|
מדרש שםמדרש שם הוא הסבר למקורו או למשמעותו של שם פרטי של אדם או של מקום. מדרשי שם בתנ"ךבתורה ניתנו מדרשי שם רבים, כהסבר לשמותיהם של גיבורי התורה. חוה - "כי היא הייתה אם כל חי" קין - "קניתי איש את ה'" שת - "כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי הרגו קין" פלג - "כי בימיו נפלגה הארץ" נח - "ויקרא שמו נח לאמר: זה ינחמו ממעשינו ומעצבון ידינו" אברהם - "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" יצחק, ראו בהמשך. יעקב - "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו - וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" "וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל - כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו". לשמו של כל אחד מבני יעקב ניתן הסבר על ידי אמו. כך, למשל, מוסבר שמו של לוי: ”עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שְׁלֹשָׁה בָנִים עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ לֵוִי”[1] לעיתים משקף מדרש השם אירוע שקרה טרם הולדתו או בראשית ימיו של בעל שם זה:
לעיתים תולה מדרש השם את אופיו של האדם בשמו:
לעיתים ניתנים לגיבורי הסיפור שמות המלמדים על אחריתם (ולכן כנראה אינם השמות שניתנו להם בעת היוולדם). בניהם של אלימלך ונעמי קרויים ”מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן”[8] - שמות המלמדים על אחריתם. אף שמו של "הבל" מרמז על אחריתו המוקדמת[9]. פרשני המקרא משתמשים לעיתים במדרש שם למטרות פרשניות. כך, למשל, הפירוש לפיו המיילדות שפרה ופועה הן יוכבד ומרים, מסביר: "שפרה - זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? שמשפרת את הולד. דבר אחר: שפרה - שפרו ורבו ישראל בימיה. פועה - זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? שהייתה פועה (ומוציאה את הולד). דבר אחר: פועה - שהייתה פועה ברוח הקודש, ואומרת: עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל"[10]. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|