|
סעד (משפטים)סעד (remedy או relief) הוא סיוע שמגיש בית משפט לבעל דין, בדרך כלל בהקשר של המשפט האזרחי. קיימים סוגים רבים ושונים של סעדים. הנפוץ והמוכר שבהם הוא סעד מוניטרי, קרי פיצויים (כספיים). בית המשפט יכול להגיש, לדוגמה, גם: סעדים זמנייםסעד זמני, הוא סעד לטובת בעל דין, אשר ניתן לפני פסק הדין, ולעיתים אף לפני הגשת התביעה, כדי להבטיח את קיומו התקין של ההליך או את מימוש פסק הדין, אם יינתן, בסופו של דבר, לטובתו. כל סעד יכול להינתן כסעד זמני, אולם נהוג לתת סעדים מסוימים בנסיבות אופייניות, כגון סעד זמני לתפיסת נכסים וכינוס נכסים, המכונה צו אנטון פילר, שנועד לאפשר תפיסה של ראיות ההכרחיות לבירור ההליך, כדי למנוע את שיבושן או השמדתן. סעד זמני מוגדר בסעיף 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:
כדי להגן על הצד שנגדו ניתן סעד זמני, מטבע הדברים, לפני שבית המשפט הכריע לגופו של עניין במחלוקת שלפניו, נקבעו מנגנוני הגנה שונים בחוק ובפסיקה. העיקריים שבאלה הם מבחנים למתן הסעד ודרישה להפקדת התחייבות עצמית וערבות מצד המבקש. בית המשפט רשאי לתת כל סעד צודק בנסיבות העניין. הסעדים הבאים מוכרים בחוק או בפסיקה כסעדים זמניים:
סעדים זמניים נידונים בדרך כלל במעמד הצדדים, אולם במקרים מסוימים יתן בית המשפט סעד זמני לאחר דיון במעמד צד אחד, ובמקרים מסוימים עד 7 ימים לפני שהוגשה תביעה באותו עניין. במקרים אלה מבקש הסעד מציג את טענותיו בפני בית המשפט, והוא יכול לקבל את הסעד מבלי שלצד שכנגד תהיה הזדמנות מוקדמת להעלות טענות כנגדו. בשל הפגיעה הכרוכה במי שניתן נגדו סעד מבלי שהייתה לו הזדמנות לטעון נגדו, נזהר בית המשפט בפסיקת סעדים במעמד צד אחד. כמו כן, ככלל, בקשה במעמד צד אחד כרוכה בהפקדת ערבון.
בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018 הוכנסו שינויים הנוגעים גם לתחום הסעדים הזמניים. נמנה את עיקריהם. ראשית, תוקנה הגדרת "סעד זמני" ולפיה מעתה "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (תקנה 94). שנית, דרישת המידתיות צומצמה לשאלה "אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני" (מבחן המידתיות במובנו הצר), וזאת לצד מבחן מאזן הנזק הנבדק על פי שאלת "הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי" (תקנות 95(ד)(1)-(2)). שלישית, היקפה של בחינת תום הלב הורחבה לא רק לעניין בקשת הסעד הזמני, אלא במבט כולל המופנה גם לתביעה העיקרית (תקנה תקנה 95(ד)(3), וזאת כחלק מהפיכתו של עקרון תום הלב לעקרון יסודי (תקנה 3(ב)). רביעית, בוצעה האחדה של תנאי ההכבדה הנדרש לקבלת כל אחד מהסעדים הזמניים המיוחדים, בעוד בתקנות הקודמות הגדרת ההכבדה נגזרה כפונקציה של חומרת הפגיעה הגלומה בסעד הזמני המבוקש. חמישית, בוצעה האחדה של מועד פקיעתו של סעד זמני, תוך השוואת ההסדר גם לגבי סעד זמני של ציווי. שישית, נעשו שינויים בכל הנוגע לסעד הזמני של עיכוב יציאה מן הארץ. שביעית, בוטלה האבחנה בין ערבות ובין עירבון שיצרה חוסר בהירות במקרים רבים, וזו אוחדה תחת הגדרת "ערובה", כאשר שיקול דעת בית המשפט לפטור מהפקדת ערובה הוגבל למקרים מיוחדים וכן לא נקבעה תקרה. שמינית, מימוש הערובה יהיה בדומה לדרך חילוט העירבון על פי התקנות הקודמות (תקנה 101). לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
