איידס בברזיל

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

ברזיל היא, כנראה, הדוגמה הבולטת ביותר למדינה מתפתחת שכנגד הערכות ותחזיות מצליחה לבלום את התפשטות האיידס וזאת הודות לתוכנית הפעולה הלאומית הייחודית שהיא הפעילה.

בהיסטוריה המוקדמת של האיידס בברזיל, נגיף ה-HIV היה נפוץ בעיקר בערים הגדולות הממוקמות בדרום מזרח המדינה סאו פאולו וריו דה ז'ניירו ולאחר מכן התפשט באופן הדרגתי לערים המרכזיות בשאר חלקי המדינה. בחלקה הצפוני של ברזיל המחלה התפשטה לאורך דרכי האמזונאס על ידי כורי זהב עניים שנשאו עימם את הנגיף. המקרה הראשון של איידס בברזיל דווח ב-1985.
תחילה הממשל נהג לייחס את המחלה להומוסקסואלים על בסיס העובדה שב-1985 על כל 24 דיווחים של מקרי הדבקות אצל גברים, דווח מקרה אחד אצל הנשים. לאורך השנים התמונה השתנתה וב-1997 היחס היה שני מקרים אצל הגברים מול מקרה אחד אצל הנשים. כיום רוב ההדבקות בנגיף הן כתוצאה ממשכב הטרוסקסואלי^[1].

THE BRAZILIAN NATIONAL PROGRAM of STD (sexually transmitted diseases) AND AIDS
בסיס התוכנית של משרד הבריאות הברזילאי הוא להתייחס בשוויון לכלל האזרחים ולהעניק להם טיפול רפואי הולם וללא כל עלות.
ב-1991 התרופה היחידה שהייתה קיימת לעיכוב התפתחות הנגיף חולקה לאלפי נשאים בברזיל. בשנת 1996 שולבה תרופה חדשה מסוג RNA (Antiretroviral) בה נעשה שימוש גם בארצות מתקדמות, לבלימת ההתפתחות של נגיף ה-HIV בגוף האדם. באותה שנה מספר מקבלי הטיפול גדל ליותר מ-135,000 נשאים. הרוב המוחלט מבין המטופלים היו אזרחים עניים אשר לא היה ביכולתם לממן טיפולים יקרים מסוג זה, וללא הטיפול לא היו שורדים.
בשנת 2001 משרד הבריאות הברזילאי השקיע סכום של 232 מיליון דולר על מנת לממן לנשאים את הטיפול התרופתי ב-RNA. ההגיון מאחורי התוכנית היה, בעצם, צעד חסכוני ויעיל. נשאים שנשארים "בריאים", כלומר שהמחלה עדיין לא התפרצה אצלם, נשארים בגדר של אזרחים פרודוקטיביים ובכך חוסכים עלויות גבוהות של טיפול בבית חולים.
החל משנת 1996 רשמה רשת בתי החולים הציבורית בברזיל ירידה של כ-80 אחוז בצורך כניסה של חולי איידס לבתי החולים. משרד הבריאות הברזילאי העריך כי בתקופה שבין 1997 ל-2001 נחסכו כביליון דולר כאשר נמנעו כ-358,000 ביקורים ואשפוזים הקשורים לאיידס^[2].

בנוסף לצמצום הכניסות לבתי החולים ישנם היבטים סוציאליים נוספים בשיטת הטיפול שגורמים לחסכון בעלויות. למשל, נכון ל-2002 מספר מקרי המוות מאיידס ירד בכ-50 אחוז משנת 1996. בשל נתון זה יש פחות הוצאות סוציאליות מאחר שהמשפחות לא מתפוררות כתוצאה ממחלה של אחד מבניה או כאשר ילדים אינם מתייתמים בגיל צעיר מהוריהם ונגררים לאלימות ופשיעה ברחובות.

גורם נוסף וחשוב להצלחה של התוכנית הברזילאית היה שימוש באסטרטגיה של הורדת מחירי התרופות על ידי השקעה ביצור מקומי של תרופות, ובו בזמן ניהול משא ומתן עיקש על הורדת מחירים עם חברות התרופות הבינלאומיות שמחזיקות בפטנט. בזמן שבמדינות מפותחות מחיר התרופות לשנה בממוצע הוא מעל 10 אלף דולר למטופל, נכון ל-2002 ברזיל הורידה את מחיר התרופות ל-2,273 דולר למטופל והמחיר עוד נמצא במגמת ירידה. ברזיל היא כנראה הדוגמה הבולטת ביותר בעולם, למדינה מתפתחת המצליחה להשקיע מאמצים בשיתוף עם ארגונים חברתיים, על מנת לעמוד מול תאגידי התרופות בדרישה להוזלה משמעותית בעלויות^[1].

בכל הקשור למניעה מוקדמת של ההדבקות באיידס, מפעילה ברזיל קמפיינים נרחבים במטרה להעלות את רמת המודעות בקרב האזרחים. הדגש של משרד הבריאות הברזילאי והארגונים הסוציאליים הוא להגביר את שיעור השימוש בקונדומים בעת מגע מיני. ניתן להבחין במגמת עליה באחוזי השימוש בקונדום בקרב צעירים: מ-4% בשנת 1986, ל-54% בשנת 1998 ו-64% בשנת 2004. בין היתר משרד הבריאות דואג לשמירה על מחיר זול וזמינות של הקונדומים^[3].

נכון לסוף שנת 2007 כ-0.6 אחוז מאוכלוסייה הבוגרת (גלאים 14–49) הם נשאי HIV - כמחצית ממה שניבאו מומחים בשנות ה-90^[3]. ילדים ונערים ברזילאים עניים שמהווים אחוז גבוה מהחולים באיידס, חיים במעיין פרדוקס של עוני מול עושר בכל הנוגע לתופעת האיידס. אותם "ילדי הרחוב" סובלים מהזנחה קבועה של הממסד, אולם ברגע שהם זוהו כנשאי הנגיף, הם זוכים לתמיכה סוציאלית רחבה שדואגת להם ומבטיחה כי יקבלו טיפול זהה לזה שמקבלים כלל העשירים בברזיל ובשאר מדינות מפותחות בעולם^[2].

• מפת שיעור התחלואה העולמי של UNAID
• מצגת טיפול ומניעה של משרד הבריאות הברזילאי
• מאמר מאת- Jessica A.J. Rich
• הספר- "Unhealthy Health Policy "
• הספר- "AIDS pandemic in Latin America"