתה הייתה לשכנע את הממסד הבריטי להשקיע בבניית המנוע האנליטי. המנוע, אילו נבנה היה גדול כבית ויקר ביותר, ובסופו של דבר לא נמצא לו מימון והוא לא נבנה. במנוע האנליטי הייתה יחידת זיכרון, יחידת קלט של נתונים והוראות באמצעות כרטיסים מנוקבים, ואחד הדברים החשובים ביותר שהקדימו את זמנם - אפשרות להסתעפות לפי תנאי, כלומר לפי תוצאה של חישוב כלשהו המנוע היה עובר לביצוע סט פעולות מסוים. מבחינה זו היו במנוע האנליטי כל החלקים של מחשב מודרני. פרק ההערות של לאבלייס[5] הוא ארוך יותר מהרשימות של מנבראה, ומסתיים ב"הערה G" שזכתה לפרסום רב. ההערה מתחילה בהסבר מה המנוע האנליטי יכול ולא יכול לעשות. בפרט, לאבלייס מדגישה שהמנוע האנליטי לא יכול ליצור שום דבר מקורי - אלא רק לבצע את מה שאנו יודעים להורות לו לבצע. לתפיסה זו של לאבלייס נודעה חשיבות היסטורית רבה בדיון שהתפתח עם השנים בנוגע לאפשרותה של בינה מלאכותית. ב-1950 (כמאה שנה לאחר מותה של לאבלייס), במאמרו הקלאסי[6] (אנ') בו הוא מציג לראשונה את "מבחן טיורינג" המפורסם, אלן טיורינג מציג את תפיסתה זו של לאבלייס (אותה הוא כינה "Lady Lovelace's objection", ההתנגדות של ליידי לאבלייס) כאחת ההתנגדויות העיקריות לעמדתו בנוגע לאפשרות שמכונות יוכלו לגלות אינטליגנציה (לצד התנגדויות נוספות, כגון ההתנגדות המתמטית). טיורינג מייחד להתנגדות זו מקום נכבד במאמר ומנסה להשיב עליה בפירוט. מאמר זה הצית חלק גדול מהדיון המודרני בשאלת הבינה המלאכותית. לאבלייס פיתחה גם תפיסה בנוגע ליכולתם של מחשבים להפיק נתונים מעבר לחישוב גרידא או חישובים מתמטיים פשוטים, ואילו אחרים, כולל בבג' עצמו, התמקד רק ביכולות אלה.[7] יכולותיה הספרותיות הובילו אותה לשאול שאלות בסיסיות על המנוע האנליטי, כפי שמוצג בהערותיה, הבוחנות כיצד אנשים וחברה מתייחסים לטכנולוגיה ככלי לשיתוף פעולה. את עבודתה המדעית היא תיארה כ"מדע פואטי" (באנגלית: "Poetic Science").[8] האלגוריתם לחישוב מספרי ברנולי בסיום פרק ההערות לאבלייס כותבת "נסיים את ההערות בפירוט צעד אחר צעד כיצד המנוע יכול לחשב את מספרי ברנולי, משום שזאת בעיה מורכבת למדי ומדגימה את יכולתו של המנוע". היא מזכירה מספר דרכים לחשב את מספרי ברנולי, ובוחרת בדרך שמתאימה במיוחד לצורת העבודה של מחשב. לאבלייס כתבה אלגוריתם לחישוב מספרי ברנולי, בצורת פקודות שמתבצעות בזו אחר זו בדומה לקוד מחשב מודרני. יש בקוד קפיצה למקומות אחרים, מה שנקרא היום שגרות (פרוצדורות), ויש לולאות. אין בקוד שימוש בתנאי "אם-אז" כפי שהוא קיים כיום, הלולאות מסומנות בסוגריים מסולסלים שמאגדים מספר פקודות. הקוד של לאבלייס לחישוב מספרי ברנולי נחשב לתוכנית המחשב הראשונה שנכתבה אי פעם. הנצחתהעל שמה רחובות במספר ערים בעולם, בהן קיימברידג' והרצליה. הארכיטקטורה למעבדים גרפיים "עדה לאבלייס" המפותחת על ידי חברת השבבים Nvidia, נקראת על שמה. שפת התכנות Ada
בסוף שנות השבעים של המאה העשרים החל משרד ההגנה האמריקני בפיתוח שפת תכנות חדשה. ב־10 בדצמבר 1980, יום הולדתה של עדה לאבלייס, הכריז המשרד כי השפה תקרא Ada על שמה. עיקר השימוש בעדה הוא כיום במערכות צבאיות שהיו ייעודה המקורי. השפה נחשבה לשפה טובה ומתוכננת היטב, אך העובדה שהיא נבחרה להיות השפה הכמעט-בלעדית שבשימוש משרד ההגנה האמריקאי, גרמה למפתחי מהדרים להעדיף למכור אותם במחיר יקר לגופים שפיתחו תוכנה עבור משרד ההגנה האמריקאי, וכך היא לא התקבלה אצל חברות קטנות בעלות מטרות אזרחיות ובאוניברסיטאות. יום עדה לאבלייס יום עדה לאבלייס הוא יום לציון והערכה של הצלחותיהן של נשים במדע ובטכנולוגיה. היום מצוין החל בשנת 2009 בתאריך משתנה. ב-2012 החג צוין ב-16 באוקטובר. החג החל כיוזמה מקומית חינוכית בבריטניה, ומאז התרחב ונחגג במדינות רבות בעולם.[9] בתרבות הפופולריתבסדרת הדרמה הטלוויזיונית "קוד שרוף" של רשת AMC, דמותה של המתכנתת הכישרונית קמרון האו מתעמתת עם קבוצת מתכנתים שמציעים שמות אפשריים למחשב אישי שחברת "קרדיף אלקטרוניקה" מפתחת. האו דורשת לבחור שם מכיוון שהיא פיתחה את מערכת ההפעלה של המחשב ומתעקשת לקרוא לו "לאבלייס". המתכנתים צוחקים מכיוון שהם חושבים שמדובר בלינדה לאבלייס, כוכבת "גרון עמוק", אבל האו מתקנת אותם בלעג ומסבירה שהתכוונה לעדה לאבלייס, "המתכנתת הראשונה, אי פעם". האמנית והקולנוענית האמריקאית לין הרשמן-ליסון (Lynn Hershman Leeson) יצרה את הסרט "Conceiving Ada" בשנת 1997, המתייחס לסיפור חייה ומפעלה הטכנולוגי של לאבלייס, ולשיתוף הפעולה שלה עם צ'ארלס בבג'. הדמות הראשית בכיכובה של טילדה סווינטון היא מדענית מחשבים בת ימינו, המנסה ליצור קשר עם עדה לאבלייס דרך מרחב הסייבר. הרשמן ליסון עושה זאת בדרך קולנועית ההולמת את נושא הסרט, על ידי שימוש בטכנולוגיות HD Video, הכלאה של צילומי סטילס עם צילומי אולפן שנעשו בהקלטה חיה. בעונה השנייה של הסדרה "ויקטוריה" פוגשת המלכה ויקטוריה את עדה לאבלייס ומתרשמת מאישיותה ומהמכונה שבנתה. בשירה של הזמרת הילה רוח "אלביס" מוזכרת בשורה הראשונה עדה לאבלייס "אתה תהיה אלביס, אני אהיה עדה לאבלייס - או שנשיר או שנשכב". בספר "תעלומת אבן הירח החסרה" בסדרת "סוכנות הבילוש וולסטונקראפט", מאת ג'ורדן סטרטפורד, מופיעה דמותה של עדה לאבלייס בגיל 11 כאחת משתי הדמויות הראשיות (השנייה היא מרי גודווין, מרי שלי לעתיד, שעתידה לכתוב את "פרנקשטיין"). לקריאה נוספת
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
