אנגליה הייתה ממלכה עתיקת יומין, אשר מקורותיה נעוצים בהפטרכיה שהתקיימה החל בסיום שלטון האימפריה הרומית באי הבריטי בשנת 410 ועד לאיחודה המלא של אנגליה תחת כתר אחד (של מלכי וסקס) בשנת 927. במאה התשיעית ובמאה העשירית פלש לאנגליה צבא דנמרק, ובמשך תקופות הולכות ובאות שימש מלך דנמרק גם כמלך אנגליה. בשנת 1066 פלש ויליאם מנורמנדיה לאנגליה, כבש אותה והיה למלכהּ. צאצאיו שולטים באי הבריטי מאז ועד ימינו אנו. בשנת 1649, לאחר ניצחון כוחות הפרלמנט במלחמת האזרחים האנגלית, הודח המלך צ'ארלס הראשון והוצא להורג, ועד שנת 1660 לא שלט מלך באנגליה (ראו: חבר העמים). בשנת 1707 התאחדה ממלכת אנגליה עם ממלכת סקוטלנד ליצירת ממלכת בריטניה הגדולה.
בית וסקס
הרשימה מתחילה במלך אתלסטאן מווסקס, כיוון שבתקופת שלטונו (בשנת 927) אוחדו הממלכות שהתקיימו בארץ אנגליה לכדי ממלכה אחת; עם זאת, הספירה בשמותיהם של המלכים עד ויליאם הראשון היא בהתייחס למלכי וסקס.
אחרי קרב אסנדון ב-1016 חתם אדמונד על חוזה עם קנוט הגדול, לפיו כל אנגליה למעט וסקס תישלט על ידי קנוט. חודש לאחר מכן מת אדמונד וקנוט הפך שליט יחיד על כל אנגליה.
אחרי מותו של הארדיקאנוט חזר בית וסקס לשלטון בראשות אדוארד השלישי, המוכר בשם אדוארד המודה. אדוארד המודה מת ללא צאצאים, ולאחר מותו טענו שניים לכס האנגלי: הרולד גודווינסון וויליאם מנורמנדיה. בעת מותו של אדוארד שהה הרולד באנגליה ולכן נהיה למלך, אך ויליאם ארגן באותה העת פלישה לאנגליה במטרה לכבוש אותה.
גיום דוכס נורמנדיה, שלימים ייקרא ויליאם "הכובש", פלש לאנגליה בספטמבר 1066 והחל במסע כיבושים שהוכרע בקרב הייסטינגס במותו של הרולד גודווינסון. הוויטנגמוט האנגלי בחר באדגר אתלינג כמלך, אך מהר מאוד נכנעו חבריו יחד עם תושבי אנגליה למציאות החדשה. ויליאם מנורמנדיה הוכתר בחג המולד של שנת 1066 למלך אנגליה, וצאצאיו שולטים בה עד לימינו אנו.
הנרי הראשון לא השאיר אחריו יורשים זכרים ישירים. בנו נהרג בטביעת ספינה בשנת 1120. הנרי הוריש את הכס לנכדתו מתילדה, שהייתה גם אלמנתו של היינריך החמישי קיסר האימפריה הרומית הקדושה. לפני שהחליט להוריש את הכס למתילדה, שקל הנרי להוריש את הכס לאחיינו סטיבן מבלואה. עם מותו של הנרי פלש סטיבן לאנגליה, והכתיר את עצמו למלך. הפלישה עוררה מלחמת אזרחים שנקראה בשם האנרכיה. מתילדה שלטה באנגליה במשך תקופה קצרה בין אפריל 1141 לנובמבר 1141, אך היא לא הוכתרה מעולם והיא לרוב לא נכללת ברשימת מלכי אנגליה.
סטיבן ומתילדה חתמו על חוזה וולינגפורד, ובו הסכימו ביניהם כי בנה של מתילדה, אנרי פלאנטאז'נה, יירש את הכס האנגלי לאחר מותו של סטיבן כהנרי השני, מלך אנגליה. אביו, בעלה השני של מתילדה, היה ז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו, על כן נקרא הבית גם "בית אנז'ו". השם "פלנטג'נט" (Plantagenêt, "פלאנטאז'נה" לפי ההגייה הצרפתית) מקורו בכינוי שניתן לז'ופרואה ומשמעותו צמח מקומי שבחר בו ז'ופרואה לסמלו.
ריצ'רד השני היה מלך לא פופולרי, והוא הודח בהפיכת חצר על-ידי דודנו הנרי בולינגברוק, שעלה לשלטון בתור הנרי הרביעי. אביו של הנרי היה דוכס לנקסטר, ועל שמו נקרא בית המלוכה החדש, בית לנקסטר, שהוא נצר לבית פלנטג'נט.
עם מותו של אדוארד השלישי, עלה לשלטון נכדו הנרי הרביעי, שהיה הצאצא הבכיר ביותר (בנו הבכור של בנו הבכור המת של אדוארד). בזמן מלכותו של הנרי השישי, טען דוכס יורק דאז, ריצ'רד, שהוא הצאצא הבכיר יותר של אדוארד השלישי, שכן אביו היה נכדו של אדוארד, ואמו הייתה בת נינתו. בשנות מלכותו של הנרי השישי החלה מלחמת השושנים, ובמהלכת הודח הנרי (שהיה נתון גם לחוסר שפיות זמני). במקומו של הנרי עלה לשלטון אדוארד דוכס יורק, שהיה בנו של ריצ'רד.
תומכי בית לנקסטר זכו בניצחון קצר במלחמת השושנים, והצליחו להשיב את הנרי הכלוא אל כס המלוכה, אך הוא הודח ממנו לאחר 191 ימים, ולאחר מכן נרצח יחד עם בנו, בהוראת אדוארד הרביעי.
לאחר תבוסתו של הנרי השישי מלך אדוארד הרביעי על אנגליה עד מותו, ולאחר מכן הומלך בנו אדוארד החמישי. אדוארד ואחיו הוזמנו על ידי דודם ריצ'רד למצודת לונדון, שם הושמו במעצר "הגנתי" ומאז עקבותם לא נודעו, וייתכן שהם נרצחו שם בהוראתו של ריצ'רד. הפרלמנט התכנס והכריז על אדוארד החמישי כעל ממזר, והכתיר את ריצ'רד למלך אנגליה.
בית טיודור הוא נצר של ג'ון מגונט, שהיה בנו של אדוארד השלישי. לג'ון הייתה פילגש בשם קתרין, ובנם המשותף, ג'ון, היה הסבא-רבא של אדם בשם הנרי טיודור. טיודור היה חלק מבית לנקסטר, והוא לקח חלק פעיל בקרבות מלחמת השושנים. הוא הכריז על עצמו כיורש החוקי לכתר האנגלי, ויצא למלחמה נגד ריצ'רד מלך אנגליה. ריצ'רד נפל בקרב, ובית יורק הפסיד במלחמת השושנים. הנרי טיודור הוכתר כמלך בשם הנרי השביעי, ומיהר לשאת לאישה את אליזבת מיורק, שהייתה בתו של אדוארד הרביעי. בכך בא הקץ על המלחמה הכבדה בין שני הבתים, ונוסד בית טיודור כשילוב בין בית לנקסטר לבין בית יורק.
אליזבת הראשונה לא נישאה ולא הביאה ילדים. עם מותה ירש את השלטון בן דודה הראשון ג'יימס, שהיה בנה של מרי, מלכת הסקוטים ונכד-נכדו של הנרי השביעי. כשעלה לכס האנגלי כיהן ג'יימס גם כמלך סקוטלנד, ובכך התהווה איחוד הכתרים בין אנגליה לסקוטלנד. רק בשנת 1707 הפכה האוניה הפרסונלית הרופפת לממלכה מאוחדת אחת, עם חקיקת חוקי האיחוד של 1707 והקמת ממלכת בריטניה הגדולה.
מלחמת האזרחים האנגלית הסתיימה בהפסד המונרכיסטים ובניצחונם של כוחות הפרלמנט. צ'ארלס הראשון נשפט והוצא להורג בינואר 1649. במאי של אותה השנה חוקק הפרלמנט חוק המכריז על אנגליה כעל "חבר עמים", שהוא כביכול רפובליקה. בפועל שלט מנהיג כוחות הפרלמנט אוליבר קרומוול, כשליט יחיד רודני, שנקרא בשם "האדון המגן" (Lord Proteceor). בשנת 1653 צורפה גם סקוטלנד לחבר העמים.
ריצ'רד קרומוול התפטר מתפקידו כאדון המגן במאי 1659, עקב חוסר האמון של הצבא בו. המדינה נשארה חסרת ראש במשך כשנה, עד שב-4 באפריל1660, פרסם צ'ארלס השני, בנו של המלך המודח, את "הצהרת ברדה" בה הודיע שיעניק חנינה על כל הפשעים שבוצעו בתקופת מלחמת האזרחים לכל אלו שיכירו בו כמלך, למעט מספר קטן של אנשים שהיו מעורבים בהוצאתו להורג של אביו. ב-8 במאי הכריז הפרלמנט כי צ'ארלס השני היה המלך החוקי מאז הוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון בשנת 1649. צ'ארלס חזר מגלותו ב-25 במאי, והוכתר למלך ב-23 במאי 1661. בכך הושלמה הרסטורציה האנגלית.
המתיחות בין הקתולים לפרוטסטנטים בממלכה הובילה בסופו של דבר למהפכה המהוללת, בה הוזמנה מרי, בתו הפרוטסטנטית של המלך הקתולי ג'יימס השני, יחד עם בעלה וילם הסטאדהולדר ההולנדי, על ידי אצילי הממלכה, לפלוש לאנגליה, להדיח את המלך המכהן ולמלוך תחתיו. וילם ומרי נענו לבקשה ב-1688. בתחילת 1689 הכריז הפרלמנט כי בריחת המלך כמוה כהתפטרותו. וילם (שנהיה לוויליאם) ומרי מלכו יחדיו כמלכים שותפים, ומאז לא ישב אדם קתולי על כס המלכות באי הבריטי.