Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

 

דאגלס נורת'

דאגלס נורת'
Douglass Cecil North
לידה 5 בנובמבר 1920
קיימברידג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בנובמבר 2015 (בגיל 95)
Benzonia, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Melvin Moses Knight עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דאגלס ססיל נורת' (באנגלית: Douglass Cecil North;‏ 5 בנובמבר 1920 – 23 בנובמבר 2015) היה כלכלן אמריקאי שנודע במחקריו בתחום ההיסטוריה הכלכלית. נורת' חלק במשותף עם הכלכלן רוברט פוגל את פרס נובל לכלכלה של שנת 1993. את הפרס קיבל בעבור "חידוש המחקר בהיסטוריה הכלכלית, שנעשה על ידי יישום תאוריות כלכליות ומתודות כמותיות, למען הסברת שינויים מוסדיים וכלכליים".[1]

ביוגרפיה

נולד בקיימברידג' שבמסצ'וסטס. בשל עבודתו של אביו בחברת הביטוח מטרופוליטן לייף נדד בילדותו בין ערים שונות בעולם ובהן אוטווה, לוזאן, ניו יורק ווולינגפורד.

את השכלתו התיכונית קיבל בפנימיה הפרטית צ׳וט רוזמרי הול (Choate Rosmary Hall) שבמדינת קונטיקט. מכיוון שהתקבל ללימודים באוניברסיטת הרווארד במקביל לקידומו של אביו בחברת הביטוח לתפקיד אחראי הפעילות בחוף המערבי, ויתר על לימודיו במוסד ונרשם לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנת 1942 סיים את לימודי התואר הראשון במדעי הרוח ולימודים כלליים, כשהוא מתמחה בשלושה מקצועות - מדע המדינה, פילוסופיה וכלכלה (בישראל מוכר כפכ"מ).

בשל היותו סרבן מצפון העביר את תקופת מלחמת העולם השנייה כנווט בצי הסוחר האמריקאי, על הקו בין סן פרנסיסקו לאוסטרליה. בזמן שירותו נהג לקרוא מסות בכלכלה וטיפח את תחביב הצילום. בשנה האחרונה למלחמה לימד את מלאכת הניווט בבית הספר הימי לקצינים שבאלמדה (קליפורניה). אותו זמן התחבט האם להפוך לצלם מקצועי או לכלכלן.[2]

לבסוף החליט נורת' לשוב ללימודי דוקטורט בכלכלה בברקלי. את חוק לימודיו סיים בשנת 1952 והחל לעבוד כפרופסור ללא קביעות (דרגת Assistant professor) באוניברסיטת וושינגטון (סיאטל). הוא נותר פרופסור לכלכלה במוסד עד לשנת 1983. אותה שנה עבר למחלקה לכלכלה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, שם שימש בין השנים 1984–1990 גם כדירקטור של המרכז לכלכלה פוליטית. בשנת 1981 החזיק גם במשרת פרופסור להיסטוריה ומוסדות אמריקאים באוניברסיטת קיימברידג'. בשנת 1991 הפך להיסטוריון הכלכלי הראשון שזכה בפרס על שם הכלכלן ג'ון קומונס, מטעם האגודה הבינלאומית להוקרה בתחום הכלכלה.[3]

בין הכלכלנים שהשפיעו על עבודתו מצויים ג'וזף שומפטר, רוברט בריידי וליאו רוג'ין.

בעברו שימש נורת' כיועץ ל"קונצנזוס קופנהגן" (פרויקט לקידום רווחה עולמית) ולממשלות ברחבי העולם.

יחדיו עם רונלד קואס ואוליבר ויליאמסון, נמנה נורת' על מייסדי האגודה הבינלאומית לכלכלה המוסדית החדשה, שהוקמה ב-1996.[4]

נורת' היה חבר גם בחבר הנאמנים של יוזמת האו"ם "כלכלנים לשלום ולביטחון", והוא שימש כיועץ מיוחד לארגון ללא מטרות רווח Vipani (ארגון המבקש להפחית את העוני בקרב שכבות כפריות נחשלות).

בשנותיו האחרונות לימד נורת' באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, והיה חבר עמית במכון הובר (מכון מחקר ליברטריאני באוניברסיטת סטנפורד).[5]

תרומתו למחקר הכלכלי

עיקר תרומתו היא בחידוש המחקר בשדה ההיסטוריה הכלכלית. לטענתו, ההתמקדות בתאוריות נאו-קלאסיות של שיווי משקל ובשווקים הכלכליים לא איפשרו להבין כיצד אותם שווקים התפתחו. בשדה ההיסטוריה הכלכלית טען נורת' כי הנטייה במחקרים שעסקו בהתפתחות משקים וצמיחה כלכלית הייתה להתמקד בבחינת שינויים בהון האנושי או ברמה הטכנולוגית של החברה, תוך כדי התעלמות מהתנאים הפוליטיים ומהתמריצים הכלכליים המגולמים במוסדות חברתיים שונים.[6]

בין טענותיו המפורסמות היא הטענה שהעלה במאמרו המשותף עם ווינגאסט בשנת 1989. על פי הטענה תנאי הכרחי להקדמתה של המהפכה התעשייתית באנגליה את זו שבאירופה היה ההגנה המוקדמת יותר באנגליה על זכויות הקניין בעקבות המהפכה המהוללת. כניסת מערכת המשפט המקובל ומניעת המלוכה האבסולוטית, איפשרו למשקיעים לדעת שכספם לא ירד לטמיון ועל כן עודדו השקעות במשק, שבעקבותיהן באה צמיחה.

מחקריו האחרונים עסקו בין היתר בסוגיות של זכויות קנין, עלויות עסקה, בעיית הטרמפיסט, מוסדות כלכליים בהיסטוריה והתפתחות כלכלית במדינות מתפתחות. בשנים האחרונות חקר נורת' (יחדיו עם ג'ון ווליס וברי ווינגאסט) את הדרך בה מדינות צומחות מתוך המצב המכונה בספרות "המצב הטבעי" ואל מצב של צמיחה כלכלית ארוכת טווח.

פרסומים נבחרים

  • Location Theory and Regional Economic Growth, Journal of Political Economy 63(3):243-258, 1955
  • The Economic Growth of the United States, 1790–1860, Prentice Hall, 1961.
    הספר ממחיש כיצד התפתחות ענף הכותנה עודדה סחר בין אזורים שונים ביבשת, כמו גם את התפתחותם של ענפים נוספים.
  • Institutional Change and American Economic Growth, Cambridge University Press, 1971 (with Lance Davis).
  • The Rise of the Western World: A New Economic History, 1973 (with Robert Thomas).
  • Growth and Welfare in the American Past, Prentice-Hall, 1974.
  • Structure and Change in Economic History, Norton, 1981.
  • Institutions and economic growth: An historical introduction, Elsevier, 1989
  • Constitutions and Commitment: The Evolution of Institutions Governing Public Choice in Seventeenth-Century England, Cambridge University Press, 1989
  • Institutions, Institutional Change and Economic Performance, Cambridge University Press, 1990.
  • Institutions, 1991, The Journal of Economic Perspectives, Vol. 5, No. 1, pp. 97–112
  • Economic Performance through Time, American Economic Association, 1994
  • Empirical Studies in Institutional Change, Cambridge University Press, 1996 (edited with Lee Alston & Thrainn Eggertsson).
  • Understanding the Process of Economic Change, Princeton University Press, 2005.
  • Violence and Social Orders: A Conceptual Framework for Interpreting Recorded Human History, Cambridge University Press, 2009 (with John Joseph Wallis and Barry R. Weingast).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאגלס נורת' בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ עמוד הזכייה באתר פרס נובל לכלכלה.
  2. ^ William Breit, Barry T. Hirsch, ‏Lives of the laureates: twenty-three Nobel economists, באתר גוגל ספרים.
  3. ^ על הפרס והזוכים בו באתר האגודה (אומיקרון דלתא אפסילון).
  4. ^ עמוד האודות באתר האגודה.
  5. ^ עמוד העמית באתר מכון הובר.
  6. ^ הרצאת הזכייה בפרס נובל לכלכלה.


זוכי פרס נובל לכלכלה
1969–1975 פריש, טינברגן (1969) • סמואלסון (1970) • קוזנץ (1971) • היקס, ארו (1972) • לאונטיף (1973) • מירדאל, האייק (1974) • קנטורוביץ', קופמאנס (1975)
1976–2000 פרידמן (1976) • אולין, מיד (1977) • סיימון (1978) • שולץ, לואיס (1979) • קליין (1980) • טובין (1981) • סטיגלר (1982) דברה (1983) • סטון (1984) • מודיליאני (1985) • ביוקנן (1986) • סולו (1987) • אלה (1988) • הוולמו (1989) • מרקוביץ, מילר, שארפ (1990) • קוז (1991) • בקר (1992) • פוגל, נורת' (1993) • הרסני, נאש, זלטן (1994) • לוקאס (1995) • מירליס, ויקרי (1996) • מרטון, שולס (1997) • סן (1998) • מנדל (1999) • הקמן, מקפאדן (2000)
2001 ואילך אקרלוף, ספנס, שטיגליץ (2001) • כהנמן, סמית' (2002) • אנגל, גריינג'ר (2003) • קידלנד, פרסקוט (2004) • אומן, שלינג (2005) • פלפס (2006) • הורוביץ, מסקין, מאירסון (2007) • קרוגמן (2008) • אוסטרום, ויליאמסון (2009) • דיאמונד, מורטנסן, פיסרידס (2010) • סימס, סרג'נט (2011) • רות, שפלי (2012) • פאמה, הנסן, שילר (2013) • טירול (2014) • דיטון (2015) • הארט, הולמסטרום (2016) • ת'יילר (2017) • נורדהאוס, רומר (2018) • קרמר, באנרג'י, דופלו (2019) • מילגרום, וילסון (2020) • אימבנס, אנגריסט, קארד (2021) • ברננקי, דיימונד, דיבוויג (2022) • גולדין (2023) • אג'מולו, ג'ונסון, רובינסון (2024)
Kembali kehalaman sebelumnya