he גאורגים

גאורגים
**ქართველები**
אוכלוסייה
	כ-6,000,000
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	גאורגיה 3,956,000 (2006); טורקיה 1,500,000 (הערכה); רוסיה 198,000 (2002) (הערכה); ארצות הברית 150,000 ; ישראל 75,000–80,000 (הערכה) [דרושה הבהרה] ; אזרבייג'ן 50,000 (הערכה); איראן 50,000 (הערכה) ; אוקראינה 34,200 (2001)
שפות
	גאורגית
דת
	גאורגים אפוסטלים; מוסלמים
קבוצות אתניות קשורות
	לאזים; צ'צ'נים; אינגושים; אבחזים

הגאורגים (בגאורגית: ქართველები, בתעתיק מדויק: כַּרתבֶלֶבּי) הם אומה וקבוצה אתנית קווקזית, שמקורה בקווקז, ויושבים ברובם ברפובליקה של גאורגיה. הקבוצה האתנית הגאורגית (כישות יחידה) היא אחת הקבוצות האתניות העתיקות בעולם. הגאורגים הם דוברי שפות כרתווליות חלק מהעמים דוברי שפות איברו-קווקזיות (אנ'), ומסווגים במשפחת עמים דרום-קווקזיים מבחינה לשונית ותרבותית. לשפה הגאורגית מסורת ספרותית עשירה. ההיסטוריה הסוערת של גאורגיה לוותה במאבק לאומי מתמיד לקיומה ולשימור העצמי שלה. למרות זאת, אומה עתיקה זו הצליחה לשרוד אחרי מספר פלישות של כוחות חיצוניים במשך 4,000 שנים.

בעבר נקראו בעברית בשם גרוזינים, בתעתיק משפות מזרח אירופאיות.

מוצא

רוב ההיסטוריונים של גאורגיה, כמו גם האנתרופולוגים שלה, ארכאולוגים ובלשנים, נוטים להסכים שהגאורגים העתיקים והמודרניים אכלסו את דרום הקווקז וצפון אסיה הקטנה עוד מתקופת האבן החדשה. החוקרים התייחסו אליהם בדרך כלל כשבטים פרוטו-כרתווליים. חלק מההיסטוריונים האירופאים של המאה ה-19 (הומבולדט, קרטשמר ועוד), וכן חוקרים גאורגים (ר' גורדזיאני, סימון קאוחצ'ישווילי וזוויאד גמסחורדיה), הגיעו למסקנה כי הפרוטו-כרתוולים היו קרובים מאוד לשונית ותרבותית לאינדיגניוסים (שקדמו לעמים ההודו-אירופאים) של אירופה העתיקה, כולל האטרוסקים, הפלסגיאנים (Πελασγοί) - מיוון העתיקה ופרוטו-בסקים.

שבטים פרוטו-גאורגיים:

תובלסאים שייכים לשבטים הפרוטו-גאורגיים, נזכרים בתנ"ך כצאצאי תובל, בראשית ד' כ"ב.
מושכי (כיום מסכתי), שבטו של המלך מיטה המיוחס למלך מידאס המפורסם בעל מגע הזהב. נזכרים אף הם בתנ"ך כמשך ביחזקאל (ל"ח א'-מ"ג), היוונים כינו אותם טיבראני, שמוביל אותנו לשם איבריאנים, הידועים בעולם הקלאסי כמזרח-גאורגים.
דאיאני, במקורות אשוריים וטואחואיים ביוון, התגוררו בחלק הצפון-מזרחי של אסיה הקטנה, מחוז שהיה שייך פעם לגאורגיה. הגאורגים של היום עדיין מעדיפים לקרוא למחוז, ששייך כעת לטורקים, טאו-קלארג'תי; חלק מתושבי המקום עדיין דוברים גאורגית.

דמותו של הגאורגי

את דמותו של הגאורגי מתאר רוג'ר רוזן בספרו מ-2004, (עמוד 15) גאורגיה:

"הגאורגים הינם בין האנשים מכניסי האורחים ביותר בעולם, עם מסורת חזקה של אבירות וקודים של כבוד. הם מאמינים כי האורחים באים מאלוהים. חברות ממוקמת גבוה בסולם הערכים. היא מפורסמת באפוס הלאומי הגאורגי, עוטה עור הנמר, של שותא רוסתוולי ואשר מספק תובנה לגבי חיי היומיום, אשר בו אנשים המעדיפים להשפט, לא על ידי כספם אלא על ידי כמה חברים יש להם. הגאורגים עם גאה, נלהב ואינדיבידואליסטים עזים, עדיין קשורים מאוד אחד בשני מתוך חוש שיתוף של שייכות למשפחת הגאורגים הנעלה. הנשים מוערכות במיקום גבוה בחברה ואציליות. ייתכן כי, פסל של אם גאורגיה (כרתווליס דדה), אשר ניצב על הר מעל טביליסי, משקף את הסמליות המרבית את הדמות הלאומית של הגאורגי. בידה השמאלית היא מחזיקה קערת יין, שבה היא מקדמת את חבריה, ובידה הימנית היא מחזיקה חרב כנגד אויביה."

החלוקה הגאוגרפית של הגאורגים

סך כל האוכלוסייה של הגאורגים בעולם מוערכת בכ-6,000,000 איש. מהם:

בסביבות 4 מיליון גאורגים החיים בגאורגיה (כשהם מהווים 83% מהאוכלוסייה).
בטורקיה, גאורגים מהווים רוב באוכלוסייה של נפת ארטווין מזרחית לנהר צ'ורוחי בנפת ג'בג'ט (מצ'חלי עילית) בצפון נפת בורג'קה שבנפת ארטווין, בעמק אימרחבי בצפון נפת ג'בג'ט ונפת מורגול שבנפת ארטווין) וכפר אינדיבידואלי שבעמק צ'ורוחי בשם ליבנה (ლივანა) בסביבות המחוז ההיסטורי טאו-קלארג'תי (קלארג'תי כיום זה כפר ששמו שונה באופן רשמי ל"בֶּרֶקֶט" שבנפת ארדנוג' שבנפת ארטווין), דרומית לנפת יוסופלי ב"אמירטאו". כמו כן מתגוררים שם הפליטים (مهاجر) שנקראים צ'בנבורי במספר פרובינציות. סך כל האוכלוסייה של הגאורגים מוערכת כיותר מ-1,500,000 איש.
בסביבות 200,000 איש ברוסיה.
בין 50,000 ל-100,000 איש באיראן בעיקר בעיר המרוחקת כ-150 ק"מ מערבית לאספהאן בשם פריידוּן שאהר (فریدون‌شهر, בגאורגית: ფერეიდანი), נאג'אף אבאד, רהמאט אבאד, יאזדנשאהר ואמיר אבאד (ליד אספהאן) וסדה (جشن سده).
יותר מ-50,000 באזרבייג'ן במיוחד בנפות קאחי, בלוקני וזקטלה, אשר חלק מהמחוז ההיסטורי הגאורגי סאינגילו. נפות אלה היו חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה וחלק מגאורגיה תחת הרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז עד לשנת 1931 אשר בו הועברו לאזרבייג'ן. כיום אין לגאורגיה תביעה לחזקה על השטחים האלה.
כ-200,000 איש במדינות אחרות כמו ארצות הברית, גרמניה, הולנד, צרפת ועוד.
יותר מ-50,000 בישראל, בעיקר בערים: אשקלון אשדוד בת ים וחיפה.