|
CMV
CMV (קיצור של: Cytomegalovirus, תעתיק: ציטומגלווירוס) הוא נגיף הגורם למחלה המסכנת אוכלוסיות בעלות מערכת חיסונית פגועה ועוברים. ההידבקות נגרמת ממגע עם הפרשות של אדם הנגוע בנגיף זה. CMV מכיל DNA דו-גדילי ומשויך לקבוצת ההרפס. הידבקות בנגיף ניתנת לאבחון באמצעות בדיקת דם. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית, כ-50% עד 80% מבני האדם נדבקים בנגיף זה. בדרך כלל הנגיף גורם לתסמינים קלים הדומים לאלו של התקררות או של מונונוקלאוזיס זיהומי (מחלת הנשיקה). עם זאת, הנגיף עלול להיות קטלני עבור אוכלוסיות עם מערכת חיסון פגועה עקב מצב רפואי כגון סרטן, איידס או השתלת איבר. כמו כן הוא עלול לסכן נשים הרות ואת עובריהן. בהיריוןCMV הוא הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי. רוב האוכלוסייה הבוגרת נחשפת ל-CMV בילדות, וכ-0.2% עד 2% מהנשים ההרות נדבקות במהלך ההיריון. גם אם האם נחשפה בעבר ל-CMV, זה לא מונע לחלוטין ראקטיבציה של הנגיף, או הדבקה של זן אחר מאותו הנגיף (ר-אינפקציה). כיום לא קיים טיפול יעיל למניעת זיהום עוברי, ועל כן נדרשת הימנעות מחשיפה, בעיקר הקפדה על הגיינה מול ילדים (כך למשל עבודה במגע קרוב עם ילדים מעלה את הסיכון לחשיפה ל-CMV). הדבקה ב-CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות:
במקרים של הידבקות ראשונית של האישה במהלך ההיריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הוא בין 30% ל-60%, והאחוזים גדלים ככל שהיא נדבקת בשלב מתקדם יותר של ההיריון. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההיריון, כ-20% ייוולדו חולים/פגועים בגלל הנגיף. סיכויי התחלואה לעובר שאמו נדבקה בנגיף בשליש הראשון של ההיריון הם אפסיים. במילים אחרות, ככל שהדבקת האם בנגיף הייתה בשלב מוקדם יותר של ההיריון, סיכויי ההדבקה של העובר נמוכים יותר, אולם אם העובר בכל זאת נדבק, הסיכויים שייפגע יהיו גבוהים. לעומת זאת, אם ההדבקה בוצעה בשליש האחרון של ההיריון, סיכויי הדבקת העובר גבוהים, אולם הסיכוי של העובר לחלות שואף לאפס. כ-10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעיתים גם בראייה. למעט פגיעה בשמיעה, את כל יתר הפגיעות, ניתן כיום לראות בסקירות כך שגם המחקרים העדכניים ביותר מראים את הקשר החזק שבין סקירות תקינות ותינוקות אסימפטומטיים. מניעת הדבקה בנגיף בעת היריוןמאחר שאין דרך להתחסן כנגד הנגיף, מומלץ שנשים אשר טרם חלו במחלה תנקוטנה כמה צעדים, על מנת להקטין את הסיכון להידבקות ראשונית דווקא במהלך ההיריון.[1] כיוון שהנגיף מועבר באמצעות מגע מיני, מומלץ לקיים יחסי מין בתקופת ההיריון בקונדום בלבד. הפרשות כגון שתן ורוק, בעיקר של ילדים מתחת לגיל שש, הן מקור הדבקה עיקרי בנגיף. לפיכך:
אם בדיקות דם לנוגדנים נגד הנגיף מצביעות על הידבקות בעת האחרונה, מומלץ לדחות את הכניסה להיריון בחצי שנה. אבחנהבאופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר שגרתית ל-CMV בהיריון. במקרים שמזוהה זיהום ראשוני במהלך ההיריון (לדוגמה בעת תלונה של האם על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בנגיף. האבחון יכול להתבצע בשיטות האלה:
טיפולקיימות כמה תרופות לטיפול בזיהום על רקע הדבקה ב-CMV, הנפוצה בהן היא גנציקלוביר. תרופות אלו מותרות לשימוש בזיהום על רקע CMV אצל חולים עם דיכוי של מערכת החיסון. בזיהום הנגרם מ-CMV מולד, טיפול בגנציקלוביר יכול למנוע בחלק מהמקרים פגיעה בשמיעה, אך נדרש טיפול ממושך. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |
||||||||||||||||||||||||||
