כילפריך השני

כילפריך השני
Chilperikus

לידה	670
פטירה	13 בפברואר 721 (בגיל 51 בערך) נואיון, צרפת
מקום קבורה	נואיון
מלך הפרנקים 719–721 (כשנתיים) → כלותאר הרביעי תיאודריך הרביעי ← מלך הפרנקים נויסטריה 715–719 (כ־4 שנים) → דגוברט השלישי

כילפריך השני (Chilperic II, בלטינית: Chilperikus;‏ 672 בערך – 13 בפברואר 721) היה מלך הפרנקים משנת 715 ועד מותו.

כילפריך השני היה בנו של כילדריך השני ושל אשתו ובת דודו, ביליכילד (אנ'), שניהם נרצחו, יחד עם בנם הבכור דגוברט, בשנת 675. כילפריך הפעוט הוברח למנזר כדי להגן על חייו מפני הסכסוכים ההרסניים של משפחתו. שם הוא גדל כדניאל עד מותו של דגוברט השלישי בשנת 715, אז נלקח מהמנזר, בגיל 43, והוכתר למלך.

נראה שהוא היה אמור להיות רק כלי בידיו של רגנפריד (אנ'), המאיורדומוס של נויסטריה, שהוכרז בשנת 714 כנגד תאודואלד, היורש המיועד של פפין האמצעי, המאיורדומוס של אוסטרזיה. כילפריך היה האיש שלו: גם לוחם וגם מנהיג, תמיד בחזית בקרב בראש כוחותיו. בשנת 716, הוא ורגנפריד הובילו יחד צבא לתוך אוסטרזיה, ולאחר מכן נלחמו נגד פלקטרודיס, בשם נכדה תאודואלד, וקרל מרטל, בנו של פפין. הנויסטרים התחברו לכוח פולש נוסף בפיקודו של רדבוד, מלך הפריזים (אנ'), ופגשו את קרל בקרב ליד קלן, שהייתה אז בידי פלקטרודיס. כילפריך ניצח וקרל ברח להרי אייפל. לאחר מכן פנו המלך והמאיורדומוס שלו לצור על יריבם האחר בעיר. פלקטרודיס הכירה בכילפריך כמלך, מסרה את האוצר האוסטרזי וזנחה את תביעת נכדה למשרת המאיורדומוס.

בשלב זה, האירועים קיבלו תפנית נגד כילפריך. בזמן שהוא ורגנפריד הובילו את חייליהם המנצחים בחזרה לנויסטריה, קרל ארב להם ליד מלמדי (אנ') ובקרב אמבלב (אנ') קרל הניס אותם והם נמלטו. לאחר מכן, קרל מרטל נותר למעשה בלתי מנוצח ורצונו החזק של כילפריך הוכנע בשורה של מסעות מלחמה שהתנהלו בשטח נויסטריה.

בשנת 717 חזר קרל לנויסטריה עם צבא ואישר את עליונותו עם ניצחון בקרב וינסי (אנ'), ליד קמברה. הוא רדף אחרי המלך והמאיורדומוס הנמלטים לפריז לפני שחזר להתמודד עם פלקטרודיס וקלן. לאחר שהצליח שם, הכריז קרל מרטל מיד על כלותאר הרביעי כמלך אוסטרזיה כנגד כילפריך. בשנת 718, כילפריך, בתגובה, התחבר עם אודו הגדול (אנ'), דוכס אקוויטניה (אנ'), שהפך את עצמו לעצמאי במהלך המאבקים בשנת 715, אך הוא הובס שוב על ידי קרל, בסואסון בשנת 718. המלך כילפריך השני ברח עם בעל בריתו הדוכסי אודו לארץ שמדרום לנהר לואר והמאיורדומוס שלו רגנפריד ברח לאנז'ר. עד מהרה נפטר כלותאר הרביעי באופן חשוד בשנת 718. לאחר מכן מסר הדוכס אודו את כילפריך השני לקרל מרטל, ובתמורה לכך שקרל יכיר במלכותו של כילפריך על כל הפרנקים, המלך מסר את כוחו הפוליטי לקרל, בו הכיר כמאיורדומוס של כל הממלכות (בשנת 718).

בשנת 719, הוכתר כילפריך השני רשמית כמלך כל הפרנקים, אך הוא שרד שנה בלבד ויורשיו היו "מלכים עצלים" בלבד. הוא נפטר באטיגני (אנ') ונקבר בנויון (אנ'). ייתכן שכילפריך השני היה אביו של כילדריך השלישי, אולם אין זה ודאי.

מדיה וקבצים בנושא כילפריך השני בוויקישיתוף