בסתת
תרבות |
מצרים העתיקה, דת מצרים העתיקה |
אב |
רע |
אם |
חתחור |
צאצאים |
Maahes | | בסתת או באסת (במצרית עתיקה: bꜣstjt, בפיניקית: 𐤀𐤁𐤎𐤕,[1] אבסת או 𐤁𐤎𐤕,[2] בסת) היא אלה במיתולוגיה המצרית. פולחנהלבסתת סגדו לפחות מאז תקופת השושלת השנייה, כלומר תחילת האלף ה-3 לפנה"ס. במקור דמותה הייתה של לביאה, או של אישה בעלת ראש של לביאה, והייתה האלה המגינה על מצרים התחתונה, וכך גם האלה המגנה על פרעה. תפקידה בפנתאון המצרי התעמעם כשסח'מת, אלה דומה שגם לה ראש לביאה, הפכה ליותר דומיננטית כשמצרים התחתונה אוחדה עם מצרים העליונה. באלף ה-1 לפנה"ס, כאשר הפופולריות של החתולים כחיות בית עלתה, הוחלפה דמותה של בסתת בזו של אישה בעלת ראש חתול והיא הפכה לאלת החתולים. לרוב היא מוצגת כחתולה בעלת פרווה זהובה-מנומרת. בתקופה התלמיית בהשפעת פולחן האלה היוונית ארטמיס, הפכה בסתת לאלה המזוהה עם הירח. בשנת 2010, התגלה בעיר אלכסנדריה בשכונת קום-אל-דקה, מקדש גדול לאלה בסתת. במקדש שהיה שייך כנראה למלכה ברניקי השנייה אשתו של תלמי השלישי, התגלו פסלים רבים של חתולים.[3] ביחזקאל מוזכרת עיר מצרית בשם פי בסת, ששמה המצרי היה כנראה "פר בסתת" = בית בסתת, והייתה מרכז פולחן לאלה בסתת. העיר שכנה באזור הדלתה של מצרים התחתונה, והייתה בירת הנום ה-18 של מצרים התחתונה. כיום היא מזוהה עם תל בסטה. במיתולוגיה המצריתעל פי המיתולוגיה המצרית, בסתת הייתה אמתו של אל השמש רע והמגינה עליו, והייתה כלואה עם אפופיס, אל-נחש ונלחמה בו. כשבסתת התחילה להיחלש מקרבותיה היא שוחררה מכלאה והצטרפה אל שאר האלים, בהגנה מפני הכאוס. אזכורים בספריםבסתת מופיעה בסדרת ספריו של הסופר ריק ריירדן, "משפחת קיין והאלים המצריים", כאפוטרופוסית של סיידי ואחיה קרטר לאחר ששוחררה ממחט קלאופטרה. כמו כן, היא מוזכרת בספר "האלכימאי" מסדרת "הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות" של מייקל סקוט, כאחת הקדמוניות המצריות שאותן העיר דוקטור ג'ון די. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|