he כתב הזכויות של קאליש

כתב-הזכויות של קאליש הוא כתב זכויות שהוענק ליהודי העיר קאליש שבפולין ב-10 בספטמבר 1264 על ידי הנסיך בולסלב החסיד (אנ') משושלת פיאסט. כתב-הזכויות, המכונה בפולנית "סטאטוט קאליש" ומכיל 37 סעיפים, היה במשך מאות שנים מסמך הבסיס להבטחת זכויותיהם של יהודים ברחבי פולין עד שנת 1795, שבה הסתיימה חלוקת פולין באופן סופי בין האימפריה הרוסית, פרוסיה ואוסטריה.

כתב-הזכויות של קאליש כולל הגנה נרחבת על האינטרסים של האוכלוסייה היהודית, יותר מאשר במסמכים דומים מערים אחרות באירופה, ומשום כך, יש המתייחסים אליו כאל ה"מגנה כרטה" של יהודי פולין.

הרקע להתקנת כתבי-הזכויות

החל מהמאה העשירית הכירו השליטים הפאודלים בערכן הכלכלי של הערים המתפתחות וביקשו לעודד את תהליך העיור באמצעות הזמנת מתיישבים חדשים אליהן ובמתן זכויות - פריווילגיות - לאוכלוסייתן. מסמך הזכויות של קאליש נערך במתכונת כתבי-זכויות שהעניקו מסוף המאה העשירית, שליטים מקומיים במרכז אירופה, לערים שבשליטתם על מנת להסדיר אוטונומיה פנימית מוגבלת בתחומן. כתבי-זכויות כאלה התפתחו כבר בימיו של אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, וזכו לכינוי חוקי-מגדבורג (Magdeburg laws) לאחר החלתם בעיר הגרמנית בשנת 1261. במקביל התפתחו גם כתבי-זכויות שכללו פריווילגיות ייחודיות לתושבים היהודים שנועדו להביא לשילובם בחיי הכלכלה, להבטיח את שלומם ולהגדיר את בידולם מהאוכלוסייה הנוצרית^[1]. כתב-הזכויות ליהודי קאליש מבוסס על תקנות שנוגעות ליהודים אשר הותקנו בגרמניה, הונגריה, אוסטריה^[2] והוא ככל הנראה העתק והרחבה של כתב-הזכויות שהעניק המלך אוטוקאר השני מבוהמיה בשנת 1254 ליהודי צ'כיה (בוהמיה).

התיישבות היהודים בקאליש

במהלך המאות 12–13 הלכה וגברה הגירת יהודים לפולין בעקבות הפרעות והרדיפות שחוללו מסעי הצלב בעיקר בגרמניה. ייתכן שראשוני היהודים התיישבו בקאליש כבר בשנת 1139. מטבעות עם טביעה בעברית "יוסף קאליש"^[3] המיוחסים לתקופת שלטונו של דוכס פולין מיאשקו השלישי "הזקן", בין השנים 1173–1202, מעידים על נוכחות בעלי מקצוע יהודים במטבעה בקאליש. השלטון בקאליש עבר מיד ליד תוך כדי מלחמות ירושה שהתחוללו בקרב שושלת פיאסט מסוף המאה ה-12 עד מחצית המאה ה-13. כשהשתלט בולסלב החסיד על העיר הוא החליט להעביר אותה לאתר חדש והזמין מתיישבים חדשים לאכלסה. מהלך זה הגביר ככל הנראה הגירת יהודים לקאליש והחל להתבסס בה ישוב מאורגן. ב-1264 העניק הנסיך, ביזמתו, את כתב-הזכויות אשר בניסוחו ניכרת ככל הנראה השפעת הציבור היהודי^[4].

תוכן כתב-הזכויות

37 סעיפי "סטאטוט קאליש" עוסקים בנושאי משפט, כלכלה ודת. מקנים ליהודים חופש תנועה, חופש מסחר וחופש דת.

מעמדם של היהודים מוגדר במסמך כ"משרתי האוצר/השליט" (servi camerae)‏{{en:Servi_camerae_regis}} ולמעשה חייהם ורכושם הם קניינו של הנסיך^[5]. הנסיך רשאי להטיל מיסים על היהודים אך מוטל עליו להעניק לנתיניו היהודים הגנה. לרשויות המשפט בעיר אין סמכות לשפוט את תושביהן היהודים. בדינים פליליים עומדים היהודים למשפט בפני הנסיך ובנושאים אזרחיים ידון בעניינם רוזן החצר שלו (הוויאבודה) או "שופט היהודים" הממונה לכך במיוחד (סעיף 8 במסמך^[6]). ענייני הפנים של הקהילה, בין יהודים לבין עצמם, יידונו בבית הכנסת בפני בית-דין יהודי לפי המשפט העברי. באי כוחו של השליט, רוזן החצר או "שופט היהודים", רשאים להתערב בדיוני בית הדין לבקשת אחד הצדדים (סעיף 23 במסמך^[7]). אסור לשפוט יהודים בימי חגיהם.

אם נוצרי תובע יהודי, עליו להביא גם עד יהודי לצד עדיו הנוצרים (סעיף 1 במסמך^[8]). מי שפוצע יהודי (שהוא רכושו של הנסיך) חייב בקנסות לאוצר השליט ובתשלום פיצוי ליהודי. מי שרוצח יהודי חייב בדין מוות ורכושו יוחרם. סעיף 12 מדבר על חופש תנועה ליהודים^[9].

סעיפים אחרים דנים בעונשו של מי שיפצע יהודייה, יחלל את בית העלמין היהודי, ירגום את בית הכנסת או יחלץ באלימות משכון מיהודי. 13 סעיפים - כשליש המסמך - דנים בפירוט בענייני משכונות וריבית ושני סעיפים במסחר. נושא ההלוואות נידון למשל בסעיף 26, בו נאמר כי יהודי המלווה כסף בתמורה למשכון קרקע, יוכל להפוך לבעליה של האדמה לאחר שיוכיח את טענתו באמצעות שטרות (חוזים) חתומים. במסגרת העיסוק המפורט במסמך בענייני משכונות, קיים בו איסור למשכן בגדי קודש נוצריים אצל היהודים (סעיף 5 במסמך^[10]), סעיף 26 מאפשר ליהודי להיות בעל קרקע ^[11]. מותר ליהודי לקבל סוס כמשכון רק לאור היום (סעיף 34 במסמך)^[12].

הקנצלר יאן לסקי מגיש למלך הפולני אלכסנדר את קודקס החוקים - 1506

הסעיפים המסחריים אמנם מתומצתים אך מבטיחים כי היהודים לא ישלמו מכס גבוה יותר מהנהוג בעיר, יש להם חופש תנועה והם רשאים לסחור – לקנות ולמכור ללא הגבלות. תקנות המסחר והמכס מעידות כי היהודים עסקו במסחר, שהיה חיוני להתפתחות הערים, ולא רק בענייני כספים והלוואות.

בעיף 27 נועד למנוע חטיפת ילדים על מנת לנצר אותם בכפיה (הערה|27) וכן אם מישהו או מישהי יחטוף ילד של יהודי, אנו רוצים שיהא נידון כגנב.}}.

סעיף מיוחד במסמך (סעיף 32) דן בעונשם של המעלילים עלילות דם כנגד יהודים. בשנת 1247, בעקבות עלילת הדם שהתפשטה בעיר פולדה שבגרמניה (בשנת 1235), אשרר האפיפיור אינוצנטיוס הרביעי את הבולה האפיפיורית בעניין היחס ליהודים (sicut Judaeis) וקבע שאין להאשים את היהודים ברצח לשימוש פולחני בדם אדם. הציווי האפיפיורי בא לידי ביטוי באופן נחרץ במסמך קאליש, בו נאסר בתוקף להאשים האשמות שווא את היהודים בעניין זה ונקבע עונש למעליל שקר^[13].

אשרור זכויות היהודים

מתוך המבוא למסמך ניתן להבין שכתב-הזכויות "סטאטוט קאליש" היה בתוקף לגבי כל יהודי הנסיכות בה שלט בולסלב החסיד. בראשית המאה ה-14 ביטל המלך ולאדיסלאב לוקיאטק את כל כתבי-הפריוולגיות לערים שתחת שלטונו ובהם גם כתב-הזכויות ליהודי קאליש. אך בנו, קאזימיר ה-3 "הגדול", שב ואישר את הזכויות עם עלייתו לשלטון בשנת 1334. כשניסו האצילים בימיו להגביל את זכות היהודים לעסוק באשראי שב ואישר קאזימיר הגדול את כתב-הזכויות ב־1364, והפעם החיל אותו על כל יהודי ממלכת פולין ואף כלל בו זכויות נוספות^[14]. על הנסיבות שהביאו את קאזימיר הגדול להיטיב עם היהודים שבתחום שלטונו נפוץ החל מהמאה ה-15 סיפור (שהמחקר רואה בו אגדה) על אישה יהודייה יפהפייה בשם אסתרקה שהשפיעה על המלך. אזכור ראשון של אגדה זו מופיע בכרוניקה של הבישוף הפולני יאן דלוגוש המספר כי, לבקשת פילגשו האהובה, אסתר, העניק המלך זכויות נרחבות ליהודי פולין. אישור נוסף של הפריוולגיות ליהודי קאליש ניתן בשנים 1453, 1539 ובשנת 1676 על ידי המלך יאן ה-3 סוביאסקי^[15]. העתקיו של כתב-הזכויות נשמרו ברשות קהילת קרקוב. בעת הכתרת מלך נוצר העתק נוסף שהוגש לאישורו של המלך החדש.^[^{דרוש מקור]}

גלגוליו של המסמך

המסמך המקורי של כתב-הזכויות אבד אך נוסחו נכלל בספר אוסף החוקים שערך איש הכנסייה והמדינאי הפולני יאן לסקי ואושר בסיים (הפרלמנט הפולני) ונחתם על ידי המלך אלכסנדר בשנת 1506. הספר Commune incliti regni poloniae privilegium מהווה את קודקס החוקים הכללי הראשון שפורסם בממלכה הפולנית ושמר על מעמדו החשוב עד לחלוקתה של פולין בסוף המאה ה-18. בהקדמה לספר כלולה הערה המסבירה מדוע נכלל בו כתב-הזכויות של קאליש: "...אנחנו המלך אלכסנדר, מצווים לכלול את הפריווילגיות בספר החוקים לא כדי לאשרן מחדש, אלא כאמצעי אזהרה להגנה על היהודים"^[16]. שנה לאחר אישורו בסיים הופץ הספר (המכונה גם Laski's Statute) בעותקים רבים כשהודפס, בליווי איורים, על ידי המדפיס יוהאן האלר (אנ'), מראשוני המדפיסים בפולין. העדרה של התעודה המקורית מהמאה ה-13 העלתה ביקורת בקרב היסטוריונים פולנים בקשר למהימנות הנוסח המצוי בספר. לטענת חוקרים אלה סולף נוסח כתב-הזכויות ממניעים פוליטיים במאה ה-15.

בגלגולו האחרון זכה כתב-הזכויות לגרסה עדכנית פרי יצירתו של המאייר היהודי ארתור שיק. בשנות העשרים של המאה העשרים אייר שיק סידרה בת 45 מיניאטורות בצבעי מים וגואש בנושא כתב-הזכויות. בנוסף לנוסח הלטיני כלל שיק בעבודתו גם תרגומים של הטקסט לעברית, יידיש, פולנית, אנגלית, איטלקית וספרדית. העבודה הוצגה ברחבי פולין בשנת 1929 ובשנים לאחר מכן נדדה לתצוגות בז'נבה, לונדון, טורונטו וניו-יורק. העבודה נמצאת באוסף המוזיאון היהודי בניו-יורק. בין עבודותיו האחרות של ארתור שיק ניתן למנות גם איור של מגילת העצמאות וכן סדרת בולי דואר ישראל.

קישורים חיצוניים

שלמה אנגל, שבע מאות שנה ל'פריבילגיה הקלישאית', דבר, 23 במאי 1966.
The Jews in Poland - Crash course
Thousand years of Jewish life in Poland(הקישור אינו פעיל)
קודקס החוקים הפולני משנת 1506 באתר הספרייה הלאומית הפולנית.

הערות שוליים

^ אורה לימור, אמנון רז-קרקוצקין, יוסף ציגלר, בין יהודים לנוצרים, תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 329
^ כתב הזכויות שהעניק הדוכס פרידריך ה-2 "האלים" (der Strietbare) ליהודים בחבל סטירייה (Styria)שבאוסטריה בשנת 1244.
^ ראו אצל נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 26-27.
^ נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 27
^ יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 19
^ 8)"וכן אם יהודים בינם לבין עצמם יחוללו מריבה או תיגרה על מעשה כל־שהוא, אל ייטול שופט העיר שלנו לעצמו שום דין עליהם, אלא רק אנחנו או הפאלאטינום שלנו או השופט שלו יוציא משפט. ואם הפשע הוא בנפש — רק לנו המשפט בדבר הזה.
^ 23) היהודים צריכים להישפט ליד בתי־הכנסת או במקום שיבחרו להם.
^ 1) ראשית כל אנו קובעים, כי אין לקבל על [עסק] ממון או נכסים אילו שהם, דניידי ודלא ניידי, או על מעשה פלילי הנוגע בנפש היהודי או חפצים שלו, שום עדות של נוצרי נגד יהודי, כי - אם של נוצרי ויהודי.
^ 12) יהודי שיעבור באיזה מקום במדינתנו, אל יעכב עליו שום איש, לא יכביד עליו ולא יטריח. אולם אם הוא מוביל אתו איזה סחורות או חפצים הרי הוא חייב לשלם מהם מכם בכל מקומות המכס, ובאופן שאותו יהודי לא ישלם את המכס המגיע. אלא כפי שמשלם אחד האזרחים של העיר אשר בה יושב היהודי אותה שעה.
^ 5) יהודי רשאי לקבל למשכונות, בלא כל חקירה מצדו, כל דבר שמביאים לו, יהא מה שיהא, מלבד מלבושים רטובים ומוכתמים בדם או בגדי קודש, שאין לקבלם בשום פנים.
^ 26) אם יהודי ילווה כסף על אחוזות או על שטרות של נכסים דלא ניידי, ואותו האיש אשר הדברים הם שלו יוכיח זאת, הננו קובעים, כי יש לשלול מן היהודי גם את הכסף וגם את משכון השטרות.
^ על מנת לאפשר ליהודי להוכיח כי הסוס שבבעלותו נמסר לו כמשכון בגלוי ואין מדובר בסוס גנוב.
^ ראו פירוט הסעיפים אצל נתן מיכאל גלבר,ספר קאליש, עמ' 27-29.
^ נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, עמ' 29.
^ ספר קאליש, כרך א', תל אביב: ועדי ספר קאליש, 1964, עמ' 155
^ שם, נתן מיכאל גלבר, עמ' 29.

[1] אורה לימור, אמנון רז-קרקוצקין, יוסף ציגלר, בין יהודים לנוצרים, תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 329

[2] כתב הזכויות שהעניק הדוכס פרידריך ה-2 "האלים" (der Strietbare) ליהודים בחבל סטירייה (Styria)שבאוסטריה בשנת 1244.

[3] ראו אצל נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 26-27.

[4] נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, 1964, כרך א', עמ' 27

[5] יעקב כ"ץ, בין יהודים לגויים, ירושלים: מוסד ביאליק, 1999, עמ' 19

[6] 8)"וכן אם יהודים בינם לבין עצמם יחוללו מריבה או תיגרה על מעשה כל־שהוא, אל ייטול שופט העיר שלנו לעצמו שום דין עליהם, אלא רק אנחנו או הפאלאטינום שלנו או השופט שלו יוציא משפט. ואם הפשע הוא בנפש — רק לנו המשפט בדבר הזה.

[7] 23) היהודים צריכים להישפט ליד בתי־הכנסת או במקום שיבחרו להם.

[8] 1) ראשית כל אנו קובעים, כי אין לקבל על [עסק] ממון או נכסים אילו שהם, דניידי ודלא ניידי, או על מעשה פלילי הנוגע בנפש היהודי או חפצים שלו, שום עדות של נוצרי נגד יהודי, כי - אם של נוצרי ויהודי.

[9] 12) יהודי שיעבור באיזה מקום במדינתנו, אל יעכב עליו שום איש, לא יכביד עליו ולא יטריח. אולם אם הוא מוביל אתו איזה סחורות או חפצים הרי הוא חייב לשלם מהם מכם בכל מקומות המכס, ובאופן שאותו יהודי לא ישלם את המכס המגיע. אלא כפי שמשלם אחד האזרחים של העיר אשר בה יושב היהודי אותה שעה.

[10] 5) יהודי רשאי לקבל למשכונות, בלא כל חקירה מצדו, כל דבר שמביאים לו, יהא מה שיהא, מלבד מלבושים רטובים ומוכתמים בדם או בגדי קודש, שאין לקבלם בשום פנים.

[11] 26) אם יהודי ילווה כסף על אחוזות או על שטרות של נכסים דלא ניידי, ואותו האיש אשר הדברים הם שלו יוכיח זאת, הננו קובעים, כי יש לשלול מן היהודי גם את הכסף וגם את משכון השטרות.

[12] על מנת לאפשר ליהודי להוכיח כי הסוס שבבעלותו נמסר לו כמשכון בגלוי ואין מדובר בסוס גנוב.

[13] ראו פירוט הסעיפים אצל נתן מיכאל גלבר,ספר קאליש, עמ' 27-29.

[14] נתן מיכאל גלבר, ספר קאליש, עמ' 29.

[15] ספר קאליש, כרך א', תל אביב: ועדי ספר קאליש, 1964, עמ' 155

[16] שם, נתן מיכאל גלבר, עמ' 29.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]