|
שפתיים (להקה)
שפתיים הייתה להקה ישראלית מהעיר שדרות, אשר עסקה במוזיקה צפון-אפריקאית וים-תיכונית ושרה בעיקר בשפה המרוקאית יהודית. היסטוריההלהקה הוקמה על ידי חיים אוליאל, חיים אוחנה ואלי אוליאל. סגנונה המוזיקלי אופיין בצליל מרוקאי עממי. הלהקה תרמה רבות לשילובה של המוזיקה המרוקאית בפרט והמוזיקה המזרחית בכלל, בתרבות ובתודעה הישראלית[1] והכניסה את השירה במרוקאית יהודית לזמר המזרחי בארץ. להקת שפתיים זכתה בתקליט פלטינה על מכירה של למעלה מ-40,000 תקליטים ותקליטורים וכך הפכה למעשה ליחידה בתחומה שזכתה למעמד שכזה. בשנת 1981 אוליאל קיבל הצעה להצטרף לתזמורת חתונות: "יום אחד ניגש אלי בחור בשם ארמונדו, זמר מרוקאי שהייתה לו תזמורת חתונות שהופיעה באשקלון והסביבה. הוא שמע עלי מחברים ואמר לי שהוא מחפש גיטריסט וזמר שישיר רוק'נרול ומוזיקה לריקודים, בעוד הוא יהיה אחראי על השירה בשפה המרוקאית והצרפתית. ההצעה קסמה לי והצטרפתי ללהקה". בהמשך צירף אוליאל ללהקת החתונות של ארמונדו כמה חברים: אחיו אלי כמתופף, חברם חיים אוחנה כבסיסט ושתי זמרות: דליה אלמקייס ויהודית עזרן. לאחר זמן קצר הזמר ארמונדו עזב את ההרכב וכך נוצר הבסיס של להקת שפתיים שפרצה את דרכה לאחר הצטרפותו של סמי לזמי שהפך להיות סולן הלהקה והמוביל בשירה המרוקאית. אוליאל על מקור השם שנבחר ללהקה: "קראנו לה 'שפתיים' בהתחלה כשם שאחי אלי המציא ללא כוונה מסוימת, אך ברבות השנים התברר שיש לשם הזה משמעות: 'שפה ועוד שפה' עברית ומרוקאית וגם שפתיים, כלומר הפה של העדה המרוקאית"[2]. בשנת 1984 החלה הלהקה להופיע בחתונות ולצבור תאוצה. בתחילת דרכה של הלהקה הם לא ביצעו חומרים מקוריים, אף על פי שאוליאל העיד על עצמו שכתב החל מגיל צעיר. מאחר שהיה חשש שהקהל לא יתחבר לחומרים מקוריים ולשירים לא מוכרים, הם ביצעו בתחילה רק שירים מוכרים. אוליאל: " (...) בלהקה הייתי עושה הכל: מרכיב ומפרק את ציוד ההגברה, סוגר את ההופעות כאמרגן, מנחה את הערב ובוחר את הרפרטואר של הלהקה. הייתי שר, מנגן בגיטרה ומתופף על דרבוקות"[2]. להקת שפתיים פעלה בין השנים 1984–1998 והוציאה 5 אלבומים, שכללו בין השאר את הלהיטים: "אהלן וסהלן ביכּוּם", "חביבי דיאלי", "מאמא דיאלי", "נחליאלי" ו"יללים ללים", "אללה ימללי", "הייה הייה". לאחר פירוק הלהקהבשנת 2004, שבע שנים לאחר פירוקה של להקת שפתיים, הלהקה התאחדה לסיבוב הופעות וגם הקליטה שיר חדש בשיר: "תנו בקצב", שכתב והלחין חיים אוליאל. ההופעה הראשונה של הלהקה במסגרת האיחוד התקיימה ב"פסטיבל מרוקו 3" באילת[1]. לאחר פירוק הלהקה פנה אוליאל לקריירת סולו ובעיקר בשפה העברית ואילו סמי לזמי סולן הלהקה פנה גם הוא לקריירת סולו אך בשפה המרוקאית ושניהם ממשיכים לפעול בסצנת המוזיקה המקומית והבינלאומית. סמי לזמי סולן להקת שפתיים מופיע בעיקר בחינות ובאירועים של בני העדה עם שירים במרוקאית. אלי אוליאל הוסיף לתופף מדי פעם עם חיים אחיו, והלך לעולמו ממחלת הסרטן ב-1 באוקטובר 2020. חיים אוחנה פרש מהמוזיקה ופנה לעסקים[2]. השפעות ושיתופי פעולהלהקת שפתיים הייתה הלהקה הראשונה משדרות והשפיעה רבות על אמנים אחרים בעיר כמו קובי אוז[1], להקות טיפקס וכנסיית השכל ועוד. הלהקה הייתה שותפה לאורך השנים למספר שיתופי פעולה בולטים, בין היתר עם מתי כספי. לאחר שהקליט כספי את השיר "נחליאלי" באלבומו "שירים במיץ עגבניות" חברי הלהקה ביקשו מכספי להקליט את השיר במרוקאית. הם ביצעו את השיר בשם "ללה עישה" והכניסו אותו לאלבום הנושא את שם השיר. בהמשך ביקשו חברי הלהקה מכספי להלחין עבורם שיר נוסף, והוא הלחין את השיר "חדוז'ה" ואף השתתף בהקלטות בנגינה בקלידים, אקורדיאון, כלי הקשה ושירה. השיר שולב באלבום "אהלן וסהלן" של הלהקה[3]. שיתוף פעולה נוסף היה עם הזמר אלון אולארצ'יק, בשירו "בן בסט". חברי ההרכבחברי הלהקה כללו את: סמי לזמי - סולן הלהקה, חיים אוליאל - זמר, נגן גיטרה ודרבוקה, חיים אוחנה - נגן גיטרה בס ואלי אוליאל - תופים, כולם תושבי שדרות. לימים הצטרפו להרכב הכנר שמעון עמר, קובי אוז כקלידן (טיפקס) ולאחריו ניב חובב (כיום בשליחי הבלוז). אלבומים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||
.svg){kind=logo}
