טומי אונגרר
Tomi Ungerer |
|
לידה |
28 בנובמבר 1931
שטרסבורג, צרפת  |
|---|
|
פטירה |
9 בפברואר 2019 (בגיל 87)
קורק, אירלנד |
|---|
|
מדינה |
צרפת, אירלנד |
|---|
|
מקום קבורה |
Cimetière Saint-Gall de Strasbourg |
|---|
|
מקום לימודים |
בית ספר גבוה לאומנות דקורטיבית של שטרסבורג |
|---|
|
שפות היצירה |
צרפתית, גרמנית, אנגלית, אלזסית |
|---|
|
סוגה |
ספרות ילדים, ספרות ארוטית |
|---|
|
יצירות בולטות |
סטנלי השטוח |
|---|
|
מספר צאצאים |
4 |
|---|
|
פרסים והוקרה |
- אביר בלגיון הכבוד (1990)
- בייגל הזהב (1980)
- Kiddo Leespluim (2004)
- חרט הכסף (1975)
- Markgräfler Gutedelpreis (2015)
- פרס אקארט ויציקמן (2009)
- פרס האקדמיה של ברלין (2008)
- צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1993)
- פרס אנדרסן למאיירים (1998)
- מסדר ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2002)
- מפקד במסדר ההצטיינות הלאומי (14 בנובמבר 2013)
- מפקד בלגיון הכבוד (1 בינואר 2018)
- קצין בלגיון הכבוד (2001)
- מסדר ההצטיינות של חבל הסאר (27 בפברואר 2008)
- מפקד מסדר האמנויות והספרות (1984)
- אביר במסדר הדקל האקדמי
- צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
- פרס א. א. פלאוון
- בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
|
|---|
|
www.tomiungerer.com |
  |
ז'אן-תוֹמָא "טומי" אוּנגֶרֶר (בצרפתית: Jean-Thomas "Tomi" Ungerer; 28 בנובמבר 1931 – 9 בפברואר 2019) היה סופר ילדים ומאייר צרפתי, שנודע גם כקריקטוריסט פוליטי וארוטי.
ביוגרפיה
אונגרר נולד בשטרסבורג שבאלזס. אביו, תאודור, שהיה אמן, מהנדס ובונה שעונים, מת בהיותו ילד, בשנת 1936. לאחר פטירת האב עברה המשפחה לעיר קולמר שבאלזס. בשנת 1940 נכבשה אלזס על ידי הצבא הנאצי וסופחה לגרמניה. הגרמנים השליטו באזור את תרבותם, ובבית הספר נאלץ אונגרר לדבר גרמנית. לאחר שחרור חבל אלזס ב-1945 שב בית הספר לדבר צרפתית. חוויות אלו השפיעו על אונגרר, ומוטיבים של רב-תרבותיות ואינדיבידואליזם הפכו למאפיין של ספריו.
לאחר כישלונו בבחינות הבגרות בשנת 1950 נדד אונגרר ללפלנד, ולאחר מכן הצטרף לצבא צרפת באלג'יריה, אך שוחרר לאחר שלקה בבריאותו. בשנת 1953 שב לשטרסבורג וניסה להשתלב בבית הספר לאמנות שם, אך בעיות משמעת הביאו שוב להרחקתו. במשך מספר שנים נדד ברחבי אירופה, ובשנת 1956 הגיע לניו יורק.
כאמן צעיר הושפע אונגרר מאוד מהאיורים במגזין ה"ניו יורקר" ובמיוחד מעבודתו של סול סטיינברג. מיד עם הגיעו לניו יורק זכה להצלחה. בשנת 1957 פרסם את ספר הילדים הראשון שלו, "The Mellops Go Flying". הוא שימש כמאייר עבור מגזינים מובילים כ"ניו יורק טיימס", "אסקווייר", "לייף", "הרפרס בזאר" ו"וילג' ווייס", וכן אייר מסעות פרסום של חברות מובילות. בד בבד החל בפרסום קריקטורות וכרוזים הנוקטים בעמדה פוליטית שמאלית רדיקלית ומתנגדים למלחמת וייטנאם.
ב-1970 עבר לקנדה וחי בחווה מבודדת בנובה סקוטיה. ב-1975 עבר לאירלנד, ומאז חי שם עם משפחתו. במהלך הקריירה שלו הפך למאייר מוביל ואהוב, לקריקטוריסט משפיע ולסופר ילדים שפרסם עשרות ספרים. עיקר יצירתו לילדים פורסמה לפני 1974, ולאחריה הקדיש עצמו ליצירות למבוגרים, הנושאות לעיתים אופי פוליטי. לצד זאת, חלק ניכר מיצירתו מוקדש לארוטיקה ובמיוחד לנושא ה-BDSM. בשנת 1998 שב ליצור ספרי ילדים. בסך הכול פרסם כ-140 ספרים לילדים ולמבוגרים.
אונגרר הציג תערוכות יחיד במוזיאונים רבים בעולם, ובשנת 2007 נבנה מוזיאון בשטרסבורג המוקדש רק ליצירותיו. בשטרסבורג מוצגת גם "מזרקת יאנוס" שעיצב, מזרקה שהוקמה בשנת 1998 בעיצובו, על מנת לציין יובל 2,000 שנה להקמת העיר.
אחדים מספרי הילדים של אונגרר תורגמו לעברית, בתחילה בשנות ה-70, ולאחר מכן שוב בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21 על ידי מיכאל דק בהוצאת צלטנר.
אונגרר נפטר ב-9 בפברואר 2019.
פרסים וכיבודים
ספריו
- בני מלופ יוצאים לעוף (1957)
- בני מלופ תרים אחר אוצר (1957)
- קריקטור הנחש הטוב (1958. פרס פסטיבל האביב. תר' זינה ומנחם רגב, הוצאת עם עובד 1975; מיכאל דק, הוצאת צלטנר 2008)
- בני מלופ יוצרים שמן (1958)
- אדלייד (1959)
- אמיל התמנון הטוב (1960. תר' בינה ואוריאל אופק, 1975)
- חג-המולד אצל בני מלופ (1960)
- רופוס (1961)
- שלושת השודדים (1962. תר' מיכל ארצי, הוצאת עם עובד, 1983; מיכאל דק, הוצאת צלטנר 2005) — יתומה משפיעה על שודדים להקדיש שללם לילדים עזובים.
- חת, שתיים, איפה הנעליים? (1964)
- אורלנדו הנשר האמיץ (1966. תר' בינה ואוריאל אופק, הוצאת כתר 1977)
- איפה אתה, חילזון? (1967)
- איש הירח (1967. פרס פסטיבל האביב) — כיצד הצליח איש-הירח להערים על שוביו מכדור-הארץ.
- העוג של זלדה (1967)
- הכובע (1970)
- אני פאפא הופ ואלה סיפוריי החביבים פחות-או-יותר (1971)
- החיה המוזרה של מסייה ראסין (1971. פרס חלון-הראווה של ספרי-הילדים. תר' מיכל ארצי, הוצאת עם עובד 1983; מיכאל דק בשם החיה של מסייה רסין, 2006) — גמלאי לוכד "מפלצת" בגנו ומגלה לבסוף את זהותה הבלתי-צפויה.
- הבקתה (1972)
- אין נשיקה לאימא (1973)
- ספר המעשיות של טומי אונגרר (1976)
- פליקס (1998)
- טורטוני טרמלו המוזיקאי המקולל (1998)
- בונים חברים (2007. תרגום מיכאל דק, הוצאת צלטנר, 2009)
- זלוטי (2009)
- אוטו: אוטוביוגרפיה של דבון צעצוע (הוצאת צלטנר, 2014)
קישורים חיצוניים
טומי אונגרר, ברשת החברתית פייסבוק
טומי אונגרר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
טומי אונגרר, ברשת החברתית Goodreads
טומי אונגרר (1931-2019), דף שער בספרייה הלאומית- ביוגרפיה באתר לאמנים היוצרים אמנות אירוטית
- יעל דר, קלאסיקה שהיא מעבר לזמן ולמקום, באתר הארץ, 31 ביולי 2006
- נירית אנדרמן, מה קורה לסופר ילדים שמתחיל לכתוב על אירוטיקה, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2012
- רשימת הפרסומים של טומי אונגרר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- הספרים של טומי אונגרר, באתר "סימניה"
