|
ג'וזף קוטן
ג'וזף קוטן (באנגלית: Joseph Cotten; 15 במאי 1905 – 6 בפברואר 1994) היה שחקן קולנוע, תיאטרון וטלוויזיה אמריקאי. כיכב בברודוויי בגרסה המקורית של "סיפור פילדלפיה" ובמחזה "סברינה" (Sabrina Fair). זכה לפרסום עולמי כשהשתתף בסרטיו של אורסון ולס "האזרח קיין" (1941), "האמברסונים המופלאים" (1942) וב"מסע אל הפחד" (1943) שעליו היה חתום כתסריטאי. בשנות ה-40 של המאה העשרים היה מהשחקנים הבולטים בהוליווד והופיע בסרטים "צל של ספק" (1943), "מכתבי אהבה" (1945), "דו-קרב בשמש" (1946), "תמונתה של ג'ני" (1948) ו"האדם השלישי" (1949). ביוגרפיהג'וזף קוטן נולד בשנת 1905 בפיטרסבורג שבווירג'יניה לג'וזף צ'שר קוטן האב ולאשתו סאלי וילסון קוטן. הוא למד משחק בבית הספר "Hickman School of Speech and Expression" בוושינגטון די. סי. ואחר כך עבד כאיש פרסום. הוא החל להיות מעורב בהפקות תיאטרון עקב עבודתו כמבקר תיאטרון. הופעותיו הראשונות היו בווירג'יניה ואחר כך בניו יורק. ב-1930 הופיע לראשונה בברודוויי. ב-1934 פגש קוטן את אורסון ולס, כשהשתתפו יחד בתוכנית רדיו של CBS Radio, והשניים התיידדו. קוטן כיכב לראשונה בתפקיד ראשי בהפקה של ולס עבור Federal Theatre Project בפארסה "סוס אוכל כובע", עיבוד של ולס ואדווין דלבי לקומדיה "כובע הקש האיטלקי" מאת המחזאי הצרפתי אז'ן לביש. ההצגה רצה מ-26 בספטמבר עד 5 בדצמבר 1936 בתיאטרון מקסין אליוט שבניו יורק. ב-1937 הפך קוטן לחבר רשמי בלהקת תיאטרון מרקורי של ולס. הוא הופיע בברודוויי במחזה "יוליוס קיסר", ב-"The Shoemaker's Holiday" וב"מות דנטון". כמו כן השתתף בסדרות דרמה רדיופוניות "The Mercury Theatre on the Air" ו-"The Campbell Playhouse". הופעת הבכורה של קוטן בקולנוע הייתה בקומדיה "Too Much Johnson", סרט קצר בבימויו של אורסון ולס. הסרט היה אמור להיות משולב בהצגת תיאטרון שתתנהל במקביל, אך מעולם לא הוצג, ונחשב כאבוד. ב-2013 התגלה עותק של הסרט בעיר פורדנונה שבאיטליה.[1] ב-1939 חזר קוטן להופיע בברודוויי בהפקה המקורית של "סיפור פילדלפיה" בתפקיד סי קיי דקסטר הייבן לצדה של קתרין הפבורן בתפקיד טרייסי לורד. המחזה הוצג בתיאטרון שוברט במשך שנה. בחודשים שלפני סיבוב הופעות נרחב תכננו ב-MGM להפיק גרסה קולנועית של המחזה. קוטן נסע להוליווד ושם התברר לו שהצלחתו הגדולה על הבמה נועדה ליצור תפקיד עבור קרי גרנט, כפי שניסח זאת הסוכן שלו לילנד הייוורד. הייוורד הציע לקרוא לחברו הטוב אורסון ולס שלדבריו "עשה שם גלים" וש"כולם הכירו את תיאטרון מרקורי בניו יורק". האזרח קיין אחרי ההצלחה של ולס בתסכית הרדיו "מלחמת העולמות" ששודר בליל כל הקדושים 1938, הוא חתם על חוזה ייחודי עם חברת ההפקה RKO. לבמאי הצעיר הובטח חופש אמנותי מלא במגבלות תקציב שהוסכמו. כוונתו של ולס הייתה לשתף את שחקני תיאטרון מרקורי בסרטים שתכנן. תחילת הצילומים הייתה רק שנה אחר כך, אבל בעקבות פגישתו של ולס עם הרמן מנקייביץ' היה לו פרויקט מתאים. צילומי "האזרח קיין" החלו באמצע 1940. הסרט מתאר את חייו של איל עיתונות (בגילומו של ולס) שמתחיל את דרכו כאידיאליסט ומסיים את חייו כאדם זקן בודד ומושחת. קוטן גילם את ג'דידיה לילנד חברו הטוב של קיין, שהופך להיות מבקר תיאטרון באחד העיתונים של קיין. הסרט, שמבוסס חלקית על סיפור חייו של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, יצא לאקרנים ב-1 במאי 1941 אך לא זכה להצלחה מסחרית. הרסט אסר לפרסם את הסרט בעיתונים הרבים שהיו בבעלותו. על אף שהסרט היה מועמד לתשעה פרסי אוסקר הוא זכה רק בפרס אחד פרס התסריט שהוענק לוולס ולמנקייביץ'. "האזרח קיין" הזניק את הקריירה הקולנועית של שחקני תיאטרון מרקורי בהם אגנס מורהד (גילמה את דמות אמו של קיין), רות וורוויק (אשתו הראשונה של קיין) וריי קולינס (היריב הפוליטי של קיין). מתוך הארבעה רק קוטן זכה בהמשך להצלחה רבה כשחקן בתפקידים ראשיים בהוליווד, מורהד וקולינס היו שחקני אופי מצליחים, והמשך הקריירה של וורוויק הייתה בתוכניות טלוויזיה של שעות היום. שיתופי פעולה עם אורסון ולס בשנה שלאחר מכן כיכב קוטן בסרט "האמברסונים המופלאים", עיבוד של ולס לרומן באותו שם. אחרי הכישלון הקופתי של "האזרח קיין" היה חשש בחברת RKO לגבי הסרט החדש. בעקבות תגובות פושרות שקיבל הסרט בהקרנה מוקדמת, הוחלט לקצץ מהסרט כמעט שעה. הסרט התקבל היטב על ידי המבקרים אף על פי שהוא נראה מקוטע במקומות אחדים. קוטן זכה לשבחי המבקרים על הופעתו, אך האקדמיה האמריקאית לקולנוע שוב התעלמה ממנו. קוטן וולס (ללא קרדיט) כתבו תסריט למותחן שעוסק בנאצים "מסע אל הפחד" (1943), המבוסס על רומן מאת אריק אמבלר. הסרט יצא בחברת RKO, בהפקת "מרקורי פרודקשן" וביים אותו נורמן פוסטר. הסרט נוצר במאמץ המשותף עקב הקשיים בצילומים ולוח הזמנים הצפוף בגלל נסיעתו הקרובה של ולס לדרום אמריקה והתחלת צילומי " It's All True". עם חזרתו של ולס הציגו קוטן וולס בהפקה משותפת את המופע "The Mercury Wonder Show" עבור אנשי כוחות הביטחון של ארצות הברית. המופע שעלה ב-3 באוגוסט 1943 כלל מופע קסמים ובידור בהשתתפות כוכבי קולנוע, והוצג באוהל בשדרות קאוונגה 9000 שבהוליווד. בין המשתתפים היו ולס (אורסון המפואר), קוטן (ג'ו-ג'ו הגדול), ריטה הייוורד (נאלצה לפרוש לפי דרישתו של הארי קון מנהל סרטי קולומביה והוחלפה על ידי מרלן דיטריך), אגנס מורהד (קליופי אגי) ואחרים. אנשי כוחות הביטחון קיבלו כרטיסים בחינם ויותר מ-48,000 איש צפו במופע עד ספטמבר 1943. ב-1949 הופיעו ולס וקוטן יחד בסרט הקולנוע "האדם השלישי". קוטן מגלם דמות של סופר הנוסע לווינה של אחרי מלחמת העולם השנייה לפגוש את ידידו הארי ליים (אורסון ולס). בהגיעו לווינה הוא מגלה שליים מת, הוא נחוש בדעתו להוכיח שמדובר ברצח, אך בהמשך מתגלים סודות אפלים יותר. שנות הארבעים ושנות החמישיםהדמויות שגילם קוטן בשנות הארבעים נעו בין רוצח סדרתי בסרט של היצ'קוק "צל של ספק" (1943, לצידה של תרזה רייט) לבין בלש משטרה ב"אורות הגז" (1944, עם אינגריד ברגמן, שארל בואייה ואנג'לה לנסברי בתפקיד בכורה). קוטן שיחק לצדה של השחקנית ג'ניפר ג'ונס בארבעה סרטים: דרמה משפחתית בתקופת מלחמה "מאז שהלכת" (1944); הדרמה הרומנטית "מכתבי אהבה" (1945); המערבון "דו-קרב בשמש" (1946), שנמצא ברשימת 100 הסרטים הרווחיים ביותר; והסרט עטור השבחים "דיוקנה של ג'ני", בו הוא מגלם אמן המגלה אובססיביות לגבי בחורה שמתה שנים רבות לפני כן. ב-1949 חזר להופיע על המסך עם אורסון ולס בסרטו של קרול ריד "האדם השלישי", ובאותה שנה שיתף פעולה שוב עם היצ'קוק בסרט "מתחת לחוג הגדי" בו גילם דמות של אוסטרלי בעל עבר מפוקפק. על תפקידו בסרט "דיוקנה של ג'ני" זכה קוטן בפרס פסטיבל ונציה כשחקן הטוב ביותר. בשנות החמישים חלה ירידה מסוימת בקריירה שלו, הדמויות שגילם היו פחות בולטות. הוא שיחק ב-" Two Flags West" על תקופת מלחמת האזרחים האמריקנית (1950), בסרט "רומן בספטמבר" עם ג'ואן פונטיין, ובסרט "ניאגרה" בכיכובה של מרילין מונרו (1953) אחרי שג'יימס מייסון דחה את התפקיד. שאר הסרטים שיצאו בשנות החמישים היו בסגנון הסרט האפל. על הבמה הופיע קוטן בתפקיד לינוס לאראבי בהפקה המקורית של "סברינה" לצידה של מרגרט סאליבן. ההפקה רצה מ-11 בנובמבר 1953 ועד 21 באוגוסט 1954, והייתה הבסיס לסרטו של בילי ויילדר "סברינה" בכיכובם של אודרי הפבורן והמפרי בוגרט. ב-1956 עזב קוטן את הקולנוע לטובת שורה של מיזמים בטלוויזיה, כגון "On Trial" סדרה של NBC ששמה שונה בהמשך ל"המופע של ג'וזף קוטן". קוטן השתתף בסדרת הטלוויזיה "אלפרד היצ'קוק מגיש" ובסדרה "General Electric Theater" בהנחייתו של רונלד רייגן. ב-2 במאי 1957 הופיע ב"המופע של פורד בכיכובו של טנסי ארני פורד". לקראת סוף העשור הופיע קוטן בהופעת קמע בסרטו של אורסון ולס "מגע של רשע" (1958), והשתתף בסרט "מהארץ לירח" עיבוד לספרו של ז'ול ורן. עוד הופיע בסדרה "The DuPont Show with June Allyson" של CBS, ובסדרה "המופע של ברברה סטיינוויק" של NBC. שנות השישים ושנות השבעים ב-1960 מתה אשתו הראשונה, לנור קיפ (Lenore Kipp), מאוחר יותר באותה שנה התחתן עם השחקנית הבריטית פטרישה מדינה. ב-1964 חזר קוטן לשחק בקולנוע והשתתף בסרט האימה "שרלוט המתוקה" יחד עם בטי דייוויס, אוליביה דה הבילנד ואגנס מורהד. בהמשך שנות השישים הופיע קוטן במספר הפקות אירופאיות ויפניות כמו גם בסרטים מדרגה שנייה (בי מובי) וסרטי טלוויזיה. פעמים אחדות הופיע כאורח בתוכנית הטלוויזיה "המופע של אד סאליבן". ב-1967 הצטרף לקרל סוונסון, פט קונוויי ודיק פורן בסרט "Brighty of the Grand Canyon", מערבון דרמטי ונוסטלגי, על פי ספר ילדים באותו שם. בטלוויזיה היה הקריין בסרט הדוקמנטרי "Hollywood and the Stars" של דייוויד ל. וולפר. ב-1968 השתתף כשחקן אורח בשניים מפרקי הסדרה "איירונסייד". בשנות השבעי הופיע בתפקיד משנה בסרט המלחמה "טורה! טורה! טורה!" (1970), בכמה סרטי אימה: "ד"ר פייבס" (1971) עם וינסנט פרייס ו"שמש ירוקה" (1973), הסרט האחרון של אדוארד ג'י רובינסון. אחר כך השתתף במספר מסרטי האסונות עטורי הכוכבים, בין השאר ב"נמל תעופה 77" (1977) עם ג'יימס סטיוארט ואוליביה דה הבילנד, ובסרט "Twilight's Last Gleaming" העוסק במלחמה גרעינית (1977). עוד בטלוויזיה הופיע כאורח בסדרות "תיקי רוקפורד" ו"ספינת האהבה". שנותיו האחרונותאחד מסרטיו האחרונים היה "שערי החופש" (1980) שזכה לביקורות שליליות בארצות הברית. באותה תקופה השתתף גם בשני פרקים בסדרה הבריטית " Tales of the Unexpected" עם ונדי הילר (1979) וגלוריה גרהם (1980). עוד הופיע בשלושה סרטי אימה "The Hearse", "Delusion" ו-"The Survivor". ב-1981 לקה קוטן בשבץ שגרם לו לאבד את קולו באופן זמני.[2] מחלתו ומותוב-8 ביוני 1981 קיבל קוטן התקף לב ואחר כך שבץ שהשפיעו על יכולת הדיבור שלו. הוא טופל במשך שנים והיה יכול לדבר שוב. כשהתחיל להתאושש, הוא היה מדבר בטלפון עם אורסון ולס כל שבוע כשעתיים. השניים נהגו להיפגש לארוחות צהריים ומעלים זכרונות. קוטן סיפר לוולס שהוא כותב ספר וולס ביקש לקבל את כתב היד וקרא את הספר באותו לילה. כאשר ולס נפטר כתב קוטן בעמוד האחרון של ספרו "בין חפציו נמצא כתב יד של הספר הזה". האוטוביוגרפיה של קוטן יצא לאור ב-1987 בשם "Vanity Will Get You Somewhere". ב-1990 הוסר מגרונו של קוטן בית הקול בגלל מחלת הסרטן. קוטן נפטר ב-6 בפברואר 1994 מדלקת ריאות כשהוא בן 88. הוא נקבר בבית הקברות בלנדפורד בפיטרסבורג שבווירג'יניה. בסרט "אני ואורסון ולס" משנת 2009 מגלם את דמותו של קוטן השחקן ג'יימס טאפר. פילמוגרפיה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
