|
יאן ז'יז'קה
יאן ז'יז'קה מטרוצנוב וקאליך (צ'כית: Jan Žižka z Trocnova a Kalicha ; 1360? – 11 באוקטובר 1424) היה מצביא בוהמי, החשוב והמצליח מבין מנהיגי ההוסיטים במלחמתם בקיסרות הרומית הקדושה. ביוגרפיהראשית חייו מעט מאוד ידוע על שנותיו המוקדמות של ז'יז'קה. הוא נולד לרז'הורז' ז'יז'קה, בן-אצולה זוטר ועני, ולאשתו יוהאנה, בכפר טרוצנוב בסמוך לצ'סקה בודייוביצה. מבדיקת שלד שנמצא ב-1910 ונקבע בסבירות גבוהה כי הוא שרידיו, עלה כי מלאו לו בין 60 ל-65 שנה בעת מותו ב-1424; כמו כן, הוא מוזכר ברשומות לראשונה ב-3 באפריל 1378 כעד לצוואה, ומכאן שהיה עליו להיות בן 18 – גיל הבגרות החוקית – באותו תאריך. לפיכך, מעריכים היסטוריונים כי נולד בערך ב-1360. בנוסף, ידוע כי היה שתום-עין, ובדיקת השלד העלתה כי איבד את עינו השמאלית בגיל העשרה המוקדם. ב-1378 נשא אישה בשם קתרינה. ידוע כי הייתה להם בת אחת, אם כי שמה לא צוין בתיעוד. הוא נכנס לחובות ואיבד את כל רכושו ואדמותיו. ב-1380 נכנס לשירותו של ואצלב, מלך בוהמיה ושליט הקיסרות הרומית הקדושה, כצייד בטירת אורליק. דבר לא ידוע על מעלליו של ז'יז'קה בעשרים וחמש השנים הבאות. ב-1406 הוא הצטרף לכנופיה שהונהגה בידי איש בשם מאטיי; באותה עת, רבים מאצילי בוהמיה התנגדו לוואצלב ומרדו בו. תומכיו של המלך לחמו נגדם גם באמצעות הקמת קבוצות כאלו. אנשיו של מאטיי ערכו פשיטות בנחלותיו של יינדרז'יך השלישי מרוז'מברקה (גר') (או היינריך פון רוזנברג, בגרסה הגרמנית של שמו), גדול בעלי-האדמות בדרום בוהמיה ואויבו המר של ואצלב. ב-1408 הוכרז ז'יז'קה כפורע-חוק וכאויב בידי רוז'מברקה ובידי רשויות העיר צ'סקי קרומלוב. ב-1409 נתפסו מרבית חברי כנופיית מאטיי והוצאו להורג. ז'יז'קה נמלט ולבסוף דאג המלך לארגן פיוס בינו לבין נכבדי קרומלוב. ב-27 ביולי 1409 הוענקה לו חנינה מלכותית. אז הצטרף ז'יז'קה לצבאו של יאן סוקול מלאמברק. הלה הקים חיל-שכירים בוהמי ומוראבי עבור ולדיסלב השני יגיילו, דוכס ליטא ומלך פולין, שנלחם כנגד המסדר הטבטוני. ב-15 ביולי 1410 השתתף ז'יז'קה בקרב גרונוולד. עם ההוסיטים ב-1414 לכל המאוחר הוא שב לפראג, שם מתועד כי רכש בית באותה שנה. כמו כן, נכתב ברשומות כי אציל זוטר בשם "יאן שתום-העין" שהה אז בחצר המלכותית. באותה תקופה נחשף ז'יז'קה להטפותיו של המתקן יאן הוס, כומר שקרא לשינוי דרכה של הכנסייה הקתולית. הוא הפך להוסיטי נלהב, ונטה לזרם הקיצוני שייקרא לימים טבוריטים (אנ'), על שם מעוזם בעיר טאבור (צ'כית: Tábor, על שם הר תבור, מקום ההשתנות של ישו). מ-1415, לאחר העלאתו של הוס על המוקד, הלך וגבר המתח בין הקתולים להוסיטים; האחרונים, שקראו בין השאר לכך שגם הקהל בסעודת האדון ישתה מגביע יין הקודש ולא רק הכומר, בחרו את הגביע לסמלם והציבו אותו על דגלם. ב-30 ביולי 1419 היה ז'יז'קה אחד ממנהיגי ההוסיטים שהשתתפו בהשלכה הראשונה מן החלון בפראג; לאחר שראש העיר סירב לשחרר אסירים חברי התנועה ולעג לנציגיה, השליך אותו המון הוסיטי זועם מחלון הלשכה אל מותו. גל של מהומות פרץ בארץ, ורפורמיסטים קיצונים שרפו מנזרים, השחיתו איקונות ופגעו בסמלים קתוליים אחרים. המלך ואצלב חשוך-הילדים מת באוגוסט, ואחיו זיגמונד היה יורשו המיועד. המתונים מבין ההוסיטים, האוטרקוויסטים (אנ'), חששו ממלחמה ומהקיצונים במחנם וכוננו הסכם פשרה עם הקתולים ב-16 באוקטובר. בתגובה, הנהיג ז'יז'קה צבא טבוריטי שכבש את מצודת וישהראד ב-25 בחודש. ב-13 בנובמבר חתמו פרנסי פראג על עוד הסכם פשרה ואילצו אותו לעזוב את המבצר. הוא יצא בראש אנשיו למעוז הטבוריטי בפלזן. בדצמבר הגיע זיגמונד לבוהמיה, וכינס דיאט בברנו בחג המולד, בו נשבעו לו האצילים אמונים. הוא דרש להבטיח הגנה לקתולים. באותה עת, החלו אלה לרדוף את כל זרמי ההוסיטים; האחרונים נמלטו באלפיהם לבסיסי התמיכה שלהם בערי השדה. לוחמה של ממש החלה להתפתח בין שני הצדדים בעימות הדתי. בעודו בפלזן, ניהל ז'יז'קה פשיטות נגד נחלות האצילים הקתוליים הסמוכות. בסוף דצמבר, סמוך לעיירה נקמירז', הותקף כוחו הקטן בידי 2,000 פרשים בפיקוד האציל בוהוסלאב משוואמברק. לז'יז'קה היו 300 רגלים בלבד. אז הפעיל ההוסיטי לראשונה את האמצעי הטקטי החשוב ביותר שפיתח, והציב את קרונות המסע שלו במרובע סגור. אנשיו התבצרו ביניהם עם מספר תותחים קלים. השימוש בחומת קרונות ובארטילריית שדה – ז'יז'קה היה מחלוצי הרעיון, שכן עד אז שימשו תותחים כמעט רק במצורים – הפך את מתקפות הפרשים לחסרות תועלת. שוואמברק סבל אבדות כבדות ונסוג. טקטיקות אלה, בצירוף היכרות טובה עם תנאי השטח בשדות הקרב ושימוש תדיר בפשיטות פתע ובלוחמת לילה, הפכו את ז'יז'קה למצביא המצליח ביותר של ההוסיטים. הוא הביס כוחות גדולים בהרבה משלו שוב ושוב. מסע הצלב הראשוןלאחר תבוסת שוואמברק שיגר המלך צבא גדול כנגד הטבוריטים בפלזן. לבסוף, אחרי כמה חודשים של התנגשויות ללא הכרעה, נחתמה שביתת-נשק והותר להם לעזוב את העיר ולצאת לטאבור ב-23 במרץ 1420. הקתולים הפרו מיד את ההסכם, ותקפו את השיירה ב-25 במרץ. ז'יז'קה נסוג לקרבת סודומיירז' והציב מערך קרונות. האויב, שנהנה מיחסי כוחות דומים לאלה שהיו בנקמירז', ספג שוב תבוסה מכרעת. לקראת ראשית אפריל הגיעו הנוסעים לטאבור, שם התכנסו חברי הזרם מכל רחבי בוהמיה. הטבוריטים בחרו ארבעה הטמנים, או מפקדים, וחילקו את צבאם ביניהם; אחד מהם היה ז'יז'קה. כבר ב-5 באפריל הוא ערך פשיטת לילה על מלאדה ווז'יצה, בה חנה כח קתולי שקרב לטאבור, גרם אבדות כבדות ולקח שלל רב. בינתיים, בראשית מרץ, שכנע זיגמונד את האפיפיור מרטינוס החמישי להכריז על מסע צלב נגד הכופרים ההוסיטים. זיגמונד כינס צבא אדיר, שמנה בין חמישים למאה אלף איש לפי הערכות מודרניות, ויצא למחות את התנועה. כוחותיו נכנסו לבוהמיה גופא ב-3 במאי 1420. פרנסיה האוטרקוויסטים של פראג החליטו שאין ביכולתם לעמוד במערכה לבדם ופנו לטאבור לעזרה. ב-17 במאי יצאו ז'יז'קה וההטמן מיקולאש מהוס אל הבירה בראש צבאם, שמנה 9,000 איש. הדרכים אליה הלכו ונחסמו בידי הקתולים; בלילה בין ה-19 ל-20 בחודש תקפו שני ההטמנים צבא מלוכני בן 11,000 חיילים בסמוך לפורז'יצי, הביסו אותו ופתחו את הדרך. הם הגיעו לפראג ב-20 לחודש. ב-27 בו הודחו פרנסי העיר המתונים, וכל הקתולים אולצו להסכים לעיקרי האמונה ההוסיטית או לצאת לגלות. ב-12 ביולי, לאחר מספר קרבות, ביססו הצלבנים את שליטתם באזורים סביב העיר והחל המצור על הפראג. למחרת, תקף כח גדול את גבעת ויטקוב, שחלשה על אגפה המזרחי של הבירה. ז'יז'קה ביצר את הגבעה קודם לכן. על אף העדיפות המספרית האדירה של הצלבנים – בני הזמן דיווחו כי הם מנו 30,000, מול כ-100 מגינים – תנאי הקרקע הקשים מנעו מהם לנצל אותה. ב-14 בחודש תקף אותם ז'יז'קה מאגפם עם כל צבאו. השימוש המושכל בתותחים ניידים וההפתעה גרמו למהומה רבתי בצד הקתולי, והחלה נסיגה חפוזה. מאות אבירים טבעו בנהר הולטאבה. אל מול אובדן הסיכויים להרעיב את פראג, נסוג זיגמונד לקוטנה הורה ונערך למלחמה ממושכת. הקרב בגבעת ויטקוב היה הניצחון הגדול ביותר שנחלו ההוסיטים בכל מלחמותיהם בקיסר. ב-22 באוגוסט 1420 עזב ז'יז'קה את הבירה ויצא לפשוט על אחוזות בית רוז'מברקה בדרום הארץ. ב-12 באוקטובר, בקרב בפנסקוהו בורו, הוא השמיד את הצבא הקתולי באזור בפיקודו של אולדרז'יך השני מרוז'מברקה. הלה נאלץ לחתום על הסכם שביתת-נשק ב-18 בנובמבר. צבאו של ז'יז'קה הרס סממנים קתוליים והעלה על המוקד כמרים נאמנים לרומא בכל מקום אותו כבש. מסע הצלב השני לאחר מסע כיבושים נוסף, החל ז'יז'קה ב-14 בפברואר 1421 במצור על פלזן, שהסתיים ללא הכרעה כעבור חודש. ב-16 במרץ, יום ראשון של הדקלים, הוא כבש את העיר כומוטוב וטבח 2,400 מתושביה. ב-1 באפריל כבש את ברון, בה שרף ארבעים כמרים בכיכר העיר. בסוף אפריל יצא למסע במוראביה, וכבש חמש עיירות בה עד לאמצע מאי. מספר ימים לאחר מכן פשט על ליטומיירז'יצה. בסמוך לעיר הייתה גבעה ועליה שרידי מצודה ישנה של המסדר הטבטוני. ז'יז'קה קרא לה קאליך ("גביע"), והורה לבנות במקום טירה לשימושו. הוא הכריז כי מעתה הוא "יאן ז'יז'קה מטרוצנוב וקאליך". בניית קאליך הסתיימה ב-1423. בראשית יוני, בעת המצור על טירת ראבי, פגע חץ בעינו הבריאה והוא התעוור כליל. עם זאת, הוא לא חדל מלשמש כמצביא. ב-23 באוגוסט 1421 הכריז האפיפיור על מסע צלב בוהמי שני. לא מצוין כי ז'יז'קה השתתף בקרבות הראשונים; הרשומות מוסרות כי פנה דווקא להילחם בכת הרפורמיסטית של האדמיטים, שדגלה בשוויון כלכלי ובחופש מיני ותקפה קתולים והוסיטים גם יחד. ב-14 באוקטובר הוא הטיל מצור על מעוזם המבוצר באי בנהר הנז'ארקה (אנ'). לאחר שבוע של לחימה קשה, נכנעו הניצולים המעטים ונשרפו חיים על ידו. ב-1 בדצמבר הוא הגיע לפראג ונטל את הפיקוד על המערכה נגד זיגמונד. בשלב זה הוא כבר ערך שינויים נוספים בצבא ההוסיטי, וצייד רבים מחייליו בנשק אבק-שרפה אישי, כגון תותחים נישאים ואקדחים. שני הצדדים - כ-18,000 הוסיטים ו-50,000 קתולים - התנגשו סמוך לקוטנה הורה ב-21 בדצמבר; זיגמונד הצליח לכתר את ז'יז'קה וזה הורה לאנשיו ליצור טור של קרונות ולפלס נתיב נסיגה. תוך שהם מפעילים את כל קניהם, הבקיעו ההוסיטים את המערך הקתולי ונסוגו. זיגמונד לא ניהל מרדף. ז'יז'קה התארגן מחדש ואסף תגבורות, ותקף שוב ב-6 בינואר 1422. הצלבנים לא היו מוכנים, ויחידותיהם היו פרושות על פני שטח נרחב. זיגמונד הורה על נסיגה, וכוחותיו ספגו תבוסה מכרעת. מסע הצלב השני נחל כישלון חרוץ. רק ב-1427 ניסה האפיפיור שוב לחסל את הכופרים הבוהמים. לאחר מכן היה ז'יז'קה בין מנהיגי ההוסיטים שתמכו בהמלכתו של זיגימנטס קוריבוט (אנ') מליטא כמלך בוהמיה כמשקל-נגד לתביעתו של זיגמונד. באביב 1422 הוא שוב ניהל מלחמה מוצלחת עם בית רוז'מברקה. המלחמה באוטרקוויסטים ומוות בסוף 1422 ובראשית 1423, בהיעדר אויב חיצוני, צפו המתחים הפנימיים בין הפלגים ההוסיטיים השונים. ז'יז'קה נקלע למחלוקת עם הבישוף הטבוריטי מיקולאש, שראה בו אדם קנאי מדי. הוא עזב את טאבור ונסע למזרח בוהמיה, שם חבר לזרם האורביטי (על שם הר חורב) בהנהגת איש הדת אמברוז' מהראדץ. האיחוד החדש, שנקרא בתחילה 'איחוד טאבור זוטא' כדי להבדילו מהסיעה הטבוריטית העיקרית, הוכרז ב-8 במרץ 1423. רבים מחייליו הלכו בעקבותיו. הם שימשו בסיס לצבא חדש, עמו יצא ז'יז'קה להמשיך בחיסול הכיסים הקתוליים בבוהמיה. בסוף אפריל ריסק ז'יז'קה את כוחותיו של צ'נק מוארטנברג, הוסיטי לשעבר שנעשה לתומך בזיגמונד. האוטרקוויסטים השמרנים בפראג חששו מהתעצמות הזרמים הקיצוניים ומקנאותו של ז'יז'קה. ב-4 באוגוסט, לראשונה בתולדות תנועתם, התנגשו שני פלגים הוסיטיים שונים בשדה הקרב, סמוך לסטראכוב דבור. ז'יז'קה הביס את האוטרקוויסטים, בפיקוד בעל-בריתו לשעבר דיביש ממילטינקה. בתגובה, כרתו הללו הסכם פשרה עם הקתולים בבוהמיה ב-16 באוקטובר. הברית החדשה כוונה נגד ז'יז'קה. לאחר מספר קרבות, הנחיל להם המצביא העיוור מפלה ניצחת במאלשוב ב-7 ביוני 1424. ז'יז'קה עמד לעלות על פראג, אך משלחת של תאולוגים הוסיטיים בראשות יאן מרוקיצאני הצליחה לשכנע אותו לחדול ממסע המלחמה ולפנות כנגד הקתולים במוראביה תחת זאת. הכוחות ההוסיטיים המאוחדים יצאו לקרב כעבור זמן קצר. בעת שצר על העיר פרז'יביסלאב לקה ז'יז'קה במחלת הדבר שגרמה למותו ב-11 באוקטובר[1]. מקום פטירתו נקרא היום "שדה ז'יז'קה". לפי פיוס השני, שחיבר היסטוריה של בוהמיה, המצביא הגוסס הורה לאנשיו לפשוט את העור מגווייתו ולהכין ממנו יריעה לתוף מלחמה. הגוף הצבאי שעמד בראשו שינה את שמו ל"איחוד היתומים" לאחר מותו. אנדרטאות לז'יז'קה פרושות בכל רחבי הרפובליקה הצ'כית. קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||||||||||||
