ששון בכר משה
הרב ששון בכר משה (ה'תקפ"ה, 1825 - י"ח בניסן ה'תרס"ג, 15 באפריל 1903), המכונה פריסיאדו ("יקר" בשפת הלאדינו), היה רב ומקובל ירושלמי ממוצא בוסני. מנהיג קהילת וישיבת המקובלים בית אל, ומחבר סדרת הספרים שמן ששון, פרשנות על ספריו של רבי חיים ויטאל. ביוגרפיהנולד באורג'וק שבבוסניה, אז בתחומי האימפריה העות'מאנית, למשפחה שייחסה את עצמה לרבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך". בגיל חמש (ה'תק"ץ, 1830) עלתה משפחתו לארץ ישראל. חמש שנים אחריהם, עלה גם אחיו, אפרים בכר משה שהיה אז בגיל 15, ולימים נעשה ראש ישיבה ודיין בירושלים (נפטר בגיל 62 בי"ד בטבת תרמ"ב, 5 בינואר 1882). בירושלים למד אצל הרב וידאל קואינקה מחשובי "מדרש בית אל" ומראשי ישיבת "חסד אל", מחבר הספר "חוק חיים", ואצל הרב דוד חייט. בשיתוף פעולה עם אחיו הדפיס בירושלים מספר ספרי קבלה של מקובלים שקדמו להם. בשנת ה'תרמ"ב (1882), בגיל 57 התמנה כראש ישיבת המקובלים בית אל, משרה בה החזיק 21 שנים עד לפטירתו בי"ח בניסן תרס"ג, 15 באפריל 1903. במהלך שנים אלו נסע פעמים רבות לעיראק ולהודו כשד"ר. הוא נקבר בבית הקברות בהר הזיתים, בחלקת המגא'רים. בין תלמידיו המקובלים, הרב שלום הדאיה, והרב משה עידאן מתוניסיה. ספריוספריו שמן ששון בארבעה כרכים, כולל י"א חלקים, ובהם פרשנות המקיפה את רוב תורת האר"י:
מלבד סדרת ספריו זו, נמצאה חוברת בכתב ידו, ובה העתקות מספרי קבלה עם הערותיו, ו-48 תשובות שלו בענייני קבלה על שאלות המופיעות בשו"ת חכמי המערב. כתב היד נכתב בצעירותו, ועליו נוספו הגהות בשנותיו המאוחרות, אך הוא לא נדפס עד לשנת תשע"ה. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|