|
תורת הגזע תורת הגזע היא תאוריה פסאודו-מדעית המקטלגת את המין האנושי לגזעים המקיימים סדר היררכי, כך שחלק מהגזעים עליונים ביחס לאחרים. מקור המונחעל אף שהנחות מסוג זה רווחו בתרבויות שונות, בדתות שונות ובזמנים ומקומות שונים, את הביטוי "תורת הגזע" נהוג לייחס למסורת של חשיבה ומחקר שהתחילו באירופה ובארצות הברית במהלך המאה ה-19, והגיעו לשיאם בגרמניה הנאצית. מסורת זו, שהתיימרה להיות דיסציפלינה מדעית, הייתה למעשה אוסף אקלקטי של הגיגים, ששאבו ממקורות שונים, דרוויניזם (שפורש בהתאם להשקפתם), דרוויניזם חברתי, רעיונות אאוגניים, תורות פסבדו מדעיות שונות כתורת הפרנולוגיה, פיזיונומיה ותורתו של צ'זארה לומברוזו, ראייה היסטורית מעוותת, רעיונות פילוסופיים של רומנטיקה, ניהיליזם, פרשנות מעוותת לתורת פרידריך וילהלם ניטשה ואנטישמיות לשמה. כל אלו אוחדו לתאוריה שאמורה הייתה להיות מדעית, ומתבססת על מדידות מדויקות המסוגלות להבחין בין הגזעים ותת הגזעים השונים לפי מאפיינים כצבע העור, צורת ומידת הגולגולת, צבע העיניים והשיער, וכיוצא בזה. ההבדל העיקרי בין אתנולוגיה ואתנוגרפיה לבין תורת הגזע שמהווה חלק מעולם האנתרופולוגיה הפיזית היא העובדה כי השנייה מתייחסת יותר למאפיינים הפיזיים של בני האדם וכיצד הם משפיעים על עולמנו כיום. עם זאת, האתנולוגיה והאתנוגרפיה מתבססות יותר על חקר המנהגים, דתות ומוסדות ולכן מבוססות פחות על אפיון פיזי וקשר ישיר שלו אל העולם כיום.[1] התפתחות הרעיון מבחינה מדעיתחלוקה או סיווג של בני אדם שונים לקבוצות על פי מאפיינים מסוימים הייתה מאז ומתמיד. עם זאת הייחוס הראשון למושג "גזע" אינו ידוע אך מיוחס למספר מדענים ופילוסופים מסוף המאה ה-17 שניסו לארגן את המידע אודות המראה האנושי של קבוצות שונות בעולם כאופן מסודר. כך למשל פרנסואה ברנייה (François Bernier) סביר להניח היה המחבר של חיבור אנונימי שמתוארך לשנת 1684. חיבור זה (אשר האקדמיה סוברת כיום כי הוא היה הכותב שלו) מתאר סוגים שונים של קבוצות בני האדם בעולם, כארבע או חמש במספר. בכל מקרה מחבר המאמר לא קבע בשטח שמות מדעיים לגזעים השונים אך ניתן לשייך אותם לקבוצות אוכלוסין שונות בעולם (סביר להניח שלאירופאים, אוריינטלים, אפריקנים ולאפים (סאמים). נוסף לשני גזעים נוספים והם הגזע האינדיאני וקויקוי. הרשימה עצמה בעלת חשיבות פחותה יותר לעומת רשימות אחרות הבאות בתור אך היא ידועה בגלל השימוש בפעם הראשונה במונח "גזע". עם זאת, בתקופתו של ברניאר ההבדל המינוחי בין גזע אדם לבין מין של חיה בטבע היה מאוד קרוב. הרעיון היה פשוט חלוקה של האדם על פי חלוקת המינים בטבע. נוסף על כך אפשר לזהות כי באותה התקופה אף הוגים כמו גוטפריד וילהלם לייבניץ, אשר הגיב למאמר הנידון, תפס כי החלוקה אפשרית של בני אדם לגזעים אך לא בהכרח משליכה על אופיים על צורת התנהגותם (טמפרמנט). הוא אף טען שלמרות השוני בין קבוצות האוכלוסין אשר הוא רואה אין סיבה שלא ישתייכו לגזע אחד כולם.[2] אפשר לראות זאת בתגובתו הכתובה על המאמר:
התפתחות הרעיון מבחינה חברתיתלאחר מלחמת העולם הראשונהמאז סיום מלחמת העולם הראשונה ב-1918, החלו תנועות לאומניות לקום בקולוניות שמעבר לים. כך למשל, בסין קמה תנועת הארבעה במאי, וכך בתוניסיה קמה מפלגת הדסטור (Destour Party), תנועות אלה שאפו לעצמאות. אפשר לראות זאת גם בקונגרס הפאן-אפריקאי הראשון שהיה בפריז אותה התקופה. באינדונזיה היה שיא בשאיפות הלאומניות כאשר ב-1919 הכילה התנועה לעצמאות לאינדונזיה 2.5 מיליון איש אשר תומכים בעצמאות מהולנד. קיימת טענה כי אף בתקופה זאת הייתה החלוקה לגזעים משמעותית בחברה, כאשר מעט היו המצביעים אשר תמכו בהצעתה של האימפריה היפנית בזמן חוזה ורסאי להכניס קטע המדבר על שוויון בין גזעי האדם באמנת חבר הלאומים.[3] תורת הגזע שלפני העת המודרניתתורת הגזע במובנה הכללי מבוססת על כך שיש הבדל בין בני אדם, בין אחד לשני, על סמך מאפיינים כלשהם. המאפיינים יכולים להיות מראה (דוגמת צבע עור או צבע עיניים) או למשל כל דבר שלא ניתן לראות אך עדיין להסיק על האדם האחר (דוגמת שפה או אינטליגנציה). ידוע כי אף בתרבויות קדומות ביותר, דוגמת מצרים העתיקה, הייתה ההפרדה הגזעית קיימת.[4] ביוון העתיקהאריסטו עם זאת הבדיל בין בני אדם על פי שפתם ונוצרו תכונותיהם על פי מיקומם הגאוגרפי. כך למשל הסביר אריסטו כי בני הצפון, בגלל מיקומם הגאוגרפי בו הם חיים, נתונים לרוח נפשית חזקה מאוד אשר טמונה בתוכם. עם זאת האמין אריסטו כי רוח זאת לא הייתה מלווה באינטליגנציה גבוהה מפני שעל פיו היא קושרה למקומות חמים. כך למשל לתושבי הדרום, שבהם נכללו גם האסייתים קושרה אינטליגנציה גבוהה, בגלל חום האקלים בהם הם חיים אך היו בעלי מחסור ברוח הנפשית החזקה שהייתה לבני הצפון לסירוגין. אריסטו האמין כי בגלל היעדר רוח נפשית זאת האסייתים הם אומנם משכילים אך עם זאת נתונים לעבדות ולהכנעה עקב היותם חסרי אותה רוח. על פי זאת האמין אריסטו כי היוונים, אשר חיים במרכז העולם על פי תפישתם בתקופה זו, מקבלים גם את האינטליגנציה מהדרום אבל גם את הרוח הנפשית העוצמתית מהצפון.[4] בתקופת הנאורותיוהאן פרידריך בלומבאך ותורת הגזעאנתרופולוג חשוב של אותה התקופה היה בלומבאך אשר הציע קיום של גזע חדש והוא הגזע המלאי (Malay). הוא אף טען כי צבע העור נובע מהאקלים ובכך הסביר מדוע בני אדם לבנים מקורם בדרך כלל בארצות קרות ומדוע בני אדם בעלי צבע עור שחור בדרך כלל מקורם במדינות עם אקלים חם הרבה יותר. הוא אף הציג כי בדרך כלל אף אברי המין של בני אדם לבנים נוטים להיות בעלי עור כהה יותר ביחס לשאר הגוף. הוא אף הציג בחיבוריו כי בחורף בדרך כלל צבע העור נהיה לבהיר יותר ובקיץ, בגלל חשיפה לשמש, הוא נהיה לכהה יותר. הוא גם נטה לקשר לקבוצות אוכלוסין שונות ייחוד כלשהו שבהן הן מתאפיינות. כך למשל הוא ראה בשווייצרים בעלי הבעת פנים ספציפית בעוד שבטורקים ראה גבריים ואף רציניים. באנשי הצפון ראה בעלי מראה תמים וביהודים אמר כי הם בעלי סוג עיניים ייחודי אשר לא חש חיבה כלל אליו. הוא סיווג בשנת 1781 גם את הלאפים כאירופאים (באותה שנה גם הגדיר את הגזע המלאי אך עדיין לא את האירופאים כקווקאזיים אשר אותם הגדיר בשנת 1795). הוא ראה בצבע העור הלבן כיפה ביותר מכולם.[5] עם זאת תחילה הוא הציג בכתביו רק ארבעה גזעים ובשנת 1781 הוסיף בכתב חדש את הגזע המלאי שהיווה את הגזע החמישי.[6] במאה ה-19ויליאם אדוארד בורגהרד דו בויז ותורת הגזעדו בויז נחשף רבות למצב החברתי בקשר למושג הגזע בחברתו של אותם הימים. הוא היה חשוף לכך שבאותו הזמן תפישה אירופאית נפוצה הייתה כי הניאגרואיד (Negro) הוא לגזע נחות יותר מאשר הגזע הלבן. תפישה זאת הייתה נפוצה אותם הימים וקישרה תכונות מנטליות למראה חיצוני, במיוחד בהקשר של קיבולת המוח, משקל המוח והמדד הצפאלי. הוא גם היה חשוף למוצאו שלו שהיה לאפרו-אמריקאי ולכן היו טענות אלו רלוונטיות במיוחד גם לגביו. דה בויז טען כי לפחות בשלב הנוכחי (של המדע באותה התקופה) אין יכולת לדעת אם יש השפעה למראה או למוצא בהקשרים מנטליים. עם זאת דעות אלה שהחזיק דה בויז היו זמניות בלבד מפני שבשלב מאוחר יותר בחייו הוא אכן קישר בין היסטוריה של קבוצות אוכלוסין לבין מאפייניהם הפיזיים. כך למשל הוא טען כי יש קשר בין האפרו-אמריקאים של ימיו לבין האפריקנים המקומיים כששתי קבוצות אלו נמצאות מבחינה היסטורית תחת דיכוי. הוא אף טען בספרו "החשכה של השחר" כי יש קשר היסטורי לא רק אצל האפריקנים אבל גם אצל קבוצות נוספות כמו האסייתים. הוא אף מבדיל בין שתי קבוצות, הילדים האפריקאיים והילדים האסייתים על סמך מאפיינים פיזיים. השינוי שהיה לדה בויז עבר ממצב התחלתי בו הוא האמין כי אין אפשרות או אמיתות למדע המתבסס על הפרדה גזעית של בני האדם לגישה שעל פיה אין באמת מספיק ידע למדע כדי לענות על התשובה ומכך ייתכן שכן וייתכן שלא. בהתחלה נוסף לכל הוא סבר כי ההבדל בין האירופאים לבין האפריקנים הוא הבדל תרבותי ולא גזעי בעוד שמאוחר יותר השקפת עולם זו השתנתה (כך למשל הוא טען בפרק הראשון של החשכה של השחר כי לבני אפריקה יש תרומה לאנושות, זאת על סמך הבדלה תרבותית בין הקבוצות בעוד בהמשך יתייחס יותר אל מאפיינים פיזיים לאותה הקבוצה).[7] בתקופה הנאצית
 תורת הגזע זכתה לגיבוש, פיתוח וקידום עם עלייתה של המפלגה הנאצית והפכה לבסיסה של תאוריות הגזע הנאציות. את הביסוס התאורטי העניקו לתורה אדולף היטלר, בספרו מיין קאמפף ו"האידאולוג" של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג, בספרו "המיתוס של המאה ה-20". על אף ששניהם לא היו אנשי מדע, כי אם "הוגים", ושספריהם היו רחוקים מליצור בסיס תאורטי מגובש, נוצרה דרך חשיבה שניתן לזהותה עם עקרונות מסוימים, המזוהים עם המונח "תורת הגזע". על פי הגותם, בני האדם נמצאים במצב של מלחמת תמיד בין הגזעים השונים, מאבק שבסופו ינצח הגזע החזק והמשובח בעוד שהגזעים הנחותים יושמדו וייעלמו מהעולם (מה שנקרא "תהליך הברירה הטבעית"). הנאציזם חילק את הגזעים השונים על פי פירמידה:
הגזע הארי נחשב לגזע העליון ביותר מכיוון שהוא גזע יוצר תרבות, גזע שמסוגל לייצר תרבות יש מאין ולקיים אותה. מתחת לגזע הגרמני-נורדי קיים תת-אדם שמתחלק לשני סוגים:
כמו כן המפלגה הנאצית סיננה את הגזעים לקטגוריות של:
לצד החלוקה לגזעים, הנאצים ראו קבוצות שונות באוכלוסייה, לרבות באוכלוסייה הארית, כפוגעות בטוהר הגזע או מחלישות את החברה: אנשים נכים, חולים במחלות פסיכיאטריות, בעלי מוגבלות שכלית, ואנשים שהוגדרו כאנטי-סוציאליים מכוח התנהגותם, למשל הומוסקסואלים. בהשראת האאוגניקה, המשטר הנאצי פעל במספר אופנים על מנת למנוע השפעות שליליות של קבוצות אלו על האוכלוסייה הארית הכללית:
הנאציזם חתר לשמירה על טוהר הגזע. על פי תורת הגזע, הדם הוא האדם. הגזעים הם חלק מתבנית ביולוגית מוגדרת ומתוכננת: תכונות שכליות, רוחניות וגופניות עוברות בתורשה דרך הדם ולא ניתנות לשינוי. לכן הגזע הארי, שהוא הגזע העליון, חייב לשמור על טוהר הדם כדי שלא יזדהם על ידי דמם של גזעים נחותים, כמו היהודים, שכל מטרתם היא לפגוע בטוהר הדם של הגזע הארי. מיזוג בין דם לדם יוביל לניוון ולהרס של הגזע העליון, ולכן יש לעשות כל מאמץ כדי למנוע מיזוג בין גזעים – כדי שהדם הארי לא יזדהם בדם של גזעים נחותים יותר.[9] יישום בפועלעם יישומה של התורה בגרמניה הנאצית קיבלה התורה מעין בסיס מדעי. אנשי מדע באוניברסיטאות עסקו בה, וביססו את מאפייניו הפיזיונומיים של כל גזע, כך שניתן היה, כביכול, להבחין בין הגזעים השונים על פי מדידות ובדיקות. כיום נראה כי לתורה אין כל בסיס מדעי, כי אין "גזע" עליון על "גזע" אחר, והמושג "גזע" עצמו שנוי במחלוקת. תורת הגזע קיבלה ביטוי מעשי בחוקי נירנברג ובחוקי הגזע באיטליה. יישומה המלא של התאוריה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה הביא לתוצאות איומות. השמדת היהודים בשואה, ועמם גם הצוענים, כיבוש ושיעבוד שטחים נרחבים במזרח אירופה, שיעבוד תושביהם הסלאבים, ורצח רבים מהם. אירועים אלו הובילו להכרה בינלאומית כללית כי תורת הגזע היא שקרית ומזיקה, וכיום היא נמצאת מחוץ לקונצנזוס המדעי, ומחוץ לתורות המקובלות אף בתחומים כמדע המדינה, היסטוריה או פילוסופיה. עם זאת, ישנם רבים, במיוחד בקרב הנאו-נאצים ותנועות לאומיות קיצוניות אחרות באירופה ובארצות הברית הדוגלים בתורה זו או במרכיבים חשובים שלה גם כיום. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
