|
סיגברט השלישי
סיגברט השלישי (Sigebert III או סיגיברט, Sigibert; בערך 630 – 1 בפברואר 656[1]) היה המלך המרובינגי של אוסטרזיה משנת 634[2][1] ועד מותו. הוא תואר בתור "המלך העצל" המרובינגי הראשון – "מלך עושה כלום", כשלמעשה המאיורדומוס (הממונה על הארמון) שולט בממלכה לאורך כל תקופת שלטונו.[1] עם זאת, הוא חי חיים נוצריים אדוקים ומאוחר יותר הוכרז כקדוש, ונזכר כסיגברט הקדוש מאוסטרזיה בכנסייה הרומית-קתולית ובכנסייה האורתודוקסית המזרחית. חייו  סיגברט נולד בשנת 630 כבנם הבכור של דגוברט הראשון, מלך הפרנקים, ושל פילגשו רגנטרוד (Ragnetrude). דגוברט השלים עם אמנדוס, שגורש בעבר בגלל ביקורת על מידותיו המגונות של המלך, וביקש ממנו להטביל את בנו. הטקס נערך באורליאן וכריברט השני, אחיו למחצה של דגוברט ומלך אקוויטניה, היה הסנדק.[3] דגוברט הפקיד את חינוכו של סיגברט בידיו של פפין מלנדן,[3] שהיה המאיורדומוס באוסטרזיה תחת אביו של דגוברט, המלך כלותאר השני, עד שנת 629. פפין לקח את סיגברט הצעיר ועבר איתו לשטחי שלטונו באקוויטניה, שם שהו בשלוש השנים הבאות.[3] בשנת 633, מרד של האצילים אילץ את דגוברט להכתיר בשנת 634[1] את סיגברט בן השלוש למלך אוסטרזיה, בדומה לאופן שבו אביו כלותאר השני הכתיר אותו למלך אוסטרזיה בשנת 623. עם זאת, הוא סירב לתת את הכוח השלטוני לפפין על ידי מינויו למאיורדומוס עבור המלך-הילד. במקום זאת הוא העמיד את סיגברט תחת פיקוחם של אדלגיסל (אנ') כמאיורדומוס ושל הבישוף של קלן (אנ') קוניברט (אנ') כעוצר,[1] תוך שהוא מחזיק את פפין בנויסטריה כבן ערובה. בשנת 634 נולד בנו השני של דגוברט, כלוביס השני,[3] והמלך אילץ את האצילים לקבל אותו כמלך הבא של נויסטריה ובורגונדיה, ובכך יצר חלוקה חדשה של האימפריה. עם מותו של דגוברט בשנת 639, הפכו שתי הממלכות הפרנקיות שוב לעצמאיות תחת סיגברט השלישי וכלוביס השני. שתי הממלכות היו תחת שלטונם של מלכים-ילדים (סיגברט היה בערך בן 11 וכלוביס בן 5) ונשלטו על ידי עוצריהם. זה היה תחת שלטונו של סיגברט שהמאיורדומוס החל למלא את התפקיד החשוב ביותר בחיים הפוליטיים של אוסטרזיה, והוא תואר כ"מלך העצל" הראשון – מלך עושה כלום – של השושלת המרובינגית. פפין החליף את אדלגיסל כמאיורדומוס של אוסטרזיה בשנת 639 אך מת בשנת 640, והוחלף על ידי בנו גרימואלד. בשנת 640 מרדה דוכסות תורינגיה נגד אוסטרזיה במלחמה היחידה בתקופת שלטונו של סיגברט. גרימואלד הרשה למלך הצעיר לעמוד בראש הצבא בניסיון לדכא את המרד, אך הוא הובס על ידי רדולף (אנ'), דוכס תורינגיה. הכרוניקה של פרדגריוס מציינת שהתבוסה הותירה את סיגברט בוכה באוכף שלו. למרות שהיה חסר השפעה כמלך, סיגברט הפך לבוגר אדוק תחת פיקוחם של פפין ומאוחר יותר של קוניברט וחי חיי חסידות נוצרית. הוא השתמש בעושרו כדי להקים מנזרים רבים, בתי חולים וכנסיות, כולל מנזר סטבלוט-מלמדי (אנ').[3] סיגברט השלישי מת מסיבות טבעיות ב-1 בפברואר 656 בגיל 25. הוא נקבר במנזר סנט מרטין ליד מץ שהוא עצמו ייסד. בשנת 1063 הוצאה גופתו מהקבר והועברה למבנה בצד המזבח. המנזר נהרס בשנת 1552 ושרידי הקדושים הועברו לקתדרלת ננסי (אנ').[3] סיגברט השלישי נערץ כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית כשיום חגו ב-1 בפברואר. הוא הקדוש המגן של ננסי. נישואין וירושההמאיורדומוס גרימואלד הצליח לשכנע את סיגברט הצעיר, שלא היו לו אז ילדים, לאמץ כיורשו את בנו של גרימואלד, כילדברט (המאומץ). אולם המלך התחתן עם כימנכילד מבורגונדיה (אנ') והוליד בן משלו, המלך לעתיד דגוברט השני. הייתה לו גם בת, ביליכילד (אנ'), המלכה לעתיד של נוסטריה ובורגונדיה. בשנת 656, לאחר מותו של סיגברט, ניסה גרימואלד לתפוס את כס המלכות של אוסטרזיה ודאג לגלח את ראשו (טונזורה (אנ')) של דגוברט הצעיר (שהיה אז בן 7) ולשלוח אותו למנזר באירלנד. בנו של גרימואלד, כילדברט, הוכרז כמלך אוסטרזיה באותה השנה,[4] אך שלטונו היה קצר מועד שכן הוא הודח לאחר שבעה חודשים בשנת 657 והוא ואביו נהרגו במרד. אוסטרזיה עברה לאחר מכן לשלטונם של בני אחיו של סיגברט, כלוביס השני, לתקופה מסוימת. כלותאר השלישי, בנו הבכור של כלוביס, הפך למלך אוסטרזיה בשנת 657. בשנת 658 הוא הפך גם למלך נויסטריה ובורגונדיה עם מות אביו, ובכך איחד את הממלכות הפרנקיות באופן זמני תחת שלטון אחד. אולם כמה שנים מאוחר יותר, האצולה האוסטרזית שוב לחצה בהצלחה להפרדת הממלכות. כתוצאה מכך, כילדריך השני, אחיו הצעיר של כלותאר, הפך למלך אוסטרזיה משנת 662 ועד מותו ב-675. האצילים העלו על כס המלוכה את כלוביס השלישי, שלא ידוע עליו הרבה, אך שלטונו היה קצר. בשנת 676 הוחזר דגוברט השני מאירלנד ותפס את כס המלכות של אביו לאחר כ-20 שנות גלות. קישורים חיצונייםהערות שוליים
|
|||||||||||||
