|
נטלי ווד
נטלי ווד (באנגלית: Natalie Wood; נולדה כנטליה זאקרנקו; באנגלית: Natalia Zacharenko;[1] 20 ביולי 1938 – 29 בנובמבר 1981) הייתה שחקנית קולנוע וטלוויזיה אמריקאית. ווד החלה לשחק בסרטים בהיותה בת ארבע בלבד,[2] ובגיל שמונה כבר הופיעה בסרט "נס ברחוב 34" (1947). משחקה בגיל 17 לצידו של ג'יימס דין בסרט "מרד הנעורים" (1955), זיכה אותה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, ותרם למעבר מתפקידי ילדה-שחקנית לתפקידים של שחקנית בוגרת. ככזו היא כיכבה בסרטים המוזיקליים "סיפור הפרברים" (1961) ו-"ג'יפסי" (1962). היא גם הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר עבור הופעותיה בסרטים "זוהר בדשא" (1961) ו-"Love With the Proper Stranger" (1963). ווד המשיכה לנחול הצלחה בקריירה שלה עד שנות השישים המאוחרות בסרטים כמו "בוב וקרול וטד ואליס" (1969). לאחר מכן הפחיתה בהופעותיה, והקדישה את זמנה למשפחתה. במהלך שנות השבעים הופיעה ווד רק בשני סרטי דרמה. היא הייתה נשואה למפיק ריצ'רד גרגסון, ופעמיים לשחקן רוברט וגנר, ונולדה לה בת אחת מכל אחד מהם: נטשה גרגסון וקורטני וגנר. בנוסף לסרטים היא כיכבה במספר הפקות טלוויזיה, בכללן המהדורה המחודשת של הסרט "מעתה ועד עולם" (1979), שעליה היא זכתה בפרס גלובוס הזהב. מותה של ווד עורר סימני שאלה ונחקר במשטרה. היא טבעה בסמוך לסנטה קטלינה שבקליפורניה בגיל 43. האירוע התרחש לפני שהשלימה את צילומי סרטה האחרון, דרמת המדע הבדיוני "סערת מוחין" (1983), לצידו של כריסטופר ווקן, שיצא לאקרנים לאחר מותה. שנות ילדותה הוריה של ווד, מריה סטפאנובה (לבית זודילובה) וניקולאי זאקרנקו, [3] היו מהגרים רוסיים-אוקראיניים, שגדלו הרחק ממולדתם. אביה התגורר בוונקובר, קולומביה הבריטית, קנדה, בעוד אמה גדלה בעיר הסינית חרבין. [4] זמן קצר לאחר לידתה בסן פרנסיסקו, הם עברו צפונה למחוז סונומה וגרו בסנטה רוזה, קליפורניה, שם התגלתה ווד במהלך צילומי סרט במרכז העיר סנטה רוזה. אמה העבירה במהרה את משפחתה ללוס אנג'לס במטרה לקדם את הקריירה של בתה. בהיותה בת ארבע נקראה נטליה נטשה גורדין. בדומה להורים רבים של ילדים שחקנים, ניהלה אמה את הקריירה של הנערה הצעירה והשגיחה עליה בקפדנות. אביה תואר בידי הביוגרפים של ווד כאלכוהוליסט פסיבי. בהתאם לדרישת האולפן, שונה שמה של נטליה גורדין לנטלי ווד בעת ששיחקה עוד כילדה בחברת הסרטים האחים וורנר. בגיל שבע גילמה ווד את דמותה של יתומה גרמנייה לצידם של אורסון וולס וקלודט קולבר בסרט "Tomorrow Is Forever". וולס אמר על ווד לאחר מכן שהיא נולדה מקצוענית, "כל כך טובה, שזה מפחיד". [5] הופעתה בסרט הקלאסי של חג המולד משנת 1947 "נס ברחוב 34", הפכה את ווד לאחת מהילדים הכוכבים המובילים בהוליווד. היא שיחקה בלמעלה מ-20 סרטים כילדה, והופיעה לצדם של כוכבים כמו ג'ין טירני, ג'יימס סטיוארט, מורין או'הארה, בטי דייוויס ובינג קרוסבי. אחותה סווטלנה גורדין, שנודעה בשם הבמה לנה ווד (Lana Wood), נעשתה גם היא שחקנית, וזכורה במיוחד בשל תפקידה כנערת ג'יימס בונד. לאחיות ווד יש אחות למחצה, אולגה. כוכבת גיל הנעוריםבהיותה בת 16 עברה ווד מתפקידי ילדה לתפקיד של נערה תמימה, כששיחקה בסרטו הנודע של ניקולס ריי "מרד הנעורים", לצדם של ג'יימס דין וסאל מינאו. הופעתה זיכתה אותה במועמדות לפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר (1955), ובזכייה ב"פרס גלובוס הזהב לשחקנית החדשה הטובה ביותר של השנה" (1957). לאחר מכן, היא הופיעה בתפקיד קטן אך משמעותי במערבון של ג'ון פורד "המחפשים", בכיכובו של ג'ון ויין; בסרט שיחקה גם אחותה של ווד, לנה, שגילמה את הנערה בצעירותה בסצינות המוקדמות של הסרט. ווד סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון "Van Nuys" ב-1956. היא הייתה חתומה בחברת האחים וורנר, והמשיכה להופיע בשנות החמישים בתפקידים רבים כ"בת הזוג" של הגיבור - תפקידים שלא השביעו את רצונה. האולפן ליהק אותה בשני סרטים לצידו של טאב הנטר, בתקווה שהצעד יהפוך את שניהם לפופולריים, אך תקוותם התבדתה. בין סרטיה האחרים באותה תקופה היו "מלכים הולכים קדימה" לצד פרנק סינטרה, ותפקיד ראשי בסרט שהוסרט על פי ספרו הפופולרי של הרמן ווק, "מרג'ורי מורנינגסטאר". קריירה כשחקנית בוגרת  לאחר שהופיעה בכישלון הקופתי "קניבלים צעירים ונאים" לצד בעלה, רוברט וגנר, חלה תפנית משמעותית בקריירה שלה, כשלוהקה לסרטו של איליה קאזאן "זוהר בדשא" (1961), לצידו של וורן בייטי. התפקיד זיכה אותה במועמדות לפרסי אוסקר, פרס גלובוס הזהב ובאפט"א. בשנת 1961 גילמה ווד את מריה בסרט "סיפור הפרברים" של ג'רום רובינס ורוברט וייז. הסרט זכה להצלחה קופתית גדולה ולתשבחות המבקרים. ווד יועדה לשיר את שירי המחזמר בעצמה, אבל בסופו של דבר דובבה בידי הזמרת מארני ניקסון. לעומת זאת, היא שרה בעצמה כשכיכבה בסרט המוזיקלי "ג'יפסי" ב-1962. ווד דובבה בידי ג'קי וורד בקומדיית הסלפסטיק "המירוץ הגדול" (1965). היא הייתה מועמדת בשלישית לפרס אוסקר וגם לפרס גלובוס הזהב עבור תפקידה בסרט "Love with the Proper Stranger" בשנת 1964. אף כי רבים מסרטיה של ווד גרפו רווחים, לעיתים קרובות היא קיבלה על משחקה ביקורות שליליות. ב-1966 היא זכתה בפרס "Harvard Lampoon" כשחקנית הגרועה ביותר של השנה. ווד הייתה השחקנית הראשונה בתולדות הפרס שהסכימה לקבל אותו בעצמה, והעיתון הרווארד קרימסון כתב על כך שהיא "התנהגה בספורטיביות". [6] בניגוד לדעתם של המבקרים, התבטא הבמאי סידני פולאק: "כשהיא התאימה לתפקיד, לא היה טוב ממנה. היא הייתה שחקנית יוצאת מן הכלל." סרטים מפורסמים אחרים בהם כיכבה בשנות השישים היו "דייזי" (Inside Daisy Clover) (1965) ו"בית זה עומד להיהרס" (1966), בשניהם היא שיחקה לצידו של רוברט רדפורד, והייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר. בשני הסרטים, שעלילתם נסובה על תקופת השפל הגדול, גילמה ווד נערה מעיירה קטנה עם חלומות גדולים. עם תום הקרנת הסרטים סבלה ווד מקשיים רגשיים משמעותיים וחיפשה עזרה מקצועית; בתקופה קשה זו עבורה, היא סירבה להצעה לשחק בסרט "בוני וקלייד", מכיוון שלא רצתה להיפרד מפסיכואנליטיקאי שלה. [7] ב-1969 גילמה ווד את דמותה של בליינית בסרט העוסק בשחרור מיני, "בוב וקרול וטד ואליס". לאחר צאתו לאקרנים של הסרט היא הפחיתה את עבודתה, כדי להקדיש עצמה למשפחתה. במהלך שנות השבעים שיחקה רק לעיתים רחוקות: היא הופיעה בתפקיד עצמה ב"המועמד" (1972), שוב לצידו של רוברט רדפורד. היא גם הופיעה מחדש על המסך עם בעלה רוברט וגנר ב-"The Affair" (1973), רימייק טלוויזיוני של הסרט הידוע "חתולה על גג פח לוהט" (1976) של טנסי ויליאמס. ווד הופיעה גם בתפקידי אורח בתוכניות "Switch" ו"הארט ואשתו". מאוחר יותר היא הגבירה את קצב הופעותיה, כשבתה הגיעה לגיל בית הספר. בין תפקידי הסרטים אותם דחתה נטלי ווד ניתן למנות את אלו של אלי מק'גרו ב"היה שלום קולומבוס" (על פי ספרו של פיליפ רות), מיה פארו ב"גטסבי הגדול" (על פי ספרו של סקוט פיצג'רלד) ופיי דאנאוויי ב"המגדל הלוהט". [7] במקום זאת בחרה ווד לככב בסרטים שנחשבו לכישלונות קופתיים, כמו "Disaster film Meteor" (1979) ובקומדיית הסקס "The Last Married Couple in America" (1980). לעומת זאת, היא הצליחה יותר בהופעותיה בטלוויזיה, וזכתה לשיעור צפייה גבוה ולתשבחות מהמבקרים ב-1979, עבור תפקידה ב-"The Cracker Factory", ובמיוחד במיני-סדרה "מעתה ועד עולם", המבוססת על סרט קלאסי בשם זה. הופעתה של ווד בתפקידה האחרון זיכתה אותה בפרס גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר לשנת 1980. מאוחר יותר באותה שנה, היא כיכבה ב-"The Memory of Eva Ryker", שהייתה בדיעבד ההפקה האחרונה אותה השלימה. מותה של נטלי ווד התרחש בעת צילומיה לסרט המדע בדיוני "סערת מוחין" (1983). היא גם יועדה לככב בהפקה הדרמטית "אנסטסיה", ובסרט "Country of the Heart" בתפקיד סופרת גוססת שניהלה רומן עם מתבגר אותו גילם טימותי האטון. בשל מותה בטרם עת, בוטלו שני הפרויקטים האחרונים שלה, וסיום הסרט "סערת מוחין" נכתב מחדש. בסצינות חשובות שנועדו לווד, שיחקה ממלאת מקום שנעזרה בקול דומה.[8] ווד הופיעה ב-56 סרטים בקולנוע ובטלוויזיה. לאחר מותה כתב מגזין טיים, שעל אף שהביקורת לא העתירה עליה שבחים רבים במרוצת הקריירה שלה, "תמיד הייתה לה עבודה." [9] חייה האישייםשתי תקופות נישואיה של נטלי ווד לשחקן רוברט וגנר זכו לפרסום נרחב. ווד סיפרה: "הייתי בת עשר והוא היה בן 18 כשראיתי אותו לראשונה הולך במורד האולם של פוקס המאה ה-20. פניתי לאימי ואמרתי לה: אני אתחתן אתו." ביום הולדתה ה-18 היא יצאה לפגישה הראשונה שלה עם וגנר בן ה-26, והם נישאו שנה לאחר מכן ב-28 בדצמבר 1957. בני הזוג נפרדו ביוני 1961 והתגרשו באפריל 1962. ב-30 במאי 1969 נישאה ווד למפיק הבריטי ריצ'רד גרגסון. בני הזוג יצאו יחדיו במשך שנתיים וחצי קודם לנישואיהם. הייתה להם בת, נטשה (נולדה ב-29 בספטמבר 1970). הם נפרדו באוגוסט 1971 אחרי שווד שמעה באקראי שיחת טלפון לא הולמת בין מזכירתה לגרגסון. הליך הגירושין הסתיים באפריל 1972. בראשית 1972 חידשה ווד את מערכת היחסים הרומנטית שלה עם וגנר. הזוג נישא מחדש ב-16 ביולי 1972, חמישה חודשים אחרי שהתפייסו ושלושה חודשים אחרי שהתגרשה מגרגסון. בתם, קורטני וגנר, נולדה ב-9 במרץ 1974. הם נותרו נשואים עד מותה של ווד ב-29 בנובמבר 1981. הביוגרפית סוזאן פינסטד טוענת שבגיל 16 קיימה ווד יחסים אינטימיים עם הבמאי ניקולס ריי בן ה-43, כדרך לנסות לזכות בתפקיד הראשי בסרט "מרד הנעורים". בשנות העשרה שלה יצאה ווד לפגישות רומנטיות שארגן לה האולפן עם גברים מבוגרים ממנה, בכללם השחקנים טאב האנטר וניק אדמס. היא גם ניהלה ידידות ארוכה עם המחזאי מארט קראולי. פינסטד גם מצטטת את דניס הופר, בן-זוגה לשעבר של ווד, שווד ניהלה מערכת יחסים עם השחקן הדו-מיני ריימונד בר בהיותה בת 17, כשהוא היה בן 38. בתקשורת ידועים גם מערכות היחסים הרומנטיות שקיימה ווד עם השחקנים וורן בייטי, מייקל קיין, סטיב מקווין, הזמר אלביס פרסלי, הבמאי הנרי ג'גלום והפוליטיקאי ג'רי בראון. בין חבריה הידוענים היו השחקנים מרגרט או'בריאן, קרול לינלי, סטפאני פאוורס וג'יל סנט ג'ון, שנישאה לרוברט וגנר לאחר שהתאלמן מנטלי ווד, בשנת 1990. מותהבנובמבר 1981 בילו נטלי ווד ורוברט וגנר בראלי, בעת שווד שיחקה בסרט המדע הבדיוני "סערת מוחין". ווד הצטלמה לסצינות עם כריסטופר ווקן ושחקנים נוספים באולפן ההסרטה של MGM בקאלוור סיטי. יום אחרי חג ההודיה נסעו ווד, ואגנר, וווקן לסנטה קטלינה שבקליפורניה לסוף השבוע, ובליל 28 בנובמבר עגנה היאכטה שלהם (Splendour) באיסתמוס קוב. על הסיפון היה גם קברניט הספינה, דניס דוורן (Dennis Davern), שעבד עבור הזוג שנים רבות. ככל הנראה ניסתה נטלי ווד לעזוב את היאכטה או להרחיק סירה קטנה מלהיתקל בגוף הספינה, ואז החליקה במקרה ונפלה למים. אישה ששהתה ביאכטה סמוכה שמעה קריאות לעזרה בסביבות חצות. הצעקות נמשכו במשך 15 דקות ונענו בידי מישהו אחר שאמר: "תיקחי את זה בקלות. אנחנו נבוא לעזור לך. לדברי העדה, "זה נאמר בנינוחות... לא הייתה שום דחיפות בקולותיהם." חקירה שערך חוקר מקרי המוות של מחוז לוס אנג'לס תומאס נוגוצ'י הסתיימה בדו"ח רשמי שקבע שזו הייתה תאונה. נוגוצ'י הסיק שווד שתתה "שבע או שמונה" כוסות יין והייתה שתויה כשנפטרה. היו סימנים של חבורות על גופה, שנוגוצ'י שיער כי ייתכן שנגרמו כתוצאה מהנפילה. מאוחר יותר כתב נוגוצ'י שאילולא ווד הייתה שתויה, היא הייתה מבינה שהמעיל הכבד וספוג המים שלה וסוודר הצמר שלה משכו אותה מתחת למים, והייתה מסירה אותם. נוגוצ'י גם כתב שהוא מצא שריטות מציפורניה של ווד בצידי סירת הגומי, המצביעים על כך שהיא ניסתה להיכנס לתוכה. ואולם במשך השנים שבה אחותה והביעה חשדות שרוברט וגנר היה מעורב במותה. בשנת 2018 התוודה קברניט הספינה כי שיקר בעדותו בפרשה, ועקב כך שבה ונפתחה חקירה נגד וגנר. ווד הייתה בת 43 במותה, והיא קבורה ב-Westwood Village Memorial Park Cemetery. פילמוגרפיה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
