|
דמטריוס השני
 דמטריוס השני "ניקטור" ("המנצח") (ביוונית עתיקה: Δημήτριος Β מבוטא: Dēmḗtrios B; מת ב-125 לפנה"ס), בנו של דמטריוס הראשון ואחיו של אנטיוכוס השביעי, היה מלך בממלכה הסלאוקית במחצית השנייה של המאה ה-2 לפנה"ס. שלט באימפריה הסלאוקית בשתי תקופות (הראשונה 145–138, והשנייה 129–126), שהופרדו על ידי כתשע שנים בשבי בהורקניה שבפרתיה. עליתו לשלטוןכנער צעיר נמלט לכרתים לאחר מותם של אביו, אמו ואחיו הגדול, כאשר אלכסנדר עלה לכס המלוכה[דרושה הבהרה]. לאחר ניצחונם המשותף של אלכסנדר באלאס ותלמי השישי נעכרו היחסים ביניהם, כאשר תלמי האשים את אמוניוס, שהיה האיש המקורב ביותר לאלכסנדר, בקשירת קשר. הדבר גרם להעברת תמיכתו של תלמי למתנגדו של באלאס, דמטריוס השני. דמטריוס השני, שהגיע לנקום את מות אביו ולתבוע לעצמו את המלכות הסלאוקית, שכר בכרתים לוחמים ופלש לקיליקיה. לאחר כריתת הברית הזו דמטריוס ותלמי התנגשו עם אלכסנדר צפונה לאנטיוכיה, בשנת 145 לפנה"ס בקרבת נהר האוינופרס. קרב זה נסתיים בתבוסתו של אלכסנדר (שנרצח על ידי קציניו לאחר שנמלט עמם), אך גם במותו של תלמי השישי, שנפצע קשה בקרב. דמטריוס ניצל עובדה זו לזנב בכוחות של תלמי ולהשתלט על פילי המלחמה של הצבא התלמי. תקופת שלטונו הראשונהלאחר ניצחון זה שסילק את כל אויביו של דמטריוס (זה שבפועל וזה הפוטנציאלי), כל השטח של קוילה-סוריה חזר לרשותו של המלך הסלאוקי. לאחר שדמטריוס שמע שיונתן צר על החקרא, עלה לעכו, תבע ממנו להפסיק זאת וזימן אותו אליו בדחיפות לעכו. יונתן הפסיק את המצור על החקרא, הגיע אליו לעכו, והעביר את נאמנותו אליו. בתמורה לנאמנותו ולהתחייבות לשקט תעשייתי פטר את יהודה מתשלום מיסים, ונתן לו שלשה פלכים נוספים - אפריים, לוד ורמתיים [דרושה הבהרה]. יונתן שהתחייב לסייע לדמטריוס כאשר הדבר יידרש ממנו, עשה זאת כאשר דמטריוס הושם במצור על ידי מורדים והמון העם בבירתו אנטיוכיה, בעקבות תסיסה פנימית בממלכה הסלאוקית, שלח יונתן בעקבות בקשת דמטריוס השני, גיס בן 3,000 חיילים לסייע לו לדכא את המרד.[1] בשנת 145/146 לפנה"ס יצא דיודוטוס טריפון, אחד הקצינים הסלאוקים בעלי המעמד בצבאו של אלכסנדר באלאס, כנגד דמטריוס השני, בשם בנו של אלכסנדר באלאס, אנטיוכוס השישי. מהלך זה חילק את הממלכה הסלאוקית לשניים, וטריפון שלט בחלק המערבי בין השנים 142/143 לפנה"ס עד 138 לפנה"ס. נפילתו בשבי הפרתיםתקופת שלטונו הראשונה לא התארכה. ב-139 לפנה"ס הפעילות הפרתית אילצה את דמטריוס לנקוט בפעולה. הוא יצא לקרב כנגד מיתרידטס הראשון, מלך פרתיה. המלחמה בתחילתה הייתה מוצלחת, אך דמטריוס הובס בהרים האיראניים, נלקח בשבי והמחוז הבבלי של האימפריה הסלווקית עבר לשליטה פרתית. לאחר נפילתו בשבי של דמטריוס (138 לפנה"ס) עלה אחיו, אנטיוכוס השביעי סידטס, לשלטון. (והנחיל לטריפון מפלה באפמיאה בשנת 138 לפנה"ס). המלך מיתרידטס שמר על דמטריוס השני בחיים, ואף השיא לו נסיכה פרתית. עם זאת, דמטריוס היה חסר מנוחה ופעמיים ניסה להימלט ממקום גלותו בהורקניה על חוף הים הכספי ניסיונות שנכשלו. מסיבות פוליטיות הפרתים טיפלו בדמטריוס השני בחביבות, ולא הענישו אותו על ניסיונות הבריחה שלו. ב-130 לפנה"ס אנטיוכוס סידטס הרגיש בטוח מספיק לצאת למסע קרב כנגד פרתיה, ואף נחל הצלחות ראשוניות מסיביות. עכשיו פראטס השני עשה את מה שהוא חשב למהלך רב עוצמה: הוא שחרר את דמטריוס, בתקווה ששני האחים יתקוטטו במלחמת אזרחים. עם זאת, סידטס הובס ונהרג במארב בשנת 129 לפנה"ס, זמן קצר לאחר שחרורו של אחיו, ומעולם לא פגש אותו. ואילו דמטריוס השני חזר לכס המלכות. תקופת שלטונו השנייה וסוף שלטונוכעת הממלכה הסלאוקית הייתה צילה של עברה. דמטריוס התקשה לשלוט אפילו בסוריה. זיכרון אכזריותו ומידותיו הרעות - יחד עם תבוסתו המשפילה- גרמו לו להיות שנוא מאוד. קלאופטרה השנייה, מלכת מצרים הקימה צבא לדמטריוס, בתקווה שיעסוק בו במלחמותיה, נגד אחיה תלמי השמיני, אבל דבר זה רק הוסיף לצערו. החיילים ערקו די מהר, והמלך תלמי השמיני בתגובה הקים כנגדו טוען לכתר בשם אלכסנדר זבינא, שטען כי הוא בן מאומץ של אנטיוכוס השביעי. במלחמה ביניהם ב-126 לפנה"ס דמטריוס נחל מפלה בקרבת דמשק ואיבד את השלטון, לטובת אלכסנדר זבינא ששלט באנטיוכיה ובחלק מסוריה. דמטריוס ברח לעכו, אך אשתו קלאופטרה תאה סגרה את השערים כנגדו, כיוון שבשנים שהיה בשבי, לא הייתה נאמנה לו והתחתנה עם אחיו, וכאשר חזר חששה מתגובתו. הוא נהרג על ספינה ליד צור, לאחר שאשתו נטשה אותו. מותו האומלל לאחר שנתפס ואולי עונה היה מצבה הולמת לחסרונות הרבים של שלטונו. דמטריוס השני בהחלט לא היה מסוגל לטפל באיומים מתפתחים לאימפריה הסלווקית, אך המוניטין האכזרי שצבר לא היה כל כך מוצדק. בעת הכתרתו היה רק בן 14, והכוח האמיתי היה בידיהם של אחרים. לאחר שמת הוחלף על ידי המלכה קלאופטרה תיאה, ולאחר מכן על ידי שני בניהם, סלאוקוס החמישי פילומטור ואנטיוכוס השמיני. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||
