|
מהפכת הוורדים
מהפכת הוורדים (בגאורגית: ვარდების რევოლუცია, וַרדֶבּיס רֶבוֹלוּציה) הוא השם המיוחס למהפכה ללא שפיכות דמים שהתרחשה בגאורגיה בשנת 2003. היא התרחשה בסיומה של מחאה על בחירות שנויות במחלוקת, שגרמה להתפטרותו של הנשיא אדוארד שוורדנדזה וסימנה את סוף עידן ההנהגה הסובייטית במדינה, כעשור אחרי התפרקות ברית המועצות. שמה של המהפכה נובע מאחד מרגעי השיא שלה, כשהמפגינים בהנהגת מיכאיל סאקשווילי הסתערו על הפרלמנט בזמן דיון כשהם אוחזים בוורדים אדומים. המהפכה הסתיימה בבחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות, ובניצחון התנועה הלאומית הדמוקרטית של סאקשווילי, אך גיאורגיה המשיכה לסבול מחוסר יציבות וממשברים בשנים שלאחר מכן. המצב הפוליטי לפני המהפכהגאורגיה נשלטה על ידי אדוארד שוורדנדזה משנת 1992 (נשיא גאורגיה משנת 1995). ממשלתו ומשפחתו האישית היו שותפים במידה הולכת וגוברת בשחיתות שלטונית, שמנעה את צמיחתה הכלכלית של גאורגיה. המדינה נותרה ענייה מאוד בסטנדרטים האירופאיים. שני המחוזות המנותקים הנתמכים על ידי רוסיה (אבחזיה ודרום אוסטיה) נותרו מחוץ לשליטת הממשלה בטביליסי, והרפובליקה האוטונומית של אג'ריה נשלטה על ידי שליט חצי-בדלני, אסלן אבשידזה. המשבר הפוליטי והסוציו-אקונומי היה קרוב להגיע לשיאו לפני הבחירות הפרלמנטריות ב-2 בנובמבר 2003. בעלי הברית הפוליטיים של שוורדנדזה "עבור גאורגיה החדשה" ושל אבשידזה "איחוד התחיה הדמוקרטית של גאורגיה" התמודדו מול מפלגות האופוזיציה הפופולריות: "התנועה לאיחוד לאומי" של מיכאיל סאקשווילי ו"הדמוקרטים של בורג'נדזה" שהונהגו על ידי יושבת ראש הפרלמנט נינו בורג'נדזה וזוראב ז'ווניה, שמאוחר יותר מת, בנסיבות בלתי ברורות, מהרעלת גז בדירת חברו ב-8 בפברואר 2005. בחירות ומחאה ב-2 בנובמבר 2003 התקיימו בחירות פרלמנטריות בגאורגיה. הבחירות הוקעו על ידי משקיפים בינלאומיים בתואנה שהיו נגועים במשוא פנים של שוורדנדזה. מיכאיל סאקשווילי טען כי ניצח בבחירות (טענה שנתמכה בסקרים בלתי תלויים). טענה זו אושרה גם על ידי הצבעה מקבילה בלתי תלויה בבחירות מקומיות של קבוצה מקומית קטנה שבוצעה על ידי האגודה הבינלאומית למען בחירות דמוקרטיות הוגנות - ISFED. סאקשווילי והאיחוד של האופוזיציה קיבלו את התוצאות כאילו היו תוצאות הבחירות הרשמיות, ודחקו בעם הגאורגי למחות כנגד ממשלת שוורדנדזה, וארגנו אי-ציות ללא אלימות, כנגד שלטונות. המפלגות הדמוקרטיות העיקריות של האופוזיציה, התאחדו בתביעה לסילוקו של שוורדנדזה וקיום בחירות חוזרות. באמצע נובמבר, החלו הפגנות אנטי-ממשלתיות מאסיביות ברחוב המרכזי של טביליסי, שדרות רוסתוולי. תוך זמן קצר, השתתפו בהפגנות כמעט כל הישובים העיקריים של גאורגיה. ארגון הצעירים קמארה ("די!"), העמיתים הגאורגים של התנועה הסרבית, אוטפור ("התנגדות!"), ומספר ארגונים שאינם ממשלתיים, כמו מכון החופש, היו פעילים בכל ההפגנות והפעילויות. ממשלת שוורדנדזה גובתה על ידי אסלן אבשידזה, מנהיג חצי-בדלני של המחוז האוטונומי אג'ריה, ששלח אלפים מתומכיו להפגנות פרו-ממשלתיות כמשקל נגדי להפגנות בטביליסי. החלפת השלטוןהפגנות האופוזיציה הגיעו לשיאן ב-22 בנובמבר, יום פתיחת עונת הדיונים בפרלמנט החדש, שנחשב לבלתי חוקי. באותו יום, תומכי האופוזיציה, שהונהגו על ידי סאקשווילי, עם ורדים בידיהם (משום כך נקראה מהפכת הוורדים) לכדו את בנין הפרלמנט, כשהם מפריעים לנאומו של הנשיא אדוארד שוורדנדזה, ומכריחים אותו לברוח עם שומרי ראשו. הוא מכריז מאוחר יותר על מצב חירום במדינה, ומתחיל להניע כוחות ושוטרים ליד מקום מושבו בטביליסי. למרות זאת, היחידה העילית של הצבא סירבה לתמוך בממשלה. בערב 23 בנובמבר (שהיה גם יום גיאורגי הקדוש), שוורדנדזה נפגש עם מנהיגי האופוזיציה סאקשווילי וז'ווניה, כדי לדון במצב. פגישה שאורגנה על ידי שר החוץ הרוסי, איגור איוונוב. לאחר הפגישה, הנשיא הודיע על פרישה. הדבר גרם לתחושת אופוריה ברחובות טביליסי. מעל ל-100,000 מפגינים חגגו את הניצחון כל אותו לילה. יושבת הראש היוצאת של הפרלמנט, נינו בורג'נדזה, מונתה לנשיאה עד לבחירות החדשות שהיו צריכות להתקיים. בית המשפט העליון של גאורגיה ביטל את תוצאות הבחירות הפרלמנטריות. ב-4 בינואר 2004 התקיימו בחירות לנשיאות גאורגיה בהן ניצח מיכאיל סאקשווילי ניצחון גדול, וב-25 בינואר הוכתר כנשיא החדש של גאורגיה. ב-28 במרץ 2004, התקיימו בחירות חדשות לפרלמנט, שהסתיימו ברוב מוחץ של תומכי סאקשווילי, התנועה הלאומית הדמוקרטית, והמיעוט שמיוצג על ידי האופוזיציה הימנית. (במקום התשיעי ברשימה נכללה היהודיה, מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה). באג'ריהבמאי 2004 התרחשה מה שמכונה "מהפכת הוורדים השנייה" בבתומי, אג'ריה. אחרי חודשים של מתיחות קיצונית בין ממשלת סאקשווילי לבין אסלן אבשידזה, הדיקטטור בפועל של המחוז האוטונומי. אלפי אג'רים נשלחו על ידי התנועה הלאומית המאוחדת וקמארה להפגין נגד מדיניותו של אבשידזה של בדלנות ומיליטריזציה. אבשידזה עשה שימוש בכוחות הביטחון ובכוחות הפרלמנט לפיזור ההפגנות שברחובות בתומי וכובולתי. הוא נכשל בדיכוי ההפגנות, שמאוחר יותר יתגברו. הגשר על נהר הצ'לוכי, שנמצא על הדרך הראשית המחברת בין אג'ריה לבין יתר גאורגיה, פוצץ ב-2 במאי 2004 בהוראת המנהיגות הגולה של אג'ריה בראשות אסלן אבשידזה, אשר קרא להחלטה להפציץ את הגשר שנמצא בנפת כובולתי "אמצעי מניעה כנגד פעולות צבאיות אפשריות של ההנהגה המרכזית הגאורגית". ב-6 במאי 2004 (שוב יום גיאורגי הקדוש), מפגינים מכל אג'ריה התקבצו בבתומי, למרות שפוזרו בכוח ביום שלפני כן. ראש ממשלת גאורגיה, זוראב ז'ווניה, ושר הפנים, גיאורגי ברמידזה, קיימו משא ומתן עם שר הפנים האג'רי ג'מאל גוגיטידזה, לנסיגת כוחותיו מהגבול האדמיניסטרטיבי על נהר הצ'לוכי, והנהיג את הכוחות המיוחדים של גאורגיה לתוך אג'ריה. אבשידזה צפה את הבלתי נמנע, התפטר עוד באותו ערב ועזב למוסקבה. הנשיא סאקשווילי ביקר בבתומי ביום שלמחרת, ופגש במפגינים האג'רים המנצחים. ראו גםקישורים חיצוניים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
