סאליוט 1
סאליוט 1 (DOS 1) הייתה תחנת החלל הראשונה. היא שוגרה ב-19 באפריל 1971 על ידי ברית המועצות והייתה הראשונה בסדרה של תחנות החלל "סאליוט". סאליוט שוגרה ללא צוות על ידי משגר מדגם פרוטון והייתה תחנת החלל הראשונה ששוגרה. בהתאם לתכנון המקורי בניית תחנות חלל הייתה באחריות משרד תכנון של ולדימיר צ'לומיי. הפרוקיט התקדם לא בהתאם לתוכניות המקוריות. בעקבות כך קונסטנטין פאוקטיסטוב שהיה בין מנהלי תאגיד הטילים והחלל אנרגיה הציע לבנות תחנת חלל תוך שימוש בחלקים ומערכות של חלליות מדגם "סויוז". הצעה קיבלה תמיכה של דמיטרי אוסטינוב שהיה אחראי מטעם המפלגה הקומוניסטית על תחום החלל. בעקבות החלטה זו מספר מערכות שכבר נבנו הועברו ממשרד של צ'לומיי לתאגיר אנרגיה. מהלך שהותה במסלול היו 2 ביקורים של חלליות. לאחר הביקור השני פעילות חלליות סויוז הוקפאה. ב-11 באוקטובר תחנת החלל ירדה לאטמוספירה ונשפרה. המבנהכבר בעת שיגור התחנה הוצהר כי הכוונה היא לבדוק את מערכות תחנת החלל ולנהל ניסויים מדעיים על גבי התחנה. אורכה של התחנה היה 20 מטר, רוחבה 4 מטרים (בנקודה בעלת ההיקף הגדול ביותר) ונפחה 99 מטרים מעוקבים. מתוך הרכיבים הרבים בתחנה רק שלושה היו מודחסים ולשניים מהם יכלו אנשי הצוות להיכנס. הרכיב הראשיהרכיב הראשי (רכיב פעילות) היה בקוטר של ארבעה מטרים. בקירות הגליל הורכבו מערכות שונות. חלק נוסף היה בקוטר של 2 מטרים ובו הורכב מרכז בקרה ומערכות תומכות חיים.
רכיב המעבררכיב המעבר היה צריך להתחבר ישירות לחללית הסויוז והיה בקוטר שׂלושה מטרים, ושני מטרים באזור החיבור. הוא הורכב אחרי גליל קטן של הרכיב הראשי. רכיב מערכותרכיב מערכות הורכב בצד השני של הגליל הגדול של הרכיב הראשי. ברכיב זה הותקנו מדחפים, מכלי דלק ומערכות ניווט. בחלק החיצוני הותקנו פאנלים סולריים בשטח 28 מ"ר. צוותים מבקריםסויוז 10
סויוז 10 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 23 באפריל 1971 על מנת להביא את הצוות הראשון שיאכלס את התחנה ולמעשה הצוות הראשון שאי פעם יעגון בתחנת חלל. כעבור מספר שעות של התקרבות על מנת להשיג את התחנה, שהייתה כבר במסלול, נכנסו סויוז 10 לתהליך עגינה. למרות שחיבור התבצע אך תהליך לא הושלם. נוצר מצב שקוסמונאוטים לא היו יכולים להיכנס לתחנת החלל וחללית לא יכלה להתנתק מתחנת חלל. לאחר התייעצות עם צוות קרקע עובד הליך לשחרור החללית. חללית "סויוז 10" החלה בהליך נחיתה שהושלם בהצלחה.
סויוז 11
סויוז 11 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 6 ביוני 1971 וב-7 ביוני עגנה החללית בתחנה. לצוות לקח שלוש שעות ו־19 דקות על מנת לעגון. הצוות עבר לתחנה ומשימתם הוגדרה כך:
ב-29 ביוני לאחר 23 ימים ו־362 הקפות המשימה הופסקה בטרם עת בגלל בעיות על התחנה, כולל שרפה שנבעה מקצר. הצוות חזר לחללית הסויוז שלהם והחל את תהליך החזרה לכדור הארץ. לאחר נחיתה רכה בעזרת מצנח בקזחסטן, פתח צוות החילוץ את צוהר החללית וגילה כי כל הצוות מת במהלך הנחיתה. לאחר חקירה גילו כי במהלך הנחיתה נפתח שסתום והלחץ האטמוספירי אבד בקפסולה. צוותים רוסים באותה תקופה לא לבשו חליפות מודחסות אלא רק אוברולים.
חדירה לאטמוספירה והתרסקות"סאליוט 1" הועברה למסלול גבוה יותר במהלך יולי ואוגוסט של אותה שנה על מנת לאפשר את תהליך העיצוב מחדש של חלליות הסויוז כך שאפשר יהיה ללבוש חליפות מודחסות בתוכן הן בשיגור, הן בעגינה והן בנחיתה. עיצוב מחדש זה לקח זמן ארוך מהמצופה, ו"לסאליוט 1" החל לאזול הדלק. ב-11 באוקטובר החל הליך כניסה מסודרת לאטמוספירה והתרסקות באוקיינוס השקט. בסה"כ, שהתה תחנת החלל האמיתית הראשונה 175 ימים במסלול. העיתון פראבדה דיווח כי 75 אחוז מהניסויים על גבי סאליוט בוצעו בעזרת אמצעים אופטיים, 20 אחוז בעזרת רדיו, כאשר השאר בוצע בעזרת גרביטציה ומדידות נוספות. מדידות סינופיוט נלקחו הן בתחום הנראה והבלתי נראה של הספקטרום האלקטרומגנטי. קישורים חיצוניים
|