|
אליזבת בלקוול
אליזבת בלקוול (באנגלית: Elizabeth Blackwell; 3 בפברואר 1821, בריסטול, הממלכה המאוחדת – 31 במאי 1910, הייסטינגס, הממלכה המאוחדת) הייתה האישה הראשונה אשר הוסמכה לרפואה בארצות הברית וכן הראשונה אשר נרשמה בפנקס הרופאים המוסמכים בממלכה המאוחדת. בלקוול הייתה חלוצה בקידום השתלבותן של נשים בענף הרפואה בארצות הברית ובממלכה המאוחדת, ופעילה בארגונים לקידום זכויות ומעמד הנשים. קורות חייהאליזבת בלקוול נולדה בבריסטול לסמואל בלקוול, שעסק בזיקוק סוכר, ולהאנה (ליין) בלקוול. ב-1832 היגרה המשפחה לארצות הברית והשתקעה בניו יורק. אביה המשיך בעיסוקו ובמקביל התערה בחוג אנשי התנועה לביטול העבדות. ב-1838 לאחר שעסקי האב נקלעו לקשיים כלכליים, עקרה המשפחה לסינסינטי וזמן קצר לאחר הגעתם הלך אבי המשפחה לעולמו, תוך שהוא מותיר את אלמנתו ותשעת ילדיו במצב כלכלי קשה ותחת חובות. בעקבות קשיים כלכליים, אליזבת ואחיותיה אנה ומריאן הקימו בית ספר לנערות. בנוסף היא למדה אמנות וכתבה סיפורים קצרים. בתחילת שנות ה-40 היא החלה לכתוב על זכויות נשים ביומניה ובמכתביה והשתתפה בקמפיין הפוליטי של ויליאם הנרי הריסון בשנת 1840. ב-1844 קיבלה בלקוול משרת הוראה אך לאחר מספר חודשים עזבה את עבודתה ושבה לסינסינטי. קריירה מקצועיתהרעיון ללמוד רפואה עלה אצלה לראשונה בעקבות חברה שחלתה במחלה קשה, וסיפרה לאליזבת שהרגישה שאילו טיפלה בה רופאה אישה היה לה הרבה יותר נוח. סיבה נוספת להחלטתה ללמוד רפואה היה רצונה לחיות חיים עצמאיים מגבר ומכבלי הנישואין. היא לא הבינה עד כמה קשה יהיה לה להתגבר על המחסומים הפטריארכליים, אך אלו רק תרמו לנחישותה. היא עברה לפילדלפיה, ניסתה להתקבל לבתי ספר לרפואה ונדחתה על רקע מגדרי. בלקוול לא ויתרה, עברה למדינת ניו יורק ובאוקטובר 1847 התקבלה ללימודי רפואה במכללת ג'ניבה. קבלתה הייתה חצי-טעות, לאחר שהדיקן וסגל ההוראה לא הצליחו להגיע להחלטה בנושא והחליטו לערוך הצבעה בקרב 150 סטודנטים גברים בנושא, כאשר אם אחד מהם יסרב היא לא תתקבל. הגברים הצעירים חשבו שהבקשה אבסורדית וכבדיחה הצביעו פה אחד לקבלה. במהלך לימודיה נתקלה בלקוול בקשיים רבים על רקע היותה אישה יחידה במוסד, אך ב-23 בינואר 1849 סיימה בהצלחה את לימודיה והייתה האישה הראשונה שהוסמכה לרפואה בארצות הברית, תוך שהיא זוכה לפרסום רב בעיתונות המקומית. באפריל החליטה בלקוול להמשיך את לימודיה באירופה והגיעה לבריטניה ובהמשך לפריז, אך בקשתה להתקבל ללימודים נדחתה שוב ושוב. בלקוול ויתרה על רצונה להיות מנתחת, בעקבות זיהום שנדבקה מתינוק שבו טיפלה, שגרם לאיבוד ראייתה בעין אחת[1]. היא התקבלה לעבודה כמיילדת ולא כרופאה באחד מבתי החולים וכך רכשה ניסיון מקצועי. עד סוף השנה ציין פול דובואה, הרופא המיילד הנחשב בתקופתו, שהיא תהיה הרופאה המיילדת הטובה בארצות הברית, ללא קשר למגדר. ב-1851 שבה בלקוול לארצות הברית, ופתחה קליניקה עצמאית בניו יורק. אף על פי שהעניין זכה לתהודה מסוימת בעיתונות, מספר המטופלים במרפאה היה קטן. ב-1852 החלה להרצות בתחום הרפואה. עם הזמן הייתה גם המנטורית של מריה זקרזווסקה, גרמניה צעירה שרצתה להיות רופאה, שהצטרפה אל בלקוול ואל אחותה אמילי, אשר הרחיבו את המרפאה לכלל בית חולים קטן, בו נשים ישבו בדירקטוריון, כמנהלות וכרופאות. ב-1858 תוקנו בבריטניה תקנות חדשות לעוסקים ברפואה ובמסגרתן הוכרו רופאים אשר רישיונם נרכש מחוץ לגבולות הממלכה. ב-1 בינואר 1859 הייתה אליזבת בלקוול לאישה הראשונה שנרשמה בפנקס הרופאים בממלכה המאוחדת. ב-1866 גדלה תעבורת החולים במרפאתה של בלקוול לכדי 7,000 מטופלים בשנה. ב-1869 בעקבות קרע בין אליזבת לאחותה אמילי, עזבה אליזבת בלקוול לבריטניה. ב-1874 פתחה בלונדון את בית הספר לרפואה לנשים בלונדון ביחד עם סופיה ג'קס-בלייק, אשר אף היא הוסמכה לרפואה בארצות הברית. ב-1877 פרשה אליזבת בלקוול מניהול המוסד על רקע חילוקי דעות עם ג'קס בלייק והפסיקה לעסוק ברפואה. פעילות ציבוריתבין 1880 ל-1895 הייתה בלקוול פעילה בארגונים לקידום מעמד וזכויות הנשים. כתביהבמהלך חייה הוציאה לאור 13 ספרים וספרי לימוד. בתוכם:
חיים אישייםבלקוול מעולם לא נישאה. ב-1910 הלכה אליזבת בלקוול לעולמה והיא בת 89 שנים. הוקרה והנצחה
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||
