חיים הלברשטאם
רבי חיים הלברשטאם מצאנז (מכונה: "הדברי חיים" על שם ספרו; ה'תקנ"ז, 1797 – כ"ה בניסן ה'תרל"ו, 19 באפריל 1876), היה רבה של העיר צאנז ומייסדה של חסידות צאנז[1]. רבי חיים מצאנז נחשב לאחד מגדולי מנהיגי יהדות מזרח אירופה בדורו, ואחד מהיוצרים החסידים החשובים והמשפיעים ביותר. תולדות חייונולד בשנת ה'תקנ"ז בעיר טרנוגרוד שבגליציה למרים, צאצאית של החכם צבי, ולרבי אריה ליבוש, (בן ר' שמחה הלברשטאם, חתן ר' ישעיה הלוי הורוויץ, בנו של המהר"ם מטיקטין). נולד למשפחת מתנגדים. בגיל 13, לאחר שנעשה חסיד, נלקח כחתן לרחל פיגא בתו של הרב ברוך פרנקל-תאומים, בעל ה"ברוך טעם". התחתן אחר כך עוד שלוש פעמים, בשנית עם אחות אשתו הראשונה, בשלישית עם בתו של הרב יחיאל צבי הירש אונגר מטרנוב (בנו של רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה) וברביעית עם בתו של הרב אלימלך טארים (בנו של רבי נתן לייב בנו של רבי מנחם מנדל מרימנוב). מנשותיו הראשונה והשלישית (שמה היה רעכיל דבורה) נולדו לו שמונה בנים ושבע בנות. רבותיו המובהקים בחסידות היו החוזה מלובלין, רבי נפתלי צבי מרופשיץ, רבי צבי הירש מזידיטשוב ורבי אשר ישעיה מרופשיץ. הוסמך להוראה על ידי הרב משה יהושע העשיל אורנשטיין בעל ים התלמוד. בשנת תקפ"ח התקבל לרבנות בעיר צאנז. בשנת תק"ץ התחיל לנהוג באדמורו"ת. הוא נודע בהתלהבותו הסוערת בתפילה וכבעל צדקה גדול. נסעו אליו אלפי חסידים בהיותו בעל מופת ופועל ישועות. הנהגתו הייתה באופן של תקיפות ותביעה עצמית מצד אחד ומצד שני רחמים וחמלה על החלשים והעניים. רוב בניו וחתניו שימשו באדמורו"ת, כשהמפורסם שבהם הוא בנו רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינובה. אחד מבניו, רבי אהרן, מונה על ידו לכהן ברבנות צאנז. צאצאיו הנהיגו חצרות חסידיות רבות. החצרות הממשיכות את שושלת צאנז היום הן: צאנז-קלויזנבורג, צאנז-ז'מיגראד, באבוב, סטרופקוב, צאנז-גריבוב, טשאקאווא וגורליץ. שיטתו בלימוד והלכההדגיש את חשיבות הבקיאות ואמר שאין להורות הלכה בהלכות שבת אלא למי שבקי במסכת שבת בעל פה. אף שהיה אדמו"ר חסידי לא עודד פרסום קבלה ברבים. בהלכה ידועה בייחוד שיטתו בנוגע להנחת תפילין 'מקום יש בראש לשני תפילין' שאין להקפיד על מקומן בראש בדיוק. כמו כן שיטתו בהלכות מקואות נחשבת בין המחמירות. התנגד בחריפות לשימוש במצות שנאפו במכונה ופסק שהן חמץ גמור, וללבישת ציצית שנטוותה במכונה. כמה מפסיקותיו ההלכתיות הסעירו את העולם החסידי, בהן פסיקה שבחורים לא נשואים צריכים להניח תפילין בחול המועד (בניגוד לנהוג בחסידויות אחרות) ופסיקה כי אדמו"רות אינה אמורה לעבור בירושה לבני המשפחה אלא לתלמידי האדמו"ר. מספר ניכר של ממשיכי ופרשני שיטתו ההלכתית פעלו בגאליציה ובהונגריה. בעל מחבר ספר דברי חיים עה"ת ושו"ת הנהגה ופעילות ציבוריתבזמנו התפתחה מחלוקת עזה בין חצרות סדיגורה וצאנז לגבי דרך התנהגותם של חסידים, וכמו כן על התנהגותו של רבי דוב בער מליווא, בנו של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין. הוא כתב מספר מכתבים חריפים נגדו ונגד חצרות סדיגורה. רבי חיים פעל בוויכוח הגדול שהיה בקרב יהדות הונגריה סביב מבנה הקהילות, ויכוח שהביא להיפרדות החרדים והקמת קהילות אורתודוקסיות נפרדות ביהדות הונגריה. מתלמידיו הבולטים
משפחתואחיו הרב אביגדור היה רב בדוקלא. אחותו הייתה נשואה לרבי יוסף באב"ד, ה'מנחת חינוך'. רבי חיים נישא כאמור ארבע פעמים, נשותיו היו הרבניות: רחל פייגא, אחותה של רחל פייגא, רעכיל דבורה ורבקה. בניו
חתניו
כמו כן גידל את בתו החורגת, הינדא רחמה (בת אשתו רבקה והרב נפתלי צבי פרנס) שנישאה לרבי מאיר מלינסק. רבי מאיר גר אצלו לאחר חתונתו ושימש כדיין בבית דינו. מספריוספריו של רבי חיים נקראו בשם "דברי חיים". הנושאים עליהם כתב: לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|