|
משבר הפלקון_v2.jpg) משבר הפלקון הוא הכינוי שניתן למחלוקת בין ישראל לסין בעקבות הסתלקותה של ישראל מהסכם מכירת מטוסי ביון עם מערכת של התעשייה האווירית לישראל להתרעה מוקדמת מסוג פלקון לסין, לאחר לחץ כבד של הממשל האמריקאי, דבר שהשפיע לרעה על יחסי ישראל–סין. קודם לביטול העסקה נגרם משבר חמור ביחסי ארצות הברית–ישראל[1]. ההסכםבשנת 1996 נחתם הסכם בין הרפובליקה העממית של סין לתעשייה האווירית, לאספקת 4 מטוסי ביון מתקדמים, המבוססים על מערכות מכ"ם להתרעה מוקדמת מדגם "פאלקון" של חברת הבת אלתא מערכות. ייעודה העיקרי של המערכת הוא לספק מודיעין על-מנת לאפשר עליונות אווירית ולבצע מעקב אחר כוחות בזירה. העסקה נחתמה בתיווך איש העסקים שאול אייזנברג, שהיו לו קשרים בממשל הסיני. אייזנברג ברח לעיר חרבין שבסין במהלך מלחמת העולם השנייה ומאז היה פעיל בעסקים במזרח הרחוק, ושם עשה את עיקר הונו הראשוני[2]. באותה עת, במזרח הרחוק, רק יפן וארצות הברית הפעילו מטוסים עם מערכות מכ"ם להתרעה מוקדמת, מדגם "איוואקס", וההסכם היה בעל חשיבות אסטרטגית לסין[3]. המערכות היו אמורות להיות מורכבות על מטוסי תובלה בעל 4 מנועי טורבו-מניפה, מדגם איליושין Il-76, תוצרת חברת איליושין הרוסית. המטוסים של חיל האוויר הסיני היו אמורים לשהות בישראל, במתקני התעשייה האווירית שליד נמל התעופה בן-גוריון, לצורך הרכבת המערכת. עקב כך נדרש אישור של ממשלת רוסיה לעסקה. במרץ 1997 אישר נשיא רוסיה, בוריס ילצין את העברת המטוסים לאלתא לצורך התקנת מערכות ההתרעה, לאחר ביקור של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ברוסיה[4]. אלתא תכננה במקור לספק את המערכת על מטוס מדגם בואינג 707 (כפי שנעשה עבור מערכת "פלקון" שסופקה לחיל האוויר הצ'ילאני ב-1994), אולם סין דרשה לקבל אותה על מטוס מדגם איליושין-76 רוסי, מסוג שהיא מפעילה[5]. לאחר התפוצצות הפרשה, נחשף כי המגיעים עם הסינים על העסקה החלו בחשאיות כבר בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, עוד לפני כינון הקשרים הדיפלומטיים המלאים בין המדינות ב-1992. והעסקה צברה תאוצה לאחר ביקור של ראש הממשלה יצחק רבין בסין, בסוף 1993, ופגישה עם נשיא סין ג'יאנג דזה-מין. ושבמקביל ניהלו הסינים משא ומתן עם רוסיה והממלכה המאוחדת לאספקת מערכות דומות, אך העדיפו את המערכת הישראלית[1]. במאי 1998 יצאו צוותים של התעשייה האווירית למפעל איליושין ברוסיה, להכנת המטוס עליו תתוקן המערכת, שבהמשך הגיע לישראל. המטוס נרכש במסגרת העסקה על ידי התעשייה האווירית, תמורת 45 מיליון דולר[1]. בספטמבר 1998 החליט משרד ההגנה של סין לרכוש רק מטוס התרעה אחד, תמורת 250 מיליון דולר, וביטל בשלב זה את כוונתו המקורית לרכוש 4 מטוסים בהיקף מיליארד דולר. עם זאת הודיע כי ידון בהרחבת הרכש בסמוך למועד קליטת המטוס, ושולמה מקדמה בסך של כ-190 מיליון דולר[5]. המשבר עם ארצות הברית פרטי העסקה נשמרו בחשאיות לבקשת סין, אך פרטים עליה הגיעו לארצות הברית, וגם במספר מקרים עדכנו גורמים ישראלים, בהם שרי ביטחון ומנכ"לי משרד הביטחון, את האמריקאים על המגעים עם הסינים. בפגישות אלו הובטח שלא ישולבו רכיבים תוצרת ארצות הברית במטוס[1]. במהלך שנת 1999 החלה ביקורת על העסקה בכלי התקשורת בארצות הברית ובקונגרס[6]. בנוסף לא ניתן היה לשמור על החשאיות לאחר שמטוס האיליושין נחת בישראל ונראה במתקני התעשייה האווירית בנתב"ג. בקיץ 1999 קיבל משרד החוץ דיווחים על ביקורת קשה נגד ישראל, בקרב חברי בית הנבחרים על העסקה, בטענה כי מימושה יחזק את סין מבחינה אסטרטגית, וישפר את היכולות ההתקפיות שלה, כאשר הדגש היה על התערבותה הצבאית של ארצות הברית בטאיוואן. ב-24 באוקטובר התפרסם מאמר של הפובליציסט היהודי בעל ההשפעה אייב רוזנטל, ב"ניו יורק טיימס" בו ביקורת חריפה על העסקה. הביקורת על ישראל בתקשרות האמריקאית גברה עם ביקור סגן נשיא סין בתעשייה האווירית, בנובמבר 1999[1]. בתחילת שנת 2000 הכריז מזכיר ההגנה של ארצות הברית ויליאם כהן שהוא מתנגד בנחרצות לעסקה. כהן היה חבר המפלגה הרפובליקנית אך מונה למזכיר ההגנה בידי הנשיא ביל קלינטון חבר המפלגה הדמוקרטית, בגלל ניסיונו הרב בענייני ביטחון וגישתו המקצועית והלא מפלגתית, והיה משקל רב לעמדתו. ב-12 במרץ 2000 נפגש הנשיא קלינטון, עם ראש הממשלה ושר הביטחון אהוד ברק, והודיע לו רשמית על ההתנגדות האמריקאית. בתגובה אמר סגן שר הביטחון אפרים סנה כי:”ההתנגדות האמריקנית למכירת מטוס "פאלקון" לסין - נגועה בצביעות, כאשר ארצות הברית מכרה בשנות ה-80 לסעודיה מטוס אייווקס, הסבירו לישראל שזאת מערכת הגנתית. אז אם זה היה הגנתי ביחסי סעודיה-ישראל בשנות ה-80, אז האופי של המערכת הזאת לא השתנה גם היום”. גם ראשי התעשייה האווירית חשבו שההתנגדות האמריקאית נובעת מסיבות מסחריות של חסימת מתחרה בתחום בו שולטת ארצות הברית. העבודות על המטוס הראשון נמשכו כרגיל והוא היה בשלבי ביצוע מתקדמים[7]. ב-13 באפריל 2000 הגיע נשיא סין ג'יאנג דזה-מין לביקור היסטורי בישראל (ביקור ראשון ויחיד עד כה של נשיא סיני בישראל). דזה-מין היה אומר לבקר בתעשייה האווירית, אך הוחלט לבטל ביקור זה עקב המשבר עם ארצות הברית[8]. בתגובה החל הקונגרס האמריקאי בהליך חקיקה לקיצוץ 250 מיליון מכספי הסיוע האמריקאי לישראל (עלות המטוס), או אף להקפיא את הסיוע כולו[9]. ב-29 ביוני 2000 דובר משרד החוץ הסיני הביעה לראשונה עמדה פומבית בנושא ואמר ש"ממשלת סין דורשת מממשלת ארצות הברית שלא להתערב בעסקה לרכישת מטוס ההרתעה "פלקון" מישראל"[10]. שבוע אחר כך, בניסיון לפתור את המחלוקת עם ארצות הברית, ישראל שקלה להציע לאמריקנים לספק את ה"פאלקון" לסין דרך מדינה שלישית[11]. ביטול העסקה ב-12 ביולי 2000 הודיעה מדינת ישראל כי היא מבטלת את העסקה, בעקבות חוות דעת חמורות של משרד החוץ והמועצה לביטחון לאומי על הפגיעה ביחסי ישראל-ארצות הברית אם תושלם[12]. מנכ"ל משרד הביטחון, עמוס ירון, הודיע על ביטול העסקה ישירות לנשיא סין, ג'יאנג דזה-מין. ביטול העסקה הביא להקפאה מוחלטת של היחסים הביטחוניים בין ישראל לסין. התעשייה האווירית מצידה דרשה שממשלת ישראל או הממשל האמריקני ישלמו את הפיצוי לסין בעקבות הביטול[13]. בנוסף דיווח העיתון הרוסי "איזווסטיה", במהדורה הכלכלית שלו היצאת לאור במשותף עם העיתון "פייננשל טיימס", כי ממשלת רוסיה מתכוונת להחכיר לסין מטוס התרעה מוקדמת מדגם ברייב A-50, במקום ה"פלקון", מטוס שרוסיה הציעה לסין כבר כמה שנים לפני שהוחלט לקבל את המערכת הישראלית[14]. לאחר ביטול העסקה, הציעה ישראל להודו להצטייד במטוס, אך סין דרשה לקבל אותו בכל מקרה, גם בלי הציוד שעליו. ארצות הברית לא התנגדה למכירת המטוס להודו, למרות שהודו נמנית עם 4 מדינות, שארצות הברית דורשת לפקח על הייצוא הביטחוני של ישראל אליהן (המדינות הנוספות הן סין, רוסיה ופקיסטן)[15]. בדצמבר 2001 דיווח הירחון "דיפנס ניוז" כי ישראל מתכוונת להשלים עסקה למכירת מטוסי ביון מסוג "פלקון" להודו תמורת כמיליארד דולר. במקביל דרשו הסינים מיליארד דולר פיצוי על ביטול העסקה[16]. ב-12 מרץ 2002, נחתם הסכם פשרה בו הסכימה מדינת ישראל לשלם פיצוי של 350 מיליון לממשלת סין על ביטול העסקה, סין הספיקה לשלם לתעשייה האווירית הישראלית 190 מיליון, והפרש הפיצוי היה על הנזק הנוסף שנגרם לסין בגלל ביטולה[17].
לאחר ביטול העסקה והמשך המשברביוני 2002 חידשה סין את המגעים עם התעשיות הביטחוניות הישראליות על רכישת מערכות נשק שונות אחרות[18]. אולם שוב פרץ משבר ביחסי ארצות הברית–ישראל, לאחר שישראל ביקשה למכור לסין חלקי חילוף למזל"טים מדגם הארפי שסופקו לסין בשנות ה-90[19]. בתחילת 2005 החליטה ארצות הברית להטיל על ישראל סנקציות קשות, הכוללות פגיעה בעסקות ביטחוניות, בפרויקטים משותפים ובחילופי מידע בין שתי המדינות לגבי מערכות נשק מתקדמות[20]. המשבר נפתר לאחר שמדינת ישראל הסכימה לשלוש דרישות מרכזיות של ארצות הברית: העברתם של כל הפרטים לגבי יותר מ-60 עסקות שישראל ביצעה עם סין עד אז, בחינה מדוקדקת של מערכת הפיקוח הישראלית על מכירת ציוד ביטחוני וחתימת מזכר הבנות בין המדינות על מכירות נשק למדינות ברחבי עולם[21]. באוקטובר 2003, דרש משרד הביטחון מהתעשייה האווירית לגבות חזרה מארווין איזנברג את העמלה שקיבל על עסקת הפלקון (ארווין איזנברג הוא בנו של שאול איזנברג, שתיווך בעסקה אך נפטר לפני שהושלמה). בנוסף דרש משרד הביטחון מתעשייה האווירית להחזיר 200 מיליון דולר שקיבלה מהסינים[22]. במרץ 2004 נחתם ההסכם לאספקת מערכת "פאלקון" דומה להודו[23], המטוס הראשון סופק במאי 2009[24]. ביוני 2006 דיווח העיתון הבריטי ה"סאנדיי טיימס" כי ממטוס "איליושין" שהיה בתעשייה האווירית הוצאו כל המערכות הישראליות, והוא הוטס חזרה לסין בשנת 2002. אולם גורם צבאי אמריקני בפרסום רשמי של צבא ארצות הברית ציין שמערכת הפלקון עושה שימוש בציוד אזרחי שמצוי בשוק, בעזרתו ניתן לבנות את המערכת בחלקים. ושמומחים מעריכים שציוד אזרחי אמריקני שנרכש שולב במערכת אותה בנו הסינים בעצמם, ככל הנראה בסיוע ידע ישראלי שרכשו המומחים בתקופת עסקת הפלקון[25]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|