יוסף וקיל
יוסף וֵקִיל הוא שוטר ולוחם מג"ב ישראלי, אשר בעת מלחמת ההתשה הפך לשני והאחרון שקיבל את עיטור הגבורה של משטרת ישראל. ביוגרפיהוקיל היה סמל שני ומפקד כיתה במשמר הגבול בעת מלחמת ההתשה, והיה שייך לגדוד שהופקד על שמירתם של יישובי עמק בית שאן, בסמוך לגבול עם ירדן. כחודש לפני התקרית שהעניקה לו את עיטור הגבורה, נפצע וקיל בלשונו מנתזים של כדור שנורה ממקלעון אל תוך הנגמ"ש שעליו פיקד. ב-29 באפריל 1969, שימש וקיל כמפקד נגמ"ש סיור בגבול ירדן, מזרחית לקיבוץ מעוז חיים. באותו יום יצאו לסיור שגרתי על הגבול כוח רגלי, בו נכלל חברו של וקיל, חיים ספקטור, ואותו ליוו נגמ"ש מג"ב בפיקודו של וקיל וזחל"ם צה"לי. וקיל וספקטור היו חברים ותיקים, והוריו של ספקטור אף לא ידעו שהוא משרת בקרבי, לאחר שווקיל שכנע אותו להצטרף אליו ולעזוב את בסיס ההדרכה. בעת שהיה הזחל"ם עם חלקו האחורי לעבר הגבול, נכנס הכוח למארב ירדני והזחל"ם נפגע מבזוקה והחל לבעור. וקיל העמיד את הנגמ"ש כך שיגן על הזחל"ם מפגיעות נוספות, ומיהר לפתוח את דלת הזחל"ם כדי לחלץ את יושביו. כאשר פתח את הדלת, הבחין וקיל כי התחמושת שבזחל"ם מתחילה לבעור. הוא החל לחלץ את יושביו ולהעבירם אל הנגמ"ש שלו, וניסה לכבות את הלהבות תוך שהוא סופג אש ירדנית כבדה. לאחר שסיים לחלץ את הלכודים, עלה וקיל על הזחל"ם והשתמש במקלע שהיה על גביו כדי להרחיק את האויבים ולאפשר לאנשי הכוח הרגלי להיחלץ מהמקום בו התחפרו ולעבור למקום בטוח. לאחר שכל הכוח הרגלי חולץ, נותר במסתור רק חיים ספקטור, ואז ירו לעברו הירדנים בזוקה והוא נפצע. וקיל, חברו, נטל את נשקו האישי ורץ לעברו. הוא הגיע אליו, למרות שהיה במרחק מטרים ספורים מהגבול, חבש אותו וארגן את כוח הסיור להשיב מכת אש לאויבים עד שהגיע זחל"ם חילוץ נוסף ופינה את השניים למקום בטוח. בדצמבר 1974 העניק לו שר המשטרה שלמה הלל את עיטור הגבורה של משטרת ישראל, בו נכתב:
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|