|
ולא היה בינינו אלא זוהר
"ולא היה בינינו אלא זוהר" הוא שיר שחיברה המשוררת לאה גולדברג, הלחין דני ליטני ועיבד אלברט פיאמנטה. השיר התפרסם לראשונה בביצוע צילה דגן והופיע באלבום הבכורה שלה. במאי 1970 צעד השיר במצעד הפזמונים השבועי של הגל הקל (לימים רשת ב'), והגיע בשיאו למקום העשירי במצעד. רקעהשיר הופיע לראשונה בעיתון משמר בשנת 1944 כחלק ממחזור הסונטים "שירי אהבה מספר עתיק". בנוסף, השירים קובצו ב"מוקדם ומאוחר".[1] ב-1970 הקליטה הזמרת צילה דגן את אלבומה הראשון שנשא את שמה, ובו נכללו מספר שירים שחיברה המשוררת לאה גולדברג.[2] השיר, בלחנו של דני ליטני, בלט בין השירים. לימים, הקליט ליטני גרסה משלו לשיר שנכללה בתקליט הבכורה שלו יחס חם משנת 1978.[3] ב-2012 חידשה הזמרת קרולינה את השיר באלבומה זוהר, בעיבוד אורי בראונר כנרות. לשירים לחנים נוספים מאת נחמה הנדל (בעיבוד אלדד שרים), ושל רעות שחר שביצעה את השיר, והוא הופיע באלבומה "תמיד" משנת 2014. תוכן השירהשיר עוסק באהבה נכזבת שתחילתה במפגש רומנטי ושזורים בו מטאפורות ודימויים רבים. המושג "זוהר" משמש תחליף בוהק, נוצץ ומסתורי יותר למילה אור, כזוהר הצפון או ספר הזוהר, בדומה לשיר "זוהר" שחיבר חיים נחמן ביאליק.[4] מבנה השיר הוא סונטה באורך ארבע עשרה שורות. שני הבתים הראשונים מכילים 4 שורות כל אחד, ושני האחרונים מכילים 3 שורות כל אחד. בבית הראשון מתואר טיול שעורכים הדוברת והגבר השכם בבוקר ברחוב כפרי. למרות התיאור האופטימי והרומנטי, רומזת המשוררת על סיום האהבה ולמעשה מדובר בזיכרון על אהבה ישנה. בבית השלישי שואלת הדוברת באופן עקיף "התזכור". בבית השני, מתואר קטע משיחת הזוג, כאשר הדוברת מתארת את יופי השמיים הורודים אך הנמען צוחק, ולא מובן האם הוא צוחק מדבריה או על הדוברת. בבית השלישי, הגבר מנענע עץ תפוחים ופרחיו הלבנים נושרים על ראשה של האישה, בדומה להינומת כלה. הרגע המתואר הוא מקרי ללא משמעות רומנטית ורגשית. בבית האחרון הכפר מתעורר, והקשר בין בני הזוג מתרחק. הדוברת משנה את צורת התבטאותה מ"זוהר" ל"אור" השגורה יותר. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
