חוקת מקסיקו (בספרדית: Constitución Política de los Estados Unidos Mexicanos) היא מסמך יסוד בעל משמעות רבה למערכת המשפטית והפוליטית של מקסיקו. החוקה של מקסיקו, הידועה כחוקת 1917, היא אחת מהחוקות הראשונות בעולם שהכילו עקרונות סוציאליים, ותיארה את זכויות האדם במובן רחב יותר. היא נחקקה על רקע המהפכה המקסיקנית, שבמהלכה פעלו מגוון קבוצות שמרדו במשטר הפיאודלי ובמוסדות הממשלתיים של התקופה הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית.
היסטוריה
החוקה המקסיקנית היא מסמך יסוד בעל משמעות רבה למערכת המשפטית והפוליטית של מקסיקו. החוקה של מקסיקו, הידועה כחוקת 1917, היא אחת מהחוקות הראשונות בעולם שהכילו עקרונות סוציאליים, ותיארה את זכויות האדם במובן רחב יותר. היא נחקקה על רקע המהפכה המקסיקנית, שבמהלכה פעלו מגוון קבוצות שמרדו במשטר הפיאודלי ובמוסדות הממשלתיים של התקופה הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית.
החוקה הראשונה של מקסיקו (1824)
החוקה הראשונה של מקסיקו נחקקה ב-1824, לאחר קבלת עצמאות מקסיקו מספרד ב-1821. החוקה הזו הייתה חוקה פדרלית, שהתבססה על עקרונות הרפובליקה האמריקאית ודגלה בהקמת מערכת פדרלית של ממשל. היא הקימה את הרפובליקה המקסיקנית ואימצה את רעיונות הדמוקרטיה הליברלית, אך לא הצליחה להבטיח יציבות פוליטית לאור המשברים הפוליטיים והצבאיים של המאה ה-19.
החוקה של 1857
החוקה של 1857, שהתקבלה לאחר המהפכה הרפורמיסטית, הייתה ניסיון נוסף לארגן את מבנה השלטון במדינה. החוקה הזו כללה עקרונות ליברליים ויותר חופשיים, עם דגש על זכויות פרטיות וזכויות האדם, אך היא לא הצליחה להבטיח יציבות פוליטית, ובסופו של דבר הייתה עילה למלחמת האזרחים המקסיקנית (המלחמה בין ליברלים לשמרנים).
החוקה של 1917
החוקה הנוכחית של מקסיקו היא חוקת 1917, שנחקקה ב-5 בפברואר 1917, במהלך המהפכה המקסיקנית. החוקה הזו היוותה סיום לתהליך ארוך של מאבקים פוליטיים, כלכליים וחברתיים, והיא כללה חידוש מהותי במבנה השלטוני של המדינה, לצד הכנסת עקרונות סוציאליים וחקיקתיים ששימשו מודל למדינות אחרות.
המהפכה המקסיקנית, שהחלה ב-1910, הייתה מאבק רחב שהחל כמרד נגד הדיקטטורה של פורפיריו דיאס, וכולל מאבקים בין פועלים, איכרים, וצבא. החוקה החדשה שימשה גם כתגובה לבעיות החברתיות והכלכליות של מקסיקו, ושילבה עקרונות של זכויות עובדים, חינוך, שוויון מגדרי ועוד.
מבנה החוקה
החוקה המקסיקנית של 1917 מורכבת מ-9 פרקים עיקריים ו-2 סדרי מעבר. להלן פירוט קצר על כל אחד מהם:[1]
- הפרק הראשון – הגדרה כללית של המדינה המקסיקנית, עקרונות הרפובליקה, והזכויות הבסיסיות של אזרחי המדינה, כולל הזכות לחיים, לחופש ולביטחון.
- הפרק השני – מדבר על מערכת המדינה הפדרלית ומבנה הפדרציה.
- הפרק השלישי – מתאר את המבנה החינוכי במדינה ומחייב את המדינה לספק חינוך חינם ובלתי-מפלה לכל אזרח.
- הפרק הרביעי – זכויות האדם, חירויות האזרח ועניינים סוציאליים כמו בריאות, עבודה, ושוויון.
- הפרק החמישי – חוקים כלכליים, כולל בעלות על קרקעות, סדרי המיסים וההשקעות.
- הפרק השישי – הסדרת תהליך הבחירות והתפקידים השונים של המוסדות השלטוניים.
- הפרק השביעי – זכות העבודה, כולל חוקים לפיתוח תנאי עבודה הוגנים ושכר מינימום.
- הפרק השמיני – סנקציות עבור פעולות פליליות, וההגנה על המדינה.
- הפרק התשיעי – זכויות האזרח בקשר עם חופש ההתאגדות וההפגנות.
פרק ראשון זכויות האדם והאחריות החברתית
פרק זה הוא לב החוקה המקסיקנית, ומסדיר את זכויות האדם והחובות החברתיות. הסעיפים בפרק זה מהווים את הבסיס לזכויות האזרח במקסיקו.
- סעיף 1: הסעיף הראשון קובע כי כל אדם במקסיקו נהנה משוויון בפני החוק, ללא הבחנה על בסיס גזע, מגדר, מוצא אתני, דת, או כל אפליה אחרת. החוקה המקסיקנית מבטיחה את זכויות האדם בכל תחום, ולא משנה אם האדם הוא אזרח מקסיקני או זר.
- סעיף 2: הסעיף השני קובע את הכבוד לקבוצות אתניות, ומגן על זכויותיהם של ילידים ומיעוטים במקסיקו, ומבקש להבטיח להם זכויות תרבותיות, חינוכיות, וכלכליות.
- סעיף 3: קובע את זכות לכל אזרח במקסיקו לחינוך, שמטרתו להקנות ערכים של כבוד, סולידריות ושוויון. החוקה דורשת שמערכת החינוך תיתן דגש על חינוך אזרחי ודמוקרטי.
- סעיפים 4–29: סעיפים אלו עוסקים בזכויות האדם השונות, כולל זכות החיים, זכות לחופש דת, חופש ביטוי, חופש ההתאגדות, הזכות לבחירות חופשיות, זכויות עובדים, וזכויות בסיסיות נוספות.
פרק שני: ארגון המדינה
פרק זה מתאר את מבנה המדינה ומסביר את כללי האזרחות, הארגון הפדרלי, ותחום השיפוט של המוסדות השלטוניים.
- סעיף 30: הסעיף מתאר את המאפיינים של אזרחי מקסיקו. כל אדם שנולד במקסיקו או שיש לו הורים מקסיקניים נחשב לאזרח מקסיקני. גם אדם שמקבל את האזרחות במקסיקו יכול להיות אזרח.
- סעיף 39: הסעיף הזה מציין שהריבונות נמצאת בידי העם, וזהו עקרון מרכזי בדמוקרטיה המקסיקנית. העם יכול לשנות את השלטון באמצעות פרוצדורות דמוקרטיות, כגון בחירות חופשיות.
- סעיף 40: החוקה המקסיקנית מבטיחה את הפדרליזם במדינה, כלומר, שמדינות מקסיקו (המכונות "המדינות הפדרליות") שומרות על זכויות שיפוטיות ומנהליות עצמאיות, אך הן כפופות לחוקי המדינה הפדרלית.
- סעיף 41: הסעיף קובע את כללי הבחירות והמשטר הדמוקרטי במדינה. כל בחירות במקסיקו חייבות להתנהל על פי עקרונות של חופש, שוויון, סודיות והוגנות.
הרשות המחוקקת
הכולל את סעיפים 50–79. הפרק הזה עוסק במבנה ובסמכויות של הרשות המחוקקת, שהיא הקונגרס של מקסיקו (Congreso de la Unión). זהו גוף דו-בתי: הקמרה דה דיפוטדוס (הבית התחתון) והסנאט (הבית העליון).
החוקה המקסיקנית קובעת כי הרשות המחוקקת תהיה דו-ביתית, כלומר תכלול שני בתי מחוקקים: הבית התחתון והבית העליון. הקונגרס של מקסיקו אחראי בעיקר לחקיקה, פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת, ולאישור מדיניות מסוימת כמו תקציב המדינה.
הבית התחתון – הקמרה דה דיפוטדוס (Cámara de Diputados)
- הרכב: הבית התחתון כולל 500 חברים (הדיפוטדוס), שמחולקים לשניים:
- 300 חברים נבחרים על פי רוב אזורי, כלומר כל מחוז במדינה בוחר את נציגו.
- 200 חברים נוספים נבחרים באמצעות ייצוג יחסית (Proporcional Representation), כלומר באופן שיבטיח ייצוג למפלגות השונות במדינה בהתאם לפופולריותן.
- תפקידים:
- חקיקת חוקים, כולל חוקים שמפנים את התקציב הציבורי.
- ניהול דיונים על סוגיות כלכליות, חברתיות ופוליטיות.
- פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת באמצעות חקיקה ופיקוח שוטף.
- אישור מועמדים לתפקידים בכירים (כגון שרים ושופטים).
- בחירות: חברי הקמרה דה דיפוטדוס נבחרים אחת ל-3 שנים.
הבית העליון – הסנאט (Senado)
- הרכב: הסנאט מורכב מ-128 חברים:
- 64 חברים נבחרים על פי רוב אזורי, כלומר כל מדינה מקסיקנית בוחרת שני נציגים.
- 32 חברים נבחרים בשיטת ייצוג יחסית.
- 32 חברים נוספים נבחרים דרך מערכת שהיא סינתזה של ייצוג אזורי ויחסי.
- תפקידים:
- אישור חוקים שמועברים מהקמרה דה דיפוטדוס.
- פיקוח על פעולתה של הרשות המבצעת, כולל מינוי בכירים, כולל שופטים לבית המשפט העליון.
- הסנאט מאשר הסכמים בין-לאומיים והסכמים מדיניים.
- שמירה על זכויות האדם והסביבה.
- זכויות של המיעוטים והקהילות המקומיות.
- בחירות: הסנאט בוחר לתקופה של 6 שנים.
הרשות המבצעת
סעיפים 80–93 מגדירים את תפקידי הרשות המבצעת, שנשלטת על ידי הנשיא של מקסיקו. הרשות המבצעת היא הרשות שמבצעת את החוקים, מנהלת את המדיניות הכלכלית, החברתית והחוקית של המדינה, וממונה על ניהול השלטון. הנשיא הוא ראש המדינה וראש הממשלה, ומבצע את פעולתו על פי החוקה והמוסדות השלטוניים של המדינה.
הנשיא – תפקידים וסמכויות
- התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של מקסיקו.
- נבחר לתקופה של 6 שנים (ללא אפשרות להיבחר מחדש) ומחזיק בסמכויות נרחבות.
- אחראי לקבוע את מדיניות החוץ של המדינה, לקבוע את מדיניות הכלכלה ולהוביל את מאבקי המדינה בתחום החברתי.
- כל חוק שנחקק על ידי הקונגרס עובר לאישור הנשיא. הנשיא יכול להטיל וטו על חוקים מסוימים.
- המפקד העליון של הכוחות המזוינים וממנה את הגנרלים.
- קובע את התקציב השנתי של המדינה, ומחליט כיצד לחלק את התקציבים השונים בין הגורמים הציבוריים.
- מייצג את המדינה בזירה הבין-לאומית ומקיים קשרים דיפלומטיים עם מדינות אחרות.
- ממנה את הפקידים של משרדי הממשלה, כולל משרדי הכלכלה, החינוך, הביטחון, הבריאות, ועוד.
- ממנה את השרים בממשלה, אשר מפקחים על המשרדים השונים ומיישמים את מדיניות הנשיא.
הרשות השופטת
הרשות השופטת של מקסיקו, כפי שהיא מוצגת בחוקה המקסיקנית של 1917, ממלאת תפקיד מרכזי בשמירה על שלטון החוק, זכויות האדם, והאיזון הדמוקרטי במדינה. החוקה המקסיקנית מעניקה לרשות השופטת את הסמכות לפסוק ולפרש חוקים, להבטיח את יישומם הנכון, ולפקח על פעולתה של הרשות המבצעת. זהו גוף נפרד לחלוטין מהרשויות המחוקקת והמנהלית, עם מנגנון של איזונים ובלמים שנועד למנוע את ריכוז הכוח בידיים אחת.
עקרונות מרכזיים על הרשות השופטת לפי החוקה המקסיקנית
עצמאות הרשות השופטת
החוקה המקסיקנית קובעת את העצמאות של הרשות השופטת, שהיא אחד העקרונות המרכזיים במערכת השלטון במקסיקו. בתי המשפט אינם כפופים להוראות הרשות המבצעת או המחוקקת, והם פועלים אך ורק על פי החוק והחוקה.
- סעיף 94 של החוקה קובע כי בית המשפט העליון של מקסיקו יהיה הגוף השיפוטי העליון במדינה, והוא יהיה אחראי להבטיח שהחוקים במדינה עומדים בקנה אחד עם החוקה.
- הרשות השופטת ממונה על ידי שופטים עצמאיים, שאינם כפופים למערכת פוליטית או כלכלית חיצונית, וזהו עקרון חיוני לשמירה על זכויות האדם וההגנה על זכויות המיעוט במדינה.
ההרכב של מערכת השפיטה
החוקה המקסיקנית מגדירה את הרכב המערכת המשפטית, ומייחסת לתפקידים השונים שופטים ותפקידים נלווים במערכת המשפט.
בית המשפט העליון של מקסיקו (Suprema Corte de Justicia de la Nación)
- הרכב: בית המשפט העליון כולל 11 שופטים (אשר נקראים גם "Ministros"), שנבחרים על ידי הנשיאה ומאושרים על ידי הקונגרס. השופטים בבית המשפט העליון ממונים לתקופה של 15 שנה.
- תפקידים:
- בית המשפט העליון פוסק בסוגיות משפטיות רחבות וחשובות, כמו פסילת חוקים שנחשבים לנוגדים לחוקה.
- הוא פוסק גם בסוגיות של זכויות אדם, במיוחד כאשר מדובר בפגיעות חמורות בזכויות בסיסיות של אזרחי המדינה.
- בית המשפט העליון אחראי להכריע במחלוקות בין הרשויות השונות (למשל, בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת).
- הוא יכול להפעיל ביקורת שיפוטית על החלטות שנעשות על ידי מוסדות ציבוריים, כדי לוודא שהן לא חורגות מהמגבלות החוקתיות.
- פסקי-דין בעלי משמעות חוקתית: כשמדובר בנושאים הקשורים לחוקה, בית המשפט העליון מקבל את ההכרעה הסופית.
מערכת בתי המשפט הפדרליים
בנוסף לבית המשפט העליון, מערכת בתי המשפט הפדרליים כוללת גם בתי משפט לערעורים, בתי משפט אזוריים ובתי משפט לעניינים מסוימים (כגון דיני עבודה, דיני משפחה, דיני זכויות אדם, דיני פלילים ועוד).
- כל מדינה פדרלית במקסיקו אחראית להקים מערכת משפטית עצמאית שלה, אך היא כפופה לפסיקות של בית המשפט העליון במקרה של סכסוכים משפטיים בין המדינה הפדרלית למדינה מקומית.
- בתי המשפט הפדרליים אחראים לפסוק בתיקים הקשורים לחוקי פדרציה, כמו כל הנוגע לחוקה או לחוקים פדרליים.
תפקידים ותחום סמכויות של הרשות השופטת
הרשות השופטת במקסיקו ממלאת מספר תפקידים חשובים, שמחייבים אותה לשמור על המשטר הדמוקרטי, את זכויות האזרח ואת החוק:
הגנה על החוקה וזכויות האדם
- בית המשפט העליון הוא הגוף שצריך לשמור על החוקתיות של כל פעולת ממשלה או חוק שמועבר בקונגרס. אם בית המשפט העליון מוצא כי חוק כלשהו סותר את החוקה, הוא רשאי לפסול אותו.
- הגנה על זכויות פרט: מערכת המשפט אחראית לפסול פעולות שמפגעות בזכויות אדם, ומפנה את תשומת הלב לפגיעות בזכויות פרט כמו חופש הביטוי, זכות להליך הוגן, ועוד.
- הפעולה האקטיבית של בתי המשפט: כל אדם יכול לפנות לבית המשפט על מנת להילחם בהפרת זכויותיו, וגם אם לא הייתה פעולה ישירה של הרשויות נגדם, עדיין ניתן לפנות לבית המשפט כדי להפעיל אקטיביזם שיפוטי.
ביקורת שיפוטית (Judicial Review)
- כל חוק שנחקק על ידי הקונגרס יכול להיבדק על ידי בית המשפט העליון אם ישנה פניה אליו.
- הביקורת השיפוטית מתבצעת כאשר בית המשפט שוקל אם חוקים ופעולות רשויות עונים לעקרונות החוקתיים של המדינה.
- בית המשפט העליון יכול לבטל חוקים, צווים או החלטות אם יש בהם פגם חוקתי, תהליך הנקרא הפסקת חוק (Judicial Nullification).
פסקי-דין על דיני זכויות האדם
- ישנם בתי משפט מיוחדים שמטפלים בזכויות האדם, במיוחד בתחום של אפליה, זכויות עובדים, בריאות, חינוך וצרכים חברתיים.
- הרשות השופטת פועלת לאכוף את החוקה המקסיקנית המגינה על זכויות האזרח באופן ישיר.
תהליך מינוי השופטים
שופטי בית המשפט העליון של מקסיקו לא נבחרים בבחירות ישירות על ידי הציבור, אלא ממונים על ידי הנשיאה של מקסיקו. לאחר מכן, המינוי עובר את אישור הקונגרס, כך שיש פיקוח ציבורי על המינוי. עם זאת, מינוי זה אינו כפוף להשפעות פוליטיות ישירות. שופט בבית המשפט העליון נכנס לתפקידו כאשר הוא נבחר לתקופה של 15 שנה, ובמהלך תקופה זו הוא לא יכול להיות מנותק על ידי גורמים פוליטיים. הצעד הזה מיועד לשמור על עצמאותו של השופט ולהימנע מהשפעות פוליטיות.
היבטים של אקטיביזם שיפוטי
החוקה המקסיקנית מאפשרת אקטיביזם שיפוטי, כלומר שבית המשפט העליון יכול להפעיל יוזמה לפסול חוקים שנראים בעיניו כלא חוקתיים, גם אם לא הייתה פנייה ישירה מבעלי עניין.
ההליך של תובענות חוקתיות (Amparo)
החוקה המקסיקנית כוללת מנגנון ייחודי שנקרא הגנה חוקתית (Amparo), שמאפשר לאזרח או לארגון לפנות לבית המשפט במקרים של פגיעות בזכויותיהם החוקתיות.
- כל אזרח יכול להגיש תובענה חוקתית (Amparo) אם הוא מאמין כי פגיעה בזכויותיו נעשתה על ידי פעולה של הרשות המבצעת או המחוקקת.
- מדובר באחד הכלים החשובים ביותר להבטחת זכויות האדם במדינה.
פרק שלישי: מערכת החינוך
סעיפים 3–6: הפרק השלישי עוסק בהיבטים של מערכת החינוך במדינה, מחייב את המדינה לספק חינוך חינם ובלתי-מפלה לכל האזרחים, ומסביר את התחייבויות המדינה כלפי החינוך.
סעיף 3: הסעיף קובע כי החינוך במדינה חייב להיות חינם ובלתי-מפלה, וזאת במסגרת התחייבות של המדינה לספק לכל אזרח הזדמנות שווה בחינוך. החוקה מציינת כי החינוך לא יהיה כפוף לאינטרסים דתיים, אלא יישען על עקרונות מדעיים, הומניסטיים ודמוקרטיים.
- המדינה אחראית למערכת החינוך היסודית, שהוראותיה כוללות לא רק לימודים אקדמיים אלא גם חינוך לערכים של סולידריות, כבוד וחופש.
- החוקה מספקת את עקרונות החינוך הממלכתי. החינוך יתנהל בשני שלבים עיקריים: החינוך היסודי (שהוא חובה) והחינוך העל-יסודי (שאותו המדינה מחייבת להנגיש).
סעיף 4: החוקה גם מקנה זכות לחינוך אוניברסלי, אך בו זמנית מבטיחה כי המדינה תנקוט במדיניות לתמיכה במוסדות חינוך ציבוריים, ובשימור חופש הפעולה של מוסדות פרטיים בתנאים מסוימים.
סעיף 5: החוק מדגיש את חשיבות ההתפתחות החינוכית של הילד, ומבקש את ההשקעה בהוראת כישורים המקדמים חינוך אזרחי, תוך שמירה על סדר חברתי וזכויות פרט.
פרק רביעי: זכויות האדם, חירויות האזרח ועניינים סוציאליים
סעיפים 4–29: הפרק הזה עוסק בזכויות הבסיסיות של האזרח, חירויותיו, וזכויותיו החברתיות, כולל בריאות, עבודה, ושוויון.
- סעיף 4: קובע את זכות האדם לחיים. זכות זו נשמעת כבסיס לכל שאר הזכויות, ולפיה אין פוגע בזכות זו של אדם אלא על פי הליך משפטי מוסדר.
- סעיף 5: חופש הדת – כל אזרח במקסיקו זכאי לבחור את דתו ללא כפייה, והחוקה מבטיחה חופש דת מוחלט, ובכך מפרידה את המדינה מהכנסייה.
- סעיף 6: החוקה מבטיחה את חופש הביטוי. אזרחי מקסיקו יכולים לבטא את דעתם באופן חופשי, תחת הגבלות מועטות המתקיימות על פי הליך משפטי בלבד.
- סעיפים 7–8: חופש ההתאגדות וההפגנות – האזרחים יכולים להתאגד ולהפגין באופן חופשי, ובכך מבטיחה החוקה את המולדת לדמוקרטיה פעילה ולזכויות פרטיות של יחידים.
- סעיפים 9–10: חלק מהזכויות החברתיות שמוענקות לאזרחי מקסיקו כוללות את הזכות לבריאות הציבור. החוקה מציינת כי המדינה אחראית להבטיח את הבריאות לכלל האזרחים, באמצעות מערכת שירותי בריאות ציבוריים. סעיף זה נחשב לאחד הבסיסים לזכויות הסוציאליות במקסיקו.
פרק חמישי: חוקים כלכליים, בעלות על קרקעות, סדרי המיסים וההשקעות
סעיפים 27–28: הפרק הזה עוסק בעניינים כלכליים ומסדיר את השימוש במשאבים כלכליים, בעלות על קרקעות, וסדרי המיסים במקסיקו. החוקה מקנה לאזרחים את הזכות לבעלות על קרקעות, אך במקביל מסדירה את השימוש בהן על מנת לשמור על הפיתוח הכלכלי של המדינה.
- סעיף 27: הסעיף קובע את בעלות המדינה על קרקעות. כל קרקע שנמצאת במקסיקו, אם המדינה רואה צורך בכך, יכולה להיבלע תחת בעלות המדינה. החוקה מציינת גם את המגבלות על בעלי הקרקעות, ובמיוחד את הצורך באחראיות על קרקע כמשאב.
רפורמה אגררית: קובע את הרפורמות לחלק את הקרקעות במקסיקו באופן הוגן לכלל האזרחים.
הסעיף מבטיח את הזכות לרכוש קרקע ולשמור עליה, אך יש סמכויות מדינה לחלק מחדש את הקרקעות למי שאין להם.
- סעיף 28: הסעיף מקנה את הזכות להפעיל מדיניות כלכלית שכוללת את המיסים וההשקעות הציבוריות במדינה. החוקה מסדירה את אופן גביית המיסים, תוך שמירה על השוויון וההוגנות במערכת הפיננסית.
פרק שישי: הסדרת תהליך הבחירות והתפקידים השונים של המוסדות השלטוניים
סעיפים 41–50: הפרק הזה עוסק בתהליך הבחירות, ובמערכת הדמוקרטית במדינה. החוקה קובעת את עקרונות היסוד של תהליך הבחירות, המוסדות האחראים לביצוען, והתפקידים של מוסדות השלטון השונים במערכת הפוליטית.
- סעיף 41: הסעיף מבטיח את הזכות לבחור ולהיבחר לכל אזרח. כל האזרחים, מעל גיל 18, זכאים להצביע בבחירות. הבחירות חייבות להתנהל על פי עקרונות של חופש, שוויון, סודיות והוגנות.
- סעיף 42: הסעיף מתאר את תפקידים של המוסדות השלטוניים כמו הוועדה לבחירות והוועדה לבחירות ממלכתיות, אשר אחראיות על ניהול הבחירות ועל שמירה על שוויון וזכויות הבחירות.
- סעיפים 43–50: סעיפים הללו מתארים את תהליך הבחירות לפרלמנט, הוועדה לאישור תוצאות הבחירות, ועוד את המבנה החוקתי של מערכת הבחירות הפדרלית.
פרק שביעי: זכות העבודה
סעיפים 123–128: הפרק הזה עוסק בזכויות העובדים, כולל תנאי עבודה, שכר מינימום, והגנה על עובדים.
- סעיף 123: הסעיף עוסק בזכויות העבודה ומבצע הגנה על זכויות עובדים, כולל תנאי עבודה, שעות עבודה, תקנים לשכר, וביטחון תעסוקתי. החוקה קובעת שזכות השכר מינימום היא זכויות בסיסיות של כל עובד.
- סעיפים 124–128: החוקה מקנה גם זכויות של עובדים בתנאים קשים או עבודה מסוכנת, וכן מבטיחה תנאים טובים יותר לאנשים עם מוגבלויות. החוקה גם קובעת את המוסדות האחראים לאכיפת זכויות העובדים והגנה עליהם.
פרק שמיני: סנקציות פליליות והגנה על המדינה
סעיפים 132–134: הפרק הזה עוסק בעונשים והגנות פליליות במדינה, כולל סנקציות עבור פעולות פליליות שמזיקות לביטחון המדינה.
- סעיף 132: הסעיף קובע את עונשי המאסר ופעולות הענישה עבור פגיעות בביטחון המדינה, פשעי טרור, ופעולות פליליות המערערות את סדרי המדינה.
פרק תשיעי: חופש ההתאגדות וההפגנות
סעיפים 139–141: החוקה המקסיקנית מסדירה את חופש ההתאגדות, ההפגנות וההפגנות כחלק מהזכות לחופש ביטוי במדינה.
- סעיף 139: החוקה מבטיחה לכל אזרח את הזכות להתאגד ולהפגין בתנאי שמדובר במחאה או פעילות אזרחית חוקית.
תיקונים לחוקה
החוקה המקסיקנית עודכנה מספר פעמים מאז 1917, כשהתיקונים השונים נועדו לעדכן אותה ולהתאים אותה לאתגרים עכשוויים. כל תיקון לחוקה חייב לעבור את אישור הקונגרס, ואם מדובר בשינוי משמעותי, הוא יכול להיות מלווה במשאל עם. התיקונים היותר חשובים היו:
- המהפכה הסוציאלית – במהלך המאה ה-20, הוספו מספר תיקונים שהבטיחו זכויות עובדים, חינוך ושירותי בריאות. תיקונים אלו היוו חלק בלתי נפרד מהמהפכה המקסיקנית.
- הזכות להצביע – תיקון ב-1953 איפשר לנשים להצביע בבחירות הכלליות.
- שינויים בשלטון המקומי – תיקונים במערכת הבחירות הובילו לשינויים בממשלת המחוזות (המדינות הפדרליות) ובסדרי השלטון המקומי.
- תיקונים כלכליים – תיקונים בתחום הכלכלה, כמו חוקים שנועדו לשפר את התחרות בשוק, נוצרו בשנות ה-90 (בתקופת הנשיאות של קרלוס סלינאס דה גורטארי) בעקבות השפעת מדיניות נאו-ליברלית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
