אורבנוס השני

אורבנוס השני
Urbain II

לידה	1042 שאטיון סור מארן, ממלכת צרפת
פטירה	29 ביולי 1099 (בגיל 57 בערך) רומא, מדינת האפיפיור
שם לידה	Otho de Lagery
מדינה	צרפת
מקום קבורה	בזיליקת פטרוס הקדוש
דת	הכנסייה הקתולית
האפיפיור ה־159 12 במרץ 1088 – 29 ביולי 1099 (11 שנים) → ויקטור השלישי פסקליס השני ←

אורבנוס השני (בלטינית: Urbanus II, שמו המקורי אודו דה לאז'רי; 1035 או 1042 – 29 ביולי 1099), כיהן כאפיפיור מ-12 במרץ 1088 עד מותו. היה יוזם רעיון מסע הצלב.

נולד למשפחת אצולה בלאז'רי (סמוך לשאטיון סור מארן בחבל שמפאן-ארדן בצרפת), והוטבל בשם אודו דה לאז'רי. לאחר שקיבל את חינוכו בבית הספר של קתדרלת ריימס, שימש כסגן בישוף העיר. אחרי 1067 בהשפעת מורהו, ברונו מקלן, התפטר מתפקידו ונכנס למנזר קלוני (שהיה בחבל בורגון), וב-1074 הפך לסגן אב המנזר.

ב-1078 האפיפיור גרגוריוס השביעי הזמינו לאיטליה ומינה אותו לקרדינל-בישוף של אוסטיה - משרה בכירה בקרב חבר הקרדינלים. החל ב-1080 נכנס בעובי הקורה של מאבק האינווסטיטורה בין האפיפיור גרגוריוס השביעי לבין היינריך הרביעי, מלך גרמניה. הוא תמך ברפורמות שהציע האפיפיור וב-1084 שימש כשליחו בגרמניה כדי לגייס תמיכה בעמדותיו נגד היינריך הרביעי, שבינתיים הפך לקיסר האימפריה הרומית הקדושה.

ב-1085 נפטר האפיפיור ובמקומו נבחר ויקטור השלישי שלפני מותו ב-1087 הציע לקרדינלים כיורשו את אודו דה לאז'רי. הוא נבחר לאפיפיור ב-12 במרץ 1088 ואימץ לעצמו את השם אורבנוס השני.

כבר בתחילת כהונתו התייצב מולו גיברט מרוונה שהתמנה לאנטי אפיפיור בשם קלמנס השלישי (אנ') על ידי היינריך הרביעי. אורבנוס השני גייס לעזרתו את מועצות הכנסייה שהתקיימו ברומא, באמאלפי (1089), בבנוונטו, בפיאצ'נצה ובקלרמון (1095), שתמכו בעמדתו נגד הקיסר ונגד האנטי אפיפיור. במועצות אלה אושרו מחדש הרפורמות של האפיפיור גרגוריוס השביעי שכללו איסורים על מינוי קרובי משפחה ועל הכתרת חילונים לתפקידים דתיים, על סימוניה (מכירת משרות הכנסייה) ועל ניקולאיזם (נישואי כמרים).

במועצת הכנסייה שהתקיימה בפיאצ'נצה שבאיטליה במרץ 1095 קיבל אורבנוס השני את שליחו של אלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שביקש את עזרת האפיפיור נגד הסלג'וקים שבמאה האחת עשרה כבשו את מסופוטמיה, את אסיה הקטנה, את סוריה, ואת ארץ ישראל ואיימו על קונסטנטינופול. היה זה הרקע שהבשילו עליו התנאים שהובילו למסע הצלב הראשון. ב-27 בנובמבר של אותה שנה במועצת קלרמון (כיום קלרמון-פראן שבחבל אוברן בצרפת) האפיפיור אורבנוס השני נשא דרשה בצרפתית שבה קרא לכל המאמינים, אבירים וצמיתים כאחד, לשחרר את ארץ הקודש ואת הקבר הקדוש בירושלים מידי הסלג'וקים, הנאום המקורי לא נשמר, יש מספר גרסאות לנאום, שהועלו על הכתב על ידי מחברים שונים, הגרסאות דומות בתוכנן ובעיקר בקטע המרכזי שהוא הקריאה לצאת למסע:

הו אתם גזע הפרנקים, הגזע האהוב על אלוהים והנבחר על ידו... מירושלים ומקונסטנטינופול הגיעו שמועות כי גזע מקולל שאינו מכיר באלוהים פלש לארצם של הנוצרים, העלה אותה באש וערך בהם טבח...על מי מוטלת חובת הנקם ומי יכבוש מידיהם את ארצכם אם לא אתם, אתם שעליכם הטיל האל את המשימה עטורת התהילה להכניע את אויביכם? קחו על עצמכם משימה זו שדבר לא יעצור בעדכם מלבצע, וכיפרתם על חטאיכם וזכיתם לתהילת עולם בממלכת השמים.

והקהל הרב הגיב בקריאות "זהו רצון האל". אורבנוס השני נקט בצעדים כדי להקל על המאמינים להשתחרר מחובותיהם ולהתגייס למסע הצלב. בין היתר, הוא שחרר את האבירים ואת הצמיתים משבועת האמונים הפיאודלית למשך תקופת המלחמה. הוא ערך מסע נרחב במערב ודרום מערב צרפת, ובמשך תשעה חודשים נשא נאומים חוצבי להבות בזכות רעיון מסע הצלב. כאשר הגיע לרומא לאחר שנעדר ממנה במשך שנתיים, התקבל בתשואות רמות על ידי תושביה.

היינריך הרביעי שנודה על ידי אורבנוס השני לא היה רשאי להשתתף במסע הצלב. הוא הדין באשר לויליאם השני, מלך אנגליה ולפיליפ הראשון, מלך צרפת שאותו נידה אורבן השני באשמת נישואים לא חוקיים. לכן, מנהיגי מסע הצלב הראשון היו בעיקר אצילים צרפתיים כדוגמת בלדווין, גוטפריד מבויון, טנקרד, בוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה, סטפן השני, רוזן בלואה ורמון הרביעי, רוזן טולוז.

ב-1096 יצא לדרך מסע הצלב הראשון, וב-15 ביולי 1099 כבשו חיילים נוצריים את כנסיית הקבר הקדוש בירושלים. שבועיים אחרי כן נפטר אורבנוס השני ברומא לפני שהגיעה לשם הידיעה על כיבוש ירושלים. במקומו נבחר לאפיפיור פסקליס השני.

• מסע הצלב הראשון
• גזירות תתנ"ו

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורבנוס השני

• אורבנוס השני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אורבנוס השני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)