|
רות כ"ץ
רות כ"ץ (נולדה ב-5 באוגוסט 1927) היא פרופסור אמריטה בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. כלת פרס ישראל לשנת תשע"ב (2012) בתחום חקר התרבות, האומנות והמוזיקולוגיה. ביוגרפיהרות טוֹרגוֹבניק (Torgownik) נולדה בדיסבורג שבגרמניה ב-1927, ובשנת 1934, לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלתה המשפחה לארץ ישראל והתיישבה בתל אביב. לאביה היו שני בתי מלון קטנים בעיר. היא סיימה את הגימנסיה הרצליה והשתתפה במלחמת העצמאות כחברה במחתרת "ההגנה". ב-1950 נשלחה לניו יורק מטעם הסוכנות היהודית, לשמש מדריכה לתנועת סטודנטים ציונית. בעודה שם למדה באוניברסיטת קולומביה בה סיימה תואר ראשון בשנה אחת ושני קיצים ונבחרה למסדר המצטיינים (Phi Beta Kappa). בשהותה בארצות הברית הכירה את אליהוא כ"ץ, שהיה אז סטודנט לתואר מתקדם באוניברסיטת קולומביה, ובספטמבר 1951 נישאה לו. בשנת 1956 סיימה תואר שני, שבמהלכו (1956) נבחרה כ"עמיתה אוניברסיטאית" (University Fellow), וב-1963 קיבלה תואר דוקטור. עבודת הדוקטורט עסקה בעלייתה של האופרה ובקשר בין מוסד האופרה לבין המהפכה המדעית. באוניברסיטת קולומביה למדה אצל המוזיקולוגים פאול הנרי לאנג (אנ'), אריק הרצמן, קורט זאקס, אוליבר סטראנק, נינו פירוטה, ואצל חוקרי האמנויות מאייר שפירא וליונל טרילינג. באוניברסיטת שיקגו (שם לימד בעלה) השתתפה בסמינרים של המוזיקולוגים הווארד בראון, לאונרד מאייר ואדוארד לווינסקי. עם שובה לישראל לראשונה, לימדה בשנים 1956–1958 בסמינר הקיבוצים אורנים. לאחר קבלת תואר הדוקטור הייתה בין המייסדים של החוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית ב-1963, שם במשך השנים עלתה מדרגת מרצה עד לפרופסור מן המניין, ובשנת 1995 פרשה לגמלאות כפרופסור אמריטה. כ"ץ שימשה כמופקדת על הקתדרה על שם עמנואל אלכסנדר למוזיקולוגיה. ביחד עם פרופ' דליה כהן ייסדה את המעבדה לאתנומוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית. ב-1989 הקימה את אמירים – התוכנית למצטיינים באוניברסיטה העברית והייתה המנהלת הראשונה של התוכנית עד פרישתה. היא כיהנה כעורכת המוזיקה של האנציקלופדיה העברית מכרך ו' עד הכרך האחרון. שהתה בשבתונים במכון למחקר מתקדם בברלין, בבלג'ו שבאיטליה, במכון אננברג למדעי היהדות בפילדלפיה ובמכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת סטנפורד. ב-1988 היא הוזמנה לשאת הרצאה בסדרת ההרצאות היוקרתית לזכרו של פרופ' פול לזרספלד באוניברסיטת קולומביה. ב-2008 נערך קולוקוויום בינלאומי באוניברסיטה העברית בנושא Interdisciplinarity and the Advancement in the Arts and Sciences לכבודה כחלוצה וכמקדמת את המחקר האינטרדיסציפלינרי. פרופ' רות כ"ץ היא כלת פרס ישראל למחקר מוזיקלי לשנת ה'תשע"ב יחד עם פרופ' דליה כהן. בעלה, אליהוא כ"ץ, היה חתן פרס ישראל גם הוא, ולזוג שני בנים. אחיה, אפרים טורגובניק, הוא פרופסור למדעי המדינה ולשעבר סגן ראש עיריית תל אביב. מחקריההמבנה וההגות המוזיקליים
הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטור של כ"ץ המבדיל את המוזיקה המערבית מאז 1600 ממה שקדם לה, במובנים סוציולוגיים ותרבותיים. בשנות השישים, וכך גם בשנות השמונים, הייתה זו גישה חלוצית בהגות המוזיקולוגית. כ"ץ קישרה את עלייתה של האופרה לסוגות שונות של הספרות האיטלקית והצביעה על ההקבלה בין הגישה הניסויית של חלוצי המדע לבין הופעתה של פרדיגמה אסתטית מוזיקלית חדשה שהיוותה את השיא של "הניסויים" המתמשכים בכוחותיה של המוזיקה.
אנתולוגיה מוערת בארבעה כרכים שערכה כ"ץ בשיתוף עם המוזיקולוג קרל דלהאוז (אנ'). ממפה את הרעיונות העיקריים שעמדו במוקדן של מאות שנים של הגות פילוסופית על המוזיקה למן העת העתיקה. האנתולוגיה סוקרת פילוסופים רבים, ומנתחת בהרחבה את הגותו של כל פילוסוף, תוך התייחסות למצב האמנות באותה עת. האנתולוגיה עורכת סקירה מקיפה של מטפיזיקה והיסטוריה, מדעי הטבע והחברה ובוחנת את הזיקה בין הופעתם של הרעיונות האסתטיים לבין עיצוב הסגנונות והפרקטיקות המוזיקליות.
בניסיון לחשוף את המחשבה העומדת במרכזה של היצירה המוזיקלית במערב קישרה כ"ץ את התאוריה של נלסון גודמן אודות כתב התווים עם התהליך ההיסטורי שהצמיח למעשה את התיווי המוזיקלי במערב, כלומר את העברת הצליל לכתב. גודמן עצמו הכיר בהוכחת קשר זה כהגנה הטובה ביותר על התאוריה שלו. [1]
כ"ץ, ביחד עם רות הכהן חשפה בשני ספרים אלה את ההגות הנעוצה ביצירתה של שפת המוזיקה "הקלאסית" במהלך המאות ה-17 וה-18 מפרספקטיבה כפולה של קבוצת אינטלקטואלים בריטים בני התקופה ושל המדעים הקוגניטיביים המודרניים. המוזיקה מנותחת כאן גם במובנים של המרכיבים של הסגנונות והסוגות הנבחנים וביחס ל"אמנויות אחיות" בנות הזמן. הספר שופך אור חדש על ההיסטוריה של הסגנון והרעיונות באמצעות השימוש בפרספקטיבות התאורטיות המודרניות, ובאותה עת חושף את החוב של האחרונה – תאוריות קוגניטיביות עיקריות - לקודמת. A Language of It's Own: Sense and Meaning in the Making of Western Art Music הספר סוקר את התפתחות המוזיקה המערבית באלף השני לספירה לאור התפתחות הרעיונות במערב ומראה איך רעיונות אלה נכללו בתוכה. כ"ץ נסמכת על התזה של מקס ובר שמדגישה את הבסיס הרציונלי השולט במערב, ובהתאם את ”הרציונליזציות" שלאורן מנהלת המוזיקה המערבית את ההתייחסות הפנימית שלה ויוצרת את ההבנה של נושאיה. הספר מתמקד בדרכים שבהן המוזיקה נבנתה והובנה בידי מלחינים והקהל שלהם. הוא מנתח ומדגיש את יחסי הגומלין בין המוזיקה לבין הכתיבה והדיונים על המוזיקה. הספר חושף את הצורה שבה המוזיקה המערבית "חושבת על עצמה", "מודעת" לטכניקה העצמית שלה, יוצרת את משמעויותיה ומנהירה את עצמה מבפנים וכל זאת לאור נסיבות חברתיות ותרבותיות משתנות. המזרח התיכוןThe Israeli Folk Song: A Methological Example of Computer Analysis of Monophonic Music במונוגרפיה זו (1977) טיפלה כ"ץ ביחד עם דליה כהן בהתפתחות השיר הישראלי לפני קום המדינה על ידי יישום מתודולוגיות חדשות לאנליזה של מוזיקה מונופונית.
ספר זה, אותו כתבה כ"ץ עם דליה כהן, חושף את העקרונות המנחים את המוזיקה הערבית העממית בישראל. מסורת אימפרוביזטורית זו משלבת את ה"מקאם" – המהווה בסיס בתאוריה המוזיקלית הערבית – עם מאפייניו של הטקסט. הספר מדגים את דרכי הביצוע של קורפוס זה תוך כדי בדיקת גורמים מוזיקליים וחוץ מוזיקליים הכוללים גם את אפיוני המבצעים בהקשרם הסוציו-חברתי תרבותי. The Lachman Problem: An Unsung Chapter in Comparative Musicology הספר דן במוזיקולוג רוברט לחמן, אחד מחלוצי המחקר האתנומוזיקולוגי - שגלה מגרמניה בשנות השלושים והתקבל לאוניברסיטה העברית. הספר מבוסס על ארכיב לחמן שבספריה הלאומית החושף את קשיי התקבלותו של לחמן באוניברסיטה וקשיי האוניברסיטה באותם ימים וכל זאת בהקשר לתהפוכות שחלו בגרמניה ובישראל בשנות השלושים המאוחרות. כ"ץ גם מסבירה למה העדיפה האוניברסיטה העברית את לחמן על פני קורט זקס (חוקר ידוע ממנו שגלה אף הוא מגרמניה), בשל התעניינותו של לחמן במוזיקה ערבית. מחקרים נוספיםכ"ץ עסקה גם בנושאים של מהימנותה של מסורת שבעל-פה; בתופעת המנייריזם כאינדיקציה לשינוי חברתי ותרבותי ובתופעות של אקולטורציה וסינקרטיזם. מלוגרףמכשיר אלקטרוני שפיתחה כ"ץ ביחד עם דליה כהן שמתעתק ומנתח מוזיקה חד־קולית שמועברת בעל פה ורושם גובה ועוצמה של קול בצורה גרפית. המכשיר שימש אותן בעבודה על הספר Palestinian Art Music ובעבודות רבות אחרות.[2] רשימת ספריה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים |
||||||||||||||||||
