נפתלי פדר

נפתלי פדר

לידה	4 בינואר 1920 אולקוש, פולין
פטירה	11 בנובמבר 2009 (בגיל 89) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
תאריך עלייה	1949
מקום קבורה	בית העלמין מחלף מורשה
מפלגה	המערך
חבר הכנסת 13 ביוני 1977 – 13 באוגוסט 1984 (7 שנים) כנסות 9–10
תפקידים בולטים סגן יושב ראש הכנסת

נפתלי פדר (4 בינואר 1920 – 11 בנובמבר 2009) היה פעיל בתנועת הבריחה ופוליטיקאי ישראלי שכיהן כחבר הכנסת מטעם מפ"ם.

פדר נולד בשנת 1920 באולקוש שבפולין. גדל בבית זעיר- בורגני ללא דאגות פרנסה. אביו היה תעשיין ובעל בית חרושת לנעליים, ובנוסף מעורב בעסקי ציבור אמו למדה בגימנסיה רוסית והתבלטה בסקרנותה האינטלקטואלית. הוריו היו חלק מקהילה יהודית תוססת שהיו בה אפשרויות לפרנסה טובה ומוסדות יהודיים רבים. לנפתלי היה אח מבוגר ממנו. בילדותו היה צמא דעת ומאד חברותי. בתיכון היה חבר ב"נוער הציוני" והדריך שם. כמו כן היה נציג הגימנסיה שלו במערכת עיתון הנוער האזורית. בבית שאב תרבות יהודית לצד תרבות פולנית וגרמנית, וקרא עיתונים וספרים בעברית, יידיש ופולנית, ונחשף לשיחות על ציונות. לצד כל אלו האנטישמיות הייתה חלק אורגני מהחיים. לאחר סיום לימודיו בגימנסיה למד שנה אחת באוניברסיטה בוורשה.

כאשר נכנסו הגרמנים לאזור מגוריו ברח נפתלי מזרחה לאזור שהיה בשליטת הרוסים., ביחד עם חברו – יוסף גרינבוים. במזרח גויס לצבא האדום. בני משפחתו, כולל אחיו, אשתו וילדו שנשארו באזור הפולני נשלחו לאושוויץ ונספו שם. כאשר שרת בצבא הפולני נפצע קשה בחזית קייב. לאחר שהחלים שוחרר על-ידי רופא יהודי (ד"ר קירש, שלימים ניהל את הדסה בתל אביב) שהצהיר בפניו שמספיק דם יהודי נשפך במלחמה, זייף את מצבו של פדר ודאג לשחרורו.

לאחר המלחמה חזר פדר לסוסנוביץ. לאחר שגילה שממשפחתו לא נותר איש ושהרחוב משתולל טרור, המשיך לקטוביץ. שם פגש את סטאשק סתיו, שהיה נציג הוועד היהודי מוורשה ואת יעקב ארנר, נציג תנועת הבריחה. הם הפנו אותו ללודז'. כאן התקבל בחום על-ידי שלמה מן וחיקה גרוסמן מהנהגת השומר הצעיר. הוא גויס מיד להיות עורך שבועון התנועה " גשרים".

לאחר זמן קצר הוטל עליו לצאת לשלזיה ולהקים בית ילדים בשלזיה התחתית. פדר בחר בביאלי קאמין (באזור לבוב, אוקראינה) שם איתר בית מתאים. לפני שהתחיל בפעילות בבית הילדים יצא להכשיר את עצמו לתפקיד, בעזרתה של נסיה אורלובסקה, שניהלה את בית הילדים הראשון של השומר הצעיר שהוקם בפולין לאחר המלחמה בלודוויקבו. פדר צפה באופן הקפדני שבו נוהל בית הילדים והחליט שלא כך ינהל את בית הילדים החדש.

יצר קשרים עם ראש העיר בביאלי קמין, עם מזכיר המפלגה בעיר, שהיה יהודי ובעבר היה חניך השומר הצעיר, ובעלי תפקידים נוספים. בעזרתם השיג רישיון להקמת בית הילדים וארגן ציוד לבית. ארגון הציוד היה בשיטת ה"שאבר" – מה שנקרא בזמנו "רכש". כלומר, לקיחה ללא רשות של ציוד נטוש. מיד לאחר שמצא את הבית שלחו אליו את קבוצת הילדים הראשונה עם מדריכים. בין המדריכים הראשונים היו אליהו וחדוה מלמד, רחל רזניק, ברק גולד, ישעיהו הולנדר ואחרים. בבית הילדים שהו בו זמנית כ־150 ילדים בני 8–15. הייתה תחלופה שוטפת של ילדים בבת – ילדים הגיעו מהמחבואים, מהמנזרים, מהרחוב, חלקם אולי יתומים וקבוצה של ילדים כל פעם עזבה. יצאה לדרך אל אוניות המעפילים. בית הילדים היה תחנת מעבר של ילדים והם יצאו לדרך תמיד עם המדריכים שלהם.

פדר העיד שניהל את המוסד באופן חופשי וליברלי: "הילדים היו מאוד מוזנחים ולא יכולנו להיות עבורם תחליף להורים שנספו, אבל הענקנו להם חום אנושי. כל יום דנו בכל אירוע שקרה, בכל ילד בנפרד, בבעיות התנהגות, במצב הבריאותי. כאשר הגיעו לארץ השתלבו בקיבוצים, השלימו את השכלתם והשתלבו בארץ בעמדות מפתח." (מדברי נפתלי).

בתקופה פעילותו של בית הילדים של פדר היו הרבה גילויי שנאה ואנטישמיות ביהודים בפולין. השיא היה בפרעות קיילצה. גם בית הילדים של נפתלי הותקף באש חיה. הילדים הורדו למרתפים והמדריכים הגנו על המבנה בנשק, שהיה חוקי רק בחלקו. התוקפים פוזרו על-ידי כוחות משמר פולניים, שהוזעקו למקום הודות לקשריו של פדר עם השלטונות.

לבית הילדים הגיעו גם ילדים מבית הילדים באוטווצק, שבאזור ורשה. בין ילדי אוטווצק שהגיעו הייתה מרילה פיינר. לאחר המלחמה מרילה, שהייתה פעילה בקן השומר הצעיר בוולבז'יך, מצאה את אחותה הקטנה במנזר, הוציאה אותה משם והעבירה אותה לבית הילדים באוטווצק. כאשר הועברה האחות הקטנה מאוטווצק לבית הילדים בביאליק -אמין מרילה הגיעה אתה ועזרה בהדרכת הילדים שם. בהמשך דרכו פדר שרת בתפקידים שונים באירופה, צרף אליו את שתי האחיות, מצא את אימן, איחד את המשפחה, דאג לעלייה של שלושתן לארץ ולימים נישא למרילה, האחות הגדולה. 

לאחר תקופה שניהל את בית הילדים בביאליק אמין נשלח על-ידי התנועה ללינדנפלס בגרמניה. לינדנפלס היה אזור מרפא שהיו בו בתי מלון ומבנים פרטיים ששימשו לנופש, והצבא האמריקאי הפקיע חלק מהמבנים לטובת בתי ילדים יהודיים במקום. היה שם בית ילדים שנוהל אוטונומית על-ידי הפועל המזרחי. פדר התבקש לנהל בית ילדים מקביל של השומר הצעיר. שני בתי הילדים נתמכו כלכלית על-ידי אונרר"א. בבית הילדים, כ־200 ילדים. בתקופתו של פדר הגיעו שליחים, ביניהם אביגדור מוריק שהפיק עם התלמידים את המחזה המוזיקלי "אלוף בצלות ואלוף שום" בעברית. יצא לאור של עיתון "המשמר" ו"הצופה" (לילדים) ביידיש.

משנת 1947 שימש פדר עורך העיתון "אויף דערואק" – עיתון ביידיש, שהופץ בכל מחנות העקורים בגרמניה. בשנת 1947 התבקש לעזוב את לינדנפלס ולהצטרף להנהגה הראשית של השומר הצעיר, בה פעל על לעלייתו לארץ. בין השאר, עסק בהנהגת התנועה בעלייה הבלתי לגלית, בארגון עולים פוטנציאליים, סידור התור לעלייה ואיוש תפקידים של פעילים שעלו לארץ באניות המעפילים.

פדר עלה לארץ ב־1949 בטיסה ממינכן.^[1][2]

עלה ארצה בשנת 1949.

עם עלייתו לישראל שירת בצה"ל ולחם בקרב תל מוטילה, גר עם אשתו מירלה בחיפה, והיה נהג משאית. מיד עם הגיעו לארץ החל בפעילות ציבורית, נבחר למזכיר מועצת תנועות הנוער. בשנת 1957 מונה לגזבר עיריית באר שבע ובין השנים 1965-1963 היה שליח הסוכנות היהודית בברזיל. בשנים 1976-1968 כיהן כמזכיר המדיני של מפ"ם. בשנת 1977 נבחר מטעמה, במסגרת המערך, לכנסת. פדר כיהן בכנסות התשיעית והעשירית. היה חבר ועדת הכספים ובכנסת העשירית סגן יושב ראש הכנסת.

בתום כהונתו בכנסת המשיך בפעילות ציבורית, שימש חבר מועצת "יד ושם" ועמד בראש הוצאת הספרים ביידיש "ישראל בוך". בבחירות לכנסת ה-16 הוצב במקום ה-70 ברשימת מרצ לכנסת. בשנת 2000 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

נפטר ב-11 בנובמבר 2009, בן 89 במותו.

• נפתלי פדר, באתר הכנסת
• נפתלי פדר, באתר כנסת פתוחה
• אורי דרומי, נפתלי פדר, ח"כ לשעבר, מזכיר מדיני של מפ"ם, 1920-2009, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2009
• נפתלי פדר באתר הלוחם היהודי במלחמת העולם השנייה
• דניאל אדלסון, 3 ח"כים לשעבר בעבודה נפטרו: "כאבו את המצב", באתר ynet, 12 בנובמבר 2009

• תנועת הבריחה
• ילדים בתנועת הבריחה